"לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹוקָיו" (דברים י"ז, י"ט)
ר' משה וולפסון הי"ו מארצות הברית, בן למשפחת וולפסון הנודעת, יצא עם קבוצת משקיעים מארצות הברית לסינגפור, במטרה לבדוק ולממש עסקת ענק. מיום הנחיתה במדינה, השתתפו חברי הקבוצה, שבראשם עמד וולפסון, באין ספור פגישות ודיונים שהתקיימו מרתונית מהבוקר ועד הלילה.
בכל יום שחלף הלכה העסקה ונרקמה לפרטי פרטיה. לקראת היום האחרון נותר רק לסגור קצוות, ולהיערך לפגישת הסיכום עם המיליונר הגדול ביותר של סינגפור. מדובר בפגישה מכרעת, שהייתה עלולה חלילה להפיל את העסקה באחת. לפני קיומה, הכינו את חברי המשלחת האמריקניים אודות כללי הטקס המחייבים. בסינגפור, כמו ברוב מדינות המזרח הרחוק, טבועה תרבות עמוקה של טקסים שונים עליהם אסור לדלג.
בקומת הכניסה ניגש אחד המתאמים המקומיים לר' משה וולפסון וביקש ממנו באדיבות – אך בטון שאינו משתמע לשתי פנים – להסיר את הכיפה, "פריט הלבוש הזה", הבהיר המתווך "עלול להתפרש בצורה לא נכונה".
"אני נשאר עם הכיפה", קבע ר' משה, "ובעזרת ה' יהיה בסדר".
המתווך נלחץ, "רחמים! רחמים! ההתעקשות שלך עלולה להוריד לטמיון את כל העסקה", ניסה להתחנן על כבודו (ובעיקר על כספו), "אבקש מכבודו להסיר את הכיפה מראשו, אנחנו מדברים על עסקה גדולה ביותר, למה לתת לדברים קטנים לקלקל אותה?!"
ר' משה הבהיר שוב בקול צלול ובאופן חד משמעי: "את הכיפה איני מוריד!"
פני האנשים שנדחסו למעלית היו חמוצות, אך זו כבר הייתה מציאות שלא ניתנת לשינוי.
קבוצות דיון
כמאה איש התקבצו סביב שולחן ארוך באולם הפגישות המפואר, זו הפגישה המכרעת. הושיבו אותם בסדר מתוכנן, שיצר ביניהם סוג של קבוצות דיון. בראש השולחן ניצב כיסא מלכותי השווה עשרות אלפי דולרים, שהוכן עבור המיליונר ה'מהולל', שתיכף ייכנס לאולם. הם ציפו בדריכות לכניסתו של האיש לצורך סגירת עסקת הענק.
בינתיים הפגישה החלה, הצוותים דנו בפרטים הסופיים, ולפתע הושלך הס באולם. כולם התרוממו באחת ביראת כבוד, המיליונר הסינגפורי נכנס פנימה בכל הודו והדרו. הוא התיישב וסימן בידו להמשיך בשיחות. חלפו כמה דקות, ולפתע המיליונר מרים את ידו, ושקט משתרר באולם. הוא פונה לר' משה וולפסון, ולהפתעתו המרובה מבקש ממנו "תיקח שתייה ותעשה ברכה"!
וולפסון היה אחוז תדהמה מהבקשה המפתיעה. הוא מזג לעצמו מים, ובירך בכוונה ובקול "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו". המיליונר לא נותר חייב וענה בקול "אמן"!
במקום לבלוע את המים כמעט בלע מיודענו את הלשון. מה מתרחש כאן? תמה בליבו. אך המיליונר המשיך להפתיע באומרו: "תגיד לי, היית הבוקר בבית הכנסת?"
ר' משה השיב בחיוב, והמיליונר המשיך: "שמת לב כי ישנה עובדה מוזרה – רב בית הכנסת ממוצא אשכנזי, אולם המתפללים משתמשים דווקא בסידור בנוסח ספרדי, ויש עוד כמה אי התאמות בקהילה…"
חשבה לטובה
הפעם המים כבר כמעט נשפכו מידיו של מיודענו. המיליונר הבחין בפליאה־רבתי שעל פני כל הנוכחים, וסיפר: "התייתמתי בתור ילד קטן, ויהודי עשיר נדיב לב החליט לאמץ אותי. מעולם לא התגיירתי, אך מכיוון שגדלתי אצל יהודי, לעיתים הייתי מתלווה אליו לבית הכנסת. מאז ומתמיד אני שומר על חיבתי המיוחדת ליהודים!"
מכאן ואילך הפגישה התקדמה לטובה, כשבמהלכה מכבד המיליונר את ר' משה ומאיר לו פנים באופן נדיר, עד שהעסקה הגדולה נסגרה לשביעות רצון כל הצדדים.
סיים ר' משה ואמר: "ורק לחשוב על כך שהמתווך חשש שהעשיר יראה אותי עם כיפה… עלינו, כיהודים שומרי תורה ומצוות, מוטל לשמור על האידישקייט מכל משמר – ובל נחשוש שנפסיד מכך. הינה, אני רק הרווחתי!"
('סימנא טבא')