מה שנלמד היום: כי לשלג יאמר
שמועות על 'מופת' היו מתהלכות ברחובות וואלאזי'ן, על כך שכל אימת ששלג כבד מכסה את העיר והרחובות נחסמים, הרחוב המוביל אל הישיבה, בו עוברים הבחורים בדרכם לבית המדרש, ריק ונקי לגמרי משלג, כאילו באורח נס ופלא, לא יורד שם שלג, שלא להקשות על הבחורים בלכתם ללמוד תורה.
לילה אחד – כך היה מספר בהתרגשות עד דמעות רבינו חיים הלוי סולובייצ'יק זצ"ל – ירד שלג כבד מאוד, וכאשר פסק מעט השלג, הבחינו שני בחורים כי רבם הנערץ רבי חיים מוואלאז'ין מפנה בעצמו בחשכת הליל את השלג מהרחוב המוביל אל הישיבה ומנקה היטב את המקום עד אשר נראה כאילו לא ירד שם שלג כלל, והכל כדי שיהיה יותר קל לבחורים להגיע לישיבה… או אז התגלה סוד ה'מופת'…
"טובים השנים מן האחד"
פעם בערב שבת, בא רבי חיים מוואלאז'ין ל'וילנא', אל עירו של מורו ורבו הגר"א זי"ע, הוא נכנס לבית המרחץ לרחוץ לכבוד שבת, ובינתיים נודע לבני העיר כי רבי חיים בא, והשמועה הגיעה אף לאזנו של הגר"א. מיד שלח הגר"א לקרוא לו, ורבי חיים הזדרז לקיים מצוות רבו.
כאשר נכנס לחדרו, מצא את הגר"א כשמראהו רע מאוד, ועל מצחו מטפחת, והוא שקע ראשו ורובו בענין לימודי. כשראה אותו הגאון, פנה אליו ואמר לו שזה זמן רב הוא עמל להבין סוגיא בירושלמי, וביקש ממנו את עזרתו…
"אם הרב אינו יכול לבאר הסוגיא, איך אני אבאר אותה?!" – תמה רבי חיים.
"טובים השנים מן האחד" – ענה לו הגר"א ותיכף הרצה לפניו את הקושיות על הסוגיא, וישבו שניהם לעמול על הבנת הענין.
ולפתע, התעורר רבי חיים ואמר שעלה במחשבתו מהלך בסוגיא ואמר אותו להגר"א. מיד צהלו פניו של הגאון ושמח מאוד על הבנת הסוגיא. אז קרא הגר"א למשמשו וביקש ממנו שיביא לו משהו לאכול.
לאחר מכן, שמע רבי חיים מאנשי ביתו של הגאון, שכבר שלושה ימים ושלושה לילות לא בא אוכל לפיו, מחמת שהיה טרוד בהבנת הירושלמי, ולכן היו פניו רעים, עד שבא והאיר לו הסוגיא וצהבו פניו.
(הרה"ג רבי ישראל ליוש שליט"א)