כמו לולב ואתרוג
אחד מבחורי ישיבת סלבודקה חש פעם שלא בטוב, ונשאר רתוק למיטתו בפנימיית הישיבה. חברו התנדב להביא אליו את ארוחתו על גבי צלחת, אך כשיצא מבניין הישיבה לעבר הפנימייה, ראה מרחוק את ראש הישיבה, הגאון רבי אייזיק שר זי"ע הולך לקראתו, והסתיר את הצלחת מתחת לכנפי בגדיו, כי סבר שאין נאה לבן תורה להיראות ברחוב עם צלחת ביד. אולם רבי אייזיק שהבחין במבטו החד בכל המתרחש עמו, והבין למי הוא נושא את הצלחת, קרא בעוז: לא תבוש ולא תכלם! הלא צלחת זו שבידיך היא כמו לולב ואתרוג שאוחז כל יהודי בחג הסוכות!
לא רק פעם אחת
בספרו 'דרכי חיים' מעיד ומספר מוה"ר רפאל צימטבוים ז"ל, מי ששימש כגבאי אצל הרה"ק רבי חיים מצאנז זי"ע, בעל 'דברי חיים':
באחד הלילות התעניין אצלי הרה"ק מצאנז מה מצב בריאותו של יהודי שלאחרונה נפל למשכב. השבתי שביקרתי אצלו היום בבוקר, וראיתי שמצבו כך וכך, אבל איני יודע מה מצבו כעת בלילה. השיב לי הרבי: וכי מהבוקר לא היית לבקרו עוד פעם?! וכי סבור אתה שביקור חולים פירושו להגיע לביקור רק פעם אחת אצל החולה, ואחר כך לשכוח ממנו ולהמשיך בדרכך, לא ולא! עיקר החשיבות של 'ביקור חולים' הוא – להתעניין באופן קבוע אם לא חסר לו מאומה.
במקום חמצן
חביבה היתה מצות ביקור חולים אצל הגאון רבי יהודה צדקה זי"ע, ראש ישיבת 'פורת יוסף', שהיה מקיים אותה לעתים תכופות, ומעולם לא חס על זמנו וכבודו כשנזדמנה לו מצוה זו.
פעם אחת בימי זקנותו, כשהוא עצמו היה חולה, אסרו הרופאים עליו לצאת מביתו, והוא אף נזקק לסיוע נשימתי בחמצן. באחד הימים בא נכדו לבקר אותו ולדרוש בשלומו, וכשהתקרב אל ביתו סבר הנכד לתומו שבוודאי ימצאהו מרותק למיטתו מחובר אל מכשיר החמצן. אולם להפתעתו מצא את סבא שלו, רבי יהודה, מחוץ לבניין, יושב בתוך מכונית ומשוחח עם מישהו בהתלהבות רבה.
בראותו את הנכד רמז לו רבי יהודה שיכנס אל הבית פנימה, והוא יגיע אחריו בעוד כמה דקות. אחרי שהות קלה נכנס גם כן רבי יהודה אל הבית, והנכד שאל אותו בפליאה רבה: מדוע יצא סבא החוצה ללא בלון החמצן?
סיפר לו רבי יהודה: נודע לי פתאום שפלוני המסכן, יהודי שנפל פעם אחת מבנין גבוה ונשאר נכה לכל ימי חייו, נמצא כעת בחוץ ויושב במכונית. הזדרזתי איפוא להקביל פניו כדי להשמיע באוזניו דברי חיזוק ועידוד, ולומר לו מה רב הטוב הצפון לו בשכר שעובד את בוראו מתוך ייסורים וסבל.
זה היה ה'חמצן' של הגר"י צדקה – לבקר ולעודד את החולה…
חולה בלתי מוכר
סיפר רופא בכיר בבית החולים 'אסותא' בתל אביב: פעם אושפז אצלנו חולה תייר מאמריקה, אדם חילוני אשר תוך כדי אשפוזו בבית החולים התעורר לבו בהרהורי תשובה, והצטער מאד על ריחוקו מתורה ומצוות, עד שמרוב צערו החמיר מצבו הרפואי. באותם הימים הגיע מרן החזון איש זי"ע להיבדק אצלי בדיקה רפואית, ודרך אגב סיפרתי לחזון איש על החולה הגלמוד המאושפז אצלנו ומצבו החמיר בימים אלו.
'מה מאד השתוממתי' – סיפר אותו רופא – 'כאשר פגשתי למחרת את החזון איש יושב בבית החולים ליד מיטת אותו חולה גלמוד, ומעודד את לבו, אף שמימיו לא הכירו!'.
(גיליון 'תורה שבכתב')