אחת מדמויות ההוד בירושלים של מעלה בדור הקודם, היה הגאון הצדיק רבי מרדכי אהרן שיינברגר זצ״ל, מגדולי התלמידי חכמים ומנקיי הדעת שבשכונת בתי אונגארין הוותיקה.
כל חייו של רבי מרדכי אהרן היו מלאים בחורה מזן אל זן, והיא היתה כל משוש חייו, ותמיד היה מוקף עם האריות שבחבורה בלימוד החברותות ובפלפולה של תורה.
מתחילה בצעירותו קבע את מקומו בבית כנישתא דיוצאי מרמרוש [מארמרושע שול], אך כשהתגלע שם איזו התעוררות של מחלוקת קטנה, אודות פסק מסוים של הבית דין דהעדה החרדית, וראה שיש בכך הפרעה לתלמודו ביישוב הדעת, עבר אל בית הכנסת הגדול שבבתי אונגארין [אונגערישע שול], ומאז נשאר שם תמיד.
בכל עת שנכנסו לאותו בית מדרש קדוש וטהור, שזקני הרעת של ירושלים מילאו את ספסליו, היתה דמותו של רבי מרדכי אהרן שופעת בו תורה וקדושה ויראת שמים. כשתדיר ראוהו עם משקפיו הגדולים בעיון עמוק בעסקה של תורה, ולא פסק פומיה מגירסא. רבות היה יושב שם למעלה במזרח בית הכנסת עם רעהו הקרוב אליו גאון וצדיק כמותו ה״ה הגאון רבי דוד שליזנגר זצ״ל, או שאר הגאונים רבני כולל שומרי החומות׳ כמו הגאון רבי מאיר צבי ברנד זצ״ל ושאר התלמידי חכמים. כשהיו הם עוסקים בתורה נראה היה כמי שהעולם נעמד מלכת. עד שיבררו הנהו חבורתא קדישתא את בירורה של סוגיא הדק היטב.
על הגאון רבי מרדכי אהרן זצ״ל וחבריו, היו אנשי ירושלים אומרים שניתן לראות אצלו בחוש, את מאמר רז״ל (תמיד לב.) על העוסק בתורה שיורדת "שכינה כנגדו", כי היתה תורתם בדחילו ורחימו, וביראת שמים טהורה.
לפיכך היו אומרים, שכל הרוצה לראות דוגמא מעין דמעין של 'גן עדן התחתון׳, יבוא ויכנס בשערי "אונגערישע שול' בעת שמתנצחים בהלכה רבי מרדכי אהרן וחבריו, ופניהם זורחות בזוהר עילאי, מלאים שמחה וחיות הקודש, שם ראינו שמחה של תורה מה היא!
סיפר לי הגה״צ רבי מרדכי אהרן שיינברגר זצ״ל על אביו הצדיק רבי יוסף חיים שיינברגר זצ״ל שבערוב ימיו היה סגי-נהור ל״ע, ולכל מקום נצרך שיוליכו אותו.
בערב שבת אחת לפני כניסת השבת ליווה אותו רבי מרדכי אהרן אל בית הכנסת לתפילת קבלת שבת, בדרכם עברו האב עם בנו על פני בית כנסת קטון שבשכונת מאה שערים הנקרא 'רומיינישער שול', והנה מחלון בית הכנסת נשמע קול נעימה וזמרה של איש אחד השופך את לבבו באמירת שיר השירים בערגה ובכיסופין.
קול השירה נעם מאור לאוזניו של רבי יוסף חיים הזקן, והוא נעמד זמן מה להאזין ולהקשיב לקול נעים גילת ורנן.
לאחר שעמד כך דקות מספר והקשיב בריכוז רב לאותה שירה, פנה אל בנו ר׳ מרדכי אהרן ואמר לו: ה׳שיר השירים' הזה נשמע כמו שיר השירים של הרבי רבי זושא!
בשומעו דברים נפלאים כאלו נכנס רבי מרדכי אהרן אל תוככי בית הכנסת לראות במי המדובר, ומצא שם בירכתי ההיכל ספון לו בפינתו את הגה״צ רבי יוסף דינקלס זצוק״ל, שחיפש לו כנראה מקום שקט לקריאת מגילת שיר השירים לכבוד שבת קודש, ובהיות שבאותה עת היה בית הכנסת ריק מאדם התיישב בו בפינה והחל לשפוך את נפשו וליבו לפני ה׳ במגילת שיר השירים שכולה קודש קדשים.
יצא אפוא ר׳ מרדכי אהרן ואמר לאביו: יהודי זה היושב שם בפנים וקורא 'שיר השירים' נראה שאינו יודע כלל שהיה בעל שם טוב בעולם… – כידוע שאותו צדיק רבי יוסף דינקלס לא נמנה על עדת החסידים, והיה מן הפרושים של ירושלם קרתא דשופריא, עובד השם יתברך בחמימות ובלב שלם.
ענה לו אביו ר׳ יוסף חיים, אינני יודע למה, אך משום מה כך מרגיש אני שמ׳שיר השירים' זה נודף ריחו של הרבי ר׳ זושא…
המשיכו אפוא בדרכם אל בית התפילה, ובחלוף כמה שעות לאחר שכבר החזירו לביתו, פגש ר׳ מרדכי אהרן בשעה מאוחרת של ליל שבת את הגה״צ רבי יוסף בין מבואות 'מאה שערים', ושח לפניו בבדיחותא את כל אותו המעשה, מה שטען אביו על קריאת 'שיר השירים' שלו שיש בה מניחוח בית מדרשו של הרבי רבי זושא…
כשמוע זאת רבי יוסף התפעל מאוד, ואמר: מדוע תאמר זאת כבדיחותא? – תדע נאמנה שיש כאן 'הרגשה' נכונה, כי אנו אכן נכדים של הרבי רבי זושא זי״ע.
ויהי לפלא!
(טיב הקהילה)