'נתון תתן', 'פתוח תפתח', לבאר פשר כפילות המילים, על פי מה שסיפר הרב יעקב משה קנר שליט"א בספרו 'אגרת לידיד', סיפור אותו שמע מידיד נעורים, שהמעשה אירע עם אביו ז"ל, וכה היה המעשה:
איש אציל נפש גר במונטריאול בשם ר' נחום פישר ז"ל. סוחר ידוע היה ובעל צדקה וחסד בצורה נדירה. עסקו של ר' נחום היה בכלי קריסטל. מדי פעם היה ר' נחום נוסע לבירות העולם ל'ירידים' – תערוכות ענק של כלים כגון אלה. קונים מכל רחבי תבל היו עוברים דרך ביתנים שונים שנערכו בטוב טעם בדוגמאות מרהיבות עין, בכדי לבחור ולהזמין את התוצרת למסחרם.
באחד הירידים בהם השתתף, יום אחד נשמע פתאום קול נפץ עז לא רחוק מהביתן שלו. מיד נודע לו שזה קרה בתחומו של המתחרה שלו באותו עסק, אף הוא יהודי ממונטריאול שייבא ומכר כלי קריסטל דומים. משהו קרה עם ארון התצוגה וכל כלי הבדולח שנערכו על מדפיו, החליקו, נפלו והתנפצו לרסיסים אחד אחד…
וכך סיפר לי הבן ר' ברוך אהרן הי"ו שעמד שם: פני אבא החווירו אז… הוא הצטער אז עד עומק נפשו על פרנסתו של יהודי זה. הוא הביע זאת בכאב: מה יהיה עכשיו אתו? איך יזמינו עכשיו הלקוחות את תוצרתו? הרי יהודי זה נסע במיוחד לכאן לשם כך. הוא ערך את התצוגה בעמל רב ועכשיו נשאר עם גל של רסיסים, שברים על הרצפה ושברון לב.
ר' נחום התעשת כהרף עין. הוא התחיל להאיץ כעת במי שעבד אז עמו, יהודי ת"ח מופלג בשם הרב אברהם מייזלס שליט"א. נעביר נא מיד דוגמאות מכאן לשם ונסדר תיכף ליהודי זה, ארון חדש עם כלים נאים משלנו: קערות כוסות וגביעים, צלוחיות, עציצים ומגשים. מיד! מיד! מבלי לאבד רגע. הרי 'קונים' באים לכאן מכל עבר. פרנסתו של יהודי עומדת לפני הפסד חלילה. אנא נזדרז. מהרו, אוצו, חושו. כך הזעיק ר' נחום את אשר עמו. נישא ונעביר לשם כלים מה שיותר! וכך עבדו ר' נחום ויבלח"א ר' אברהם ועוזריהם, במשך כשעתיים לעזור למתחרה.
כמחצית הסחורה עברה לשם וגם מדפים הותקנו, עד שחזר הכל כפי שהיה. והוא ר' נחום ה'מתחרה', עזב את הביתן שלו. והוא עומד עליהם וסוחב עמהם, כלים גדולים וקטנים נהדרים למראה. ולא כלים ריקים היו שם, כי אם מלאים על גדותיהם בחמלה יהודית צרופה… ובשמים ממעל, וודאי עורר הדבר 'רעש'… הוי! מלֲאֵכַי רֲחִמים מְּמעוֹנתוֹ אז הֵחלו לבנוֹתוֹ. מתוך שברי זכוכית אלה נבנתה אבן יקרה מאד. אבן חן זוהרת של 'נתון תתן', 'פתוח תפתח' בלשון כפול, לא סתם נתינה, רק נתינה עמוקה יותר, ממקום עמוק יותר, נתינה ופתיחה מושלמת יותר.
ובענין זה נוסיף ונספר: בגיל תשעים ושבע נפטר לבית עולמו, איש חינוך ותיק מקרית אתא, ר' שמעון בניש ז"ל. הוא התגלגל ממחנה למחנה. בסוף המלחמה, הרגיש כי נפשו יוצאת מרעב, ואינו מסוגל יותר לשרוד. בליל שלג קפוא, התעטף בשמיכה ויצא מהבלוק. שכנו לדרגש העץ, התרה בו כי השומרים שבמגדלי השמירה, עלולים… אולם הוא אמר שאין זה משנה עבורו רגע קדם או רגע אחרי… ברגליו הנפוחות מרעב, דידה בקושי אל מטבח המחנה והתיישב בפינה מחוץ למבנה.
מהמטבח יצאה יהודיה הונגרית אשר הבחינה בו. ר' איד, מה אתה עושה פה? שאלה בבהלה. והוא קרא לעברה: נשמתי פורחת מרעב.
היהודיה נכנסה אל המטבח, ובפעולה נועזת תוך סיכון חייה, הוציאה משם שני תפוחי אדמה מבושלים חמים, וכן חתיכת נייר שבתוכה היה עוד משהו, וצותה עליו 'טראג דיך שנעל אוועק פון דא' – הסתלק מהר מכאן, כי כל רגע של השתהות יכול לעלות בחיי אדם.
שמעון בניש מיהר לעזוב את המקום, אחרי שהתרחק, הציץ בסקרנות בנייר, לראות מה כתוב או מקופל בו, ומצא כי בתוכו יש — 'מלח'… וסיים את סיפורו ואמר: אם התפוחי אדמה האלו החיו את גופי, הרי שקורטוב המלח הזה (לעשות את החסד הזה עם תוספת נשמה ולב) החיה את נפשי עוד רבות בשנים… ה'נתן תתן', ה'פתוח תפתח' היה כאן בשלמות, נתינה לפנים מנתינה!
(מתוך 'להתחזק' מבית כי אתה עמדי על אמונה, הודיה ועוד / 053,31,31,700)