היה זה בשיעורו הקבוע של מלהיב לבבות ישראל המשפיע המפורסם הרה"צ רבי אברהם אלימלך בידרמן שליט"א, שיעור קבוע המתקיים מדי שבוע בבני ברק בהיכל 'אש קודש' פיאסצנא.
הרה"צ רבי אלימלך שליט"א שלקח על עצמו את המטרה הנשגבה לחזק את האמונה והבטחון בתוך שלומי אמוני עם סגולה, להשקותם ממימי באר החיים ומעיין האמונה, שיתף הפעם את הנוכחים בסיפור של השגחה פרטית שהתרחש סביב השיעור הקבוע הזה רק לפני שבוע, והימים ימי שלהי חודש תשרי תשע"ח:
לפני כשבוע, ביום ראשון פרשת נח תשע"ח, הוכרז זמן השיעור לשעה 19:45 וכמעט שאכן החל השיעור באותה שעה, אך ברגע האחרון צצו ועלו עיכובים שונים ומשונים בליווי מניעות מכל הצדדים, עד שהגעתי למקום מסירת השיעור בשעה 20:09, אבל גם אז עדיין לא יכולתי להתחיל באמירת השיעור, כי הטלפון אשר דרכו נשמעים השיעורים ברחבי תבל – נשבר, והוצרכו להמתין על תיקונו…
כך ישבו כל באי השיעור בלי שיהיה ביניהם אפילו אחד שידע מה קורה כאן היום ולמה דווקא עכשיו, שסובבה ההשגחה העליונה שיזדמנו כולם לשבת כאן בהיכל 'אש קודש' כשעתיים עד תחילת השיעור…
באותו שיעור ישב אברך חשוב מתושבי העיר אלעד המשמש כמגיד שיעור בישיבה חשובה בעיר פתח תקוה, שכבר מעודו רצה להשתתף בשיעור השבועי שלנו, אבל באמצע הזמן אינו יכול לעזוב את ישיבתו בשעה זו, על כן בשמעו כי ביום ראשון פרשת נח יתקיים שיעור – מיהר לבוא, שהרי אז הוא עדיין בחופשת בין הזמנים ואינו משועבד לישיבה.
והנה, מנהג יש לו לאותו תלמיד חכם לערוך הליכה רגלית בכל לילה בחוצות העיר אלעד בשעה 23:00, כי דייקן גדול הוא בסדר יומו וכל שעה מדויקת ומחושבת אצלו על הדקות והרגעים, אך באותו יום כשהגיע האברך לביתו באלעד אחרי השיעור שהתעכב כל-כך הרבה זמן, כבר הורה השעון על השעה 00:00 ויציאתו אל הרחוב להליכה היומית הייתה רק בשעה 1:00 בלילה.
ויהי בחצי הלילה. בשעה 1:01 עובר האברך החשוב בסמוך לאולם שמחות הנמצא במקום ריק מבנייני מגורים, שאין שם אלא אולם שמחות וכמה ישיבות קדושות, והנה הוא שומע קולות אדירים, קולות שבר וזעקה ועמם יחד קולות ניפוץ ושבירה. נבהל מיודענו והחל לחשוב לעצמו כי לא קול גנב הוא שומע, שהרי הגנב פעולתו בהשקט וסתר ואילו זה משמיע קולות ברמה, ובחורי הישיבות שמסביב גם כן אינם משמיעי הקול, שהרי בין הזמנים היום.
מיד ניגש האברך לאולם השמחות ולנגד עיניו נגלה מחזה מפחיד: ילד קטן כבן עשר שנים עומד כלוא באולם החשוך והוא נרעש ונפחד, מבועת ומבוהל כולו, זורק כסאות כבדים על זכוכית החלון שמא יצליח לנפץ אותה ולצאת מתוך האולם החשוך נוראות…
מיד פתח האיש לדבר עם הילד, שסיפר לו כי באותו הלילה ערכו שם שמחת בר מצוה לאחיו, בסופה נכנס לכמה רגעים לבית הכסא, ומשיצא – מצא את עצמו ששכחוהו שם ונעלו את האולם. כעת הוא נמצא כאן תחת מנעול ובריח באולם שמלבד חושך עבה אין בו כלום, על כן הוא מנסה בכל כוח להציל עצמו.
אחרי שהאברך בירר אצל הילד את שמו ושם אביו, בתחילה התקשר אל האחראי על האולם, שכן ב'השגחה פרטית' שמע לפני כמה ימים מאיש פלוני שהוא הממונה על נעילת האולם, אבל האחראי לא ענה בגלל השעה המאוחרת באישון לילה. לבסוף, רק אחרי שהתקשר לבית ההורים, תוך עשרים דקות יצא הילד מאפילה לאורה ושלחוהו לחפשי…
מסיים הרה"צ רבי אלימלך שליט"א את העדות המטלטלת מכלי ראשון:
"עתה הבין 'דייקן' זה על מה נגזר עליו לשהות במקום השיעור במשך ארבע שעות תמימות (שעתיים של עיכוב ועוד שעתיים של שיעור), כדי שיעבור באותו מקום ברגע הנכון וכך יהיה מציל נפש אחת מישראל; אילו לא היה קורה אפילו רק אחד מכל העיכובים והמניעות, לא היה מגיע לשמוע את קול הנער ברגעיו הקשים, והיה קולו כקול קורא במדבר, ומי יודע מה היה עולה בגורל גופו וגם נפשו".
(הרב יוסף האס – המבשר תורני)