מה שנלמד היום: אם שחונה תהא גשומה
בן דודו של רבי נסים, הגאון רבי שלמה שמשון קרליץ, היה נוסע מידי יום לבית הדין בפתח תקוה שם כיהן כאב"ד.
ויהי היום, רבי שלמה שמשון עמד ברחוב ז'בוטינסקי (גבול בני ברק בימים ההם) בהמתנה לאוטובוס לכיוון פתח תקוה, והנה גשם זלעפות החל לרדת על האזור. הרב נרטב עד לשד עצמותיו.
נעצר לידו רכב. בו ישב 'עורך דין' שבאותה תקופה ייצג לקוח בדיונים בבית הדין הרבני, "כבוד הרב, תיכנסו לרכב, מסתבר כי אתם רוצים להגיע לפתח תקוה לבית הדין".
הרב הסתכל על בעל הרכב, ומיאן להיכנס, ובגדיו נוטפים מים.
"אני נוסע בדיוק לפתח תקווה" – אמר עורך הדין "תעלה כבוד הרב".
"אני לא יכול לעלות איתך, כיון שאתה מייצג צד – באחד הדיונים אצלי" – אמר רבי שלמה שמשון.
"מדוע? הרב, אנא תיכנס! כולך ספוג מים".
"בשום אופן לא. אסור לי. אינני רוצה ליהנות ממך, מאומה".
הגשם נקש בעוצמה רבה והרב עזב את הרכב בניסיון למצוא מחסה תחת אחד השיחים.
חלפו כעשר שנים, יהודי חתם על בוררות בבית הדין של רבי נסים קרליץ, ובית הדין פסק לרעתו. הוא גייס עורך דין והגיש ערעור לבית משפט – לבטל את חתימת הבוררות שחתם בבית דין.
הדיון בבית משפט החל ועורך דינו של האיש השמיע טענה התקפית ראשונה: 'חתימת הבוררות' בטלה ומבוטלת, כי יש לנו סבירות גבוהה מאד כי בית הדין לקחו שוחד, הרב קרליץ ובני משפחתו קיבלו תגמולים מהצד שכנגד.
השופט שמע את השם "הרב קרליץ" והוא נע בכיסאו שלא בנוחות, וכשעורך הדין סיים את דבריו, אמר לו השופט:
חביבי. אין שוחד. זה סיפורים. הרב קרליץ לא לוקח שוחד, ומעולם לא לקח שוחד.
ואז סיפר את סיפור הרכב והגשם. הייתי עורך דין ונסעתי ברחוב ז'בוטינסקי לכיוון פתח תקווה, עמד שם הרב קרליץ נוטף מים וכו'… כיום אני שופט, אבל אז הייתי 'עורך דין', אז אם כן, בבקשה, אל תספר לי כי הרב קרליץ לוקח שוחד.
עורך הדין התעשת, אבל אלו שני רבנים קרליץ, הוא הרב קרליץ מבית הדין בפתח תקווה, והמדובר ברב קרליץ מבני ברק…
"לא מעניין אותי" – גער בו השופט וסיים את הדיון:
"הרב קרליץ לא לוקח שוחד. ואם זה לא הוא ממש, אבל כמותו. אלו רבנים שנערצים עלי".
(מילה בסלע)