מה עושים עכשיו?! הם צריכים להגיע בעוד כשעה וחצי לקטוביץ והם תקועים כאן בלי אפשרות לזוז. נשאר להם רק לצפות במהומה השוררת במקום…

לפתע נעמד אחד מהנוסעים והציע את הסגולה המפורסמת בשם הרה"ק הס"ק מראדושיץ זי"ע, להבטיח י"ט פרוטות לצדקה ולהזכיר את שמו. סגולה זו מקובלת על-פי מעשה שהיה, שפעם הגיע אליו כפרי ובכה לפניו שיש לו משפט קשה בערכאות, ואמר לו הצדיק ליתן י"ט פרוטות. אח"כ הסביר זאת על-פי הפסוק (דברים לב, כח) "כי גוי אובד עצות המה" – "גוי" בגימטריא י"ט. וכך הווה, היהודי הצליח במשפטו והגוי אבד מן העולם.

הם עשו אפוא את הסגולה, והנה מיד נפל להם רעיון:

הרי השוטרים פינו נתיב מיוחד עבור כלי רכב של הצלה, משטרה ומכבי אש. הם הפכו אפוא את פניהם ונסעו בנתיב ההוא לאחור, בכיוון הנגדי [זאת אחרי שבדקו היטב שרכבי ההצלה כבר הפסיקו לנסוע שם], עד שהגיעו לאיזו פניה שמשם היה אפשר לעשות סיבוב ובהמשך לחזור לדרך המלך לכביש הראשי המוביל לקטוביץ.

הם כבר חשבו כי הכל מאחוריהם, אך התברר כי השמחה היתה מוקדמת. מטרים ספורים לפני הפניה המיוחלת, עצר אותם שוטר ומנע מהם להמשיך לנסוע…

מיד קם אחד וניסה שוב להשתמש עם ה'סגולה' הפלאית מכוחו של אותו צדיק הרה"ק מראדושיץ זי"ע. הבטיח י"ט פרוטות ואמר את הפסוק "כי גוי אובד עצות המה", וראה זה פלא – פתאום נתן להם השוטר רשות לנסוע, ממש גו"י אובד עצות…

הדרך נפתחה לפניהם, הרכב החל להאיץ, אך טלפון בהול מר' פנחס השבית את השמחה. נשארו להם עוד כעשרים דקות עד הטיסה ועדיין לפניהם כ-150 ק"מ עד לקטוביץ. בדרך הטבע אין להם סיכוי להגיע בזמן.

בצר להם, קם פתאום אחד מהחבורה ור' בנימין שמו, קפץ בהתרגשות והכריז: "כח התורה הרי גדול מאד! אם י"ט פרוטות יכולות לעזור, אולי שמישהו יבטיח ללמוד י"ט דפי גמרא עד סוף השבוע?!"… אומר ועושה – הוא קיבל על עצמו לסיים י"ט דפים עד סוף השבוע, בתפילה שבזכות התורה יצליחו להגיע לטיסה.

לא עברה יותר מדקה ור' פנחס מתקשר בהתרגשות גדולה ועצומה. בפיו בשורה גדולה: הוא נמצא שם בקטוביץ ומספר להם שהכריזו עכשיו על איחור הנסיעה בשעה…

בזה עדיין לא תם הסיפור. מיד כשהגיעו לקטוביץ גילו כי נקלעו למבוכה חדשה: בטיסה זולה שכזו אסור לעלות למטוס עם מזוודה גדולה, והאפשרות היחידה היא להכניס אותה במקום שמכניסים את המזוודות הגדולות בתוספת תשלום, אך האפשרות זו נחסמה לעת עתה, כיון שהגיעו לשם ב'רגע האחרון' וכבר היה הכל סגור.

אך כוחה של ה'קבלה' על לימוד התורה, ליווה אותם גם עתה. למרבה הפלא, אחרי שהספיקו עוד להתפלל מנחה, הגיעו הממונים ודחקו בהם בבהילות לעלות למטוס עם כל החבילות שבידיהם, בלי לבדוק כלל על הגודל, דבר שבדרך-כלל הם מקפידים עליו מאד, כידוע.

הם ניסו לדלות מפיהם של האחראים את סיבת העיכוב של הטיסה, אך הם לא ידעו להסביר זאת. לא היתה ידועה להם שום תקלה או סיבה אחרת, אבל בני החבורה דנן ידעו גם ידעו מהי הסיבה האמיתית.

אכן, שידוד מערכות בזכות י"ט דפי גמרא ובזכות תפילת שחרית במתינות.

(הרב יוסף מאיר האס – המבשר תורני)