הרב אשר קובלסקי
יש אנשים ששולחים לנו דברים טובים – עבודה, ברכה, עזרה – ואנחנו ממהרים להודות דווקא להם. שני סיפורים קצרים מזכירים לנו מי באמת עומד מאחורי כל שליח.
הישועה על הרצפה
בביתו של רבי סלמן מוצפי זצ"ל בירושלים שרר, באחד מערבי השבתות, מחסור. השעה כבר אחר הצהריים. עוד מעט תיכנס השבת, אורחים אמורים לבוא – ובקופת הבית אין אפילו פרוטה אחת.
רבי סלמן נשא עיניו למרום. "בוטח אני בך, אבא שבשמים," אמר בפשטות. "אתה נותן לאדם מה שהוא צריך. אנא, תן לי את צרכי השבת".
זמן קצר חלף.
לפתע נשמעה זעקה מפינת הבית – זעקת ילד. כל בני הבית רצו לשם, והילד הצביע על הרצפה. שם, פשוט מונחת, נחה לה מטבע זהב.
רבי סלמן הרים אותה בידו, ושוב נשא עיניים לשמים. "מודה אני לך, ששלחת לי את צרכי השבת בהרחבה!" ממטבע אחד קנו את כל צרכי השבת – ונותר עוד גם לסעודת ראש חודש.
מי שסיפר את הדברים, חתנו של רבי סלמן, פרץ בבכי של התרגשות באמצע התיאור. "ראיתי זאת בעיניים!" אמר. עשרות שנים חלפו, וההתרגשות טרם שככה.
מי באמת גייס את הכסף?
בישיבת 'תורת אמת' בלונדון, לפני כשבעים שנה, הכביד המחסור הכלכלי. יום אחד ביקש ראש הישיבה, רבי משה שניידר זצ"ל, מאחד התלמידים לצאת ולדפוק על דלתות, לבקש תרומות למען הישיבה.
התלמיד יצא לדרך בערב. דלת אחר דלת. סירוב אחר סירוב. "אין לנו אפשרות", ענו לו, כשענו בכלל. הוא צעד שעות. ובסוף הדרך – אף לא פרוטה אחת.
למחרת נקרא התלמיד לחדרו של ראש הישיבה, בטוח שעומד לשמוע נזיפה על הכישלון. אבל ראש הישיבה קיבל אותו בחיוך רחב, לחץ את ידו בחום ואמר: "יישר כוחך! הצלת הישיבה נזקפת לזכותך".
"על מה?" שאל התלמיד נבוך. "לא גייסתי כלום אמש". השיב לו ראש הישיבה: "הבוקר הגיע יהודי, ותרם לישיבה עשרים וחמש לירות שטרלינג – סכום נכבד".
"אבל איך זה קשור אליי?" התעקש התלמיד. וראש הישיבה חייך: "וכי חושב אתה שההצלחה היא תוצאה ישירה של ההשתדלות שלנו? אתה עשית את שלך אמש. ובורא עולם, בדרכו שלו, שלח את הכסף – ממקור אחר לגמרי".
אותו תלמיד, לימים מרן פוסק הדור הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, המשיך לספר את הסיפור הזה במשך שנים – כדי להזכיר לכולנו נקודה אחת פשוטה.
בשני הסיפורים, ההצלחה לא הגיעה מהכיוון שבו הושקע המאמץ. רבי סלמן לא יצא לעבוד בשביל אותה מטבע – הוא התפלל. והתלמיד בלונדון לא הצליח לגייס בעצמו אף פרוטה – ובכל זאת התרומה הגיעה, בזכות מאמציו.
וזה בדיוק היסוד: האדם שמסייע לנו – המעסיק, השכן, אפילו הנס הקטן – הוא רק שליח. השולח האמיתי, זה שמחליט אם ומתי ומאיפה תגיע הישועה, הוא תמיד אותו אחד.
מה שלמדנו: ההשתדלות שלנו חשובה, ונדרשת. אבל היא לא תמיד הסיבה הישירה לתוצאה. לפעמים אנחנו פועלים לכיוון אחד, והישועה מגיעה מכיוון אחר לגמרי – כי מי שבאמת שולח אותה, רואה תמונה שלמה יותר משלנו.
עוד סיפורים ויסודות כאלה תוכלו למצוא מדי שבוע בקונטרס "הביטחון שלך", מתוך שיעורי חובת הלבבות מאת הרב אשר קובלסקי שליט"א. להורדה – אתר דרשו, לשונית "עלוני השבת"