שאלה: בחור מצויין שלומד היטב ב'ישיבה גדולה', ואביו רואה אצלו איזו הנהגה לא נכונה, האם הוא צריך להעיר לו על כך, ולדרוש ממנו לחדול מזה, או שעדיף לא להעיר, כדי לא לפגוע בקשר הטוב שיש ביניהם.
מרן שליט"א: זו שאלה קשה, הדבר תלוי מאד במצב של המשפחה. יש בתים שהאבא והילדים הם ידידים, יש ביניהם קשר טוב. ויש שמחה בבית. ומאידך יש בתים שכל הזמן יש בהם ויכוחים, והמצב לא טוב ביניהם, או שחלילה יש צרות בבית, ומחמת כן הבית בלי שמחה.
בפועל, כשהיחסים בין האב לבנו רגישים, בוודאי שאסור להעיר לבחור בשעת מעשה. אפשר לקרוא לו בזמן נוח, לשבת איתו, ולומר לו שמעתי אותך אומר או עושה כך וכך, הייתי רוצה לשמוע למה אתה נוהג כך, הרי אתה יודע שזה לא משהו שאנחנו אוהבים, בצורה כזו אתה מכבד אותו. הדבר הכי חשוב זה לכבד אותו, לא לזלזל! כשהאב רוצה לשמוע את בנו הוא צריך לכבד אותו, ואז מתפתחת שיחה ביניהם, ובתוך השיחה הבן יכול לומר את דעתו, והאב רוצה לשמוע אותו, ואז ממילא גם האבא יכול לומר את דעתו, ויש סיכוי שהבן ירצה לשמוע ולקבל ממנו.
* * *
שאלה: מה לגבי בחור בישיבה קטנה, או ילד בחיידר בכיתה ז' או ח'? האם ההנהגה צריכה להיות כפי התשובה הנ"ל?
מרן שליט"א: אם הוא ילד זה כלל אחר, יש דרך חינוך לילד, אבל מגיל בר מצווה בערך הוא כמו בן שמונה עשרה, ומאז צריך להתנהג איתו בדרך הנ"ל.
* * *
שאלה: איך עוברים את ימי בין הזמנים בצורה מסודרת, שכולם יהיו מרוצים, בלי מתיחות בין ההורים לילדיהם?
מרן שליט"א: זה תלוי במצב הבית באופן כללי. משפחה שבמהלך כל השנה יש מתיחויות בין האבא והבן, אזי בבין הזמנים המצב לא טוב במיוחד. ולכן צריך לעבוד כל השנה כדי ליצור רוח טובה, חברות וידידות, ואהבה ביניהם, ואז הבן אוהב לבוא הביתה. זה דבר חשוב מאוד! ואם חלילה יש בעיות בקשר ביניהם, אזי צריך לנסות לתקן כדי שבבין הזמנים הבא יהיה טוב, אבל כל זמן שאין קשר טוב לא כדאי לנסות ליצור קשר בצורה מלאכותית.
* * *
שאלה: משפחה שההורים והילדים אוהבים לצאת ביחד, וזה חשוב לילדים, אבל מאידך לצאת לטיול או נופש זה כרוך בהוצאה ממונית גדולה, האם עדיף להשקיע בזה על חשבון דברים אחרים?, לדוגמה: אתרוג יותר מהודר.
מרן שליט"א: אתרוג מהודר יכול אדם לקחת מחבר שלו ולצאת את המצווה, אבל בענין זה רק הוא יכול לעשות, ולבנות בן אדם לעולם ועד, ולדורי דורות, אין ספק שזה קודם!
* * *
שאלה: אדם שיש לו סכום כסף מסוים, ויכול לקחת בו חנוך עבור בנו או לצאת עמו לטיול, (כשהמצב הבטחוני מאפשר זאת, כמובן), מה עדיף?
מרן שליט"א: אם הטיול יביא לקשר יותר חזק ביניהם, ועל ידי זה האב יוכל לחנך את בנו ולהשפיע אליו יותר, זה שווה המון. האהבה למשפחה והרצון להיות חלק ממנה זה הדבר החשוב ביותר! היו בחורים שהיו להם בעיות באמונה רח"ל, או שהיו להם קשיים גדולים אחרים, ומה שמנע להם לצאת החוצה היה רק זה שהם רצו להיות חלק מהמשפחה ולא לצאת ממנה!, וכך במשך הזמן הבעיות נפתרו והם גדלו אברכים יראי שמים. באופן טבעי אם הבן אוהב את הוריו ואת משפחתו הוא ינסה לחקות אותם, ואם אביו לומד אז גם הוא ילמד. הקשר עם המשפחה זה הדבר הכי חזק בחינוך! אך כל זה הוא רק באופן שהאבא בן אדם טוב, בן תורה באמת, אדם עקבי, ולא עושה דברים שאינם ראויים, והבן אוחז ממנו ואוהב אותו.
* * *
שאלה: האם הוצאות ממוניות שאדם מוציא כדי לצאת עם משפחתו ולחזק את הקשר בין ההורים לילדים, זה נכלל ב'הוצאות תלמוד תורה' החוזרות?
מרן שליט"א: בוודאי! מה השאלה? למה לא? הרי הוא לא עושה את זה כדי ליהנות, אלא בשביל לחינוך הילדים.
* * *
שאלה: מה האחריות של ההורים כלפי בניהם, כשהם מזלזלים חלילה בענינים רוחניים, כגון לגבי זמן ק"ש ותפילה, או לגבי לימוד בבין הזמנים.
מרן שליט"א: לגבי זמן קריאת שמע ותפילה, צריך לשבת על זה עם הבן בתחילת בין הזמנים, ולומר לו כך 'אני מבין שאתה רוצה לישון, אז בוא נעשה כללים בענין'. אני חושב שרוב הבחורים יסכימו לעשות כללים. וכמובן שצריך שהאבא לא יחמיר, אלא יקל כמה שאפשר. ואפילו אם הבחור אומר לאביו 'תעיר אותי לזמן ק"ש ואני אגיד רק את הפרק הראשון', גם אז מוטל על האב להסכים לכך. אמנם זה תלוי בבן, ואם האב יודע שהבן לא יגיב בצורה לא טובה, אז יתכן שאפשר לתבוע ממנו, אבל בדרך כלל בן שמזלזל בעניינים רוחניים לא יגיב בצורה טובה, ואז ממילא מותר להקל.
לגבי לימוד בבין הזמנים, יש בחורים שהם מאוד מתמידים, וצריכים ממש מנוחה בבין הזמנים. ובאופן כללי, בחור שנהנה מהלימוד בדרך כלל ילמד גם בבין הזמנים, אבל בחור שאין לו כל כך הנאה, אלא לומד בשביל ה'מעמד' שלו, או בגלל ההלכה שצריכים ללמוד, בחור כזה גם כשהוא לומד הוא במתח כל הזמן, וצריך זמן של רוגע, ולפיכך לא כדאי להעיר על כך כלל. כמה פעמים שומעים על בחור שהוא מתמיד עצום ב'זמן', ואילו ב'בין הזמנים' הוא כלום. אמנם בדרך כלל רוב הבחורים יכולים ללמוד שעתיים ביום, שעה פה שעה פה. וגם בענין זה, אם יש קשר טוב בין האב לבן הם יכולים לשבת בתחילת בין הזמנים ולקבוע כללים.
* * *
שאלה: מה צריך לעשות כאשר בחור רוצה לצאת לטיול עם חבר בבין הזמנים, ואביו יודע שיש בזה סכנה רוחנית, כגון: צניעות, או צימרים, שיש בהם מכשולות רבים, עד כמה הוא מחוייב למונעו מכך.
מרן שליט"א: האב צריך למנוע את זה, אבל בשכל, לא לגרום שהבן יהיה נגד, אלא להסביר לו שלא כדאי, שכן הוא יתחרט על זה אחר כך מאד.
* * *
שאלה: אם הבן מנסה להערים על הוריו, ואומר שהוא הולך למקום אחד, אבל הם שמעו מאחורי הקלעים שהולך למקום אסור, כיצד כדאי לנהוג בזה?
מרן שליט"א: מסתמא כדאי להעלים עין, ולהתייחס לבן כאילו הוא מתנהג כראוי, אבל צריך לבדוק היטב כל הזמן אם יש 'אתחלתא דירידה' או לא, ואם כן צריך לטפל בזה בחכמה ובישוב הדעת ולהתייעץ.
* * *
שאלה: אם חלילה מגלים אצל בחור מכשיר אסור, מכל סוג שלא יהיה, והאב או האם ראו את זה בעקיפין, ואם ידברו על כך עם הבחור תהיה לו בושה כשידעו מזה, האם עדיף שההורים ידברו עם הבן, או שישלחו מישהו אחר.
מרן שליט"א: אם האבא חושב שאפשר לדבר איתו בצורה נינוחה, ולהסביר לו שזה לא נורא שהוא נפל, ויכול לצאת מזה, והוא עדיין 'אוחז' ממנו כמו מקודם, אזי עדיף שהאבא יעשה את זה. אבל אם אינו יכול לעשות בצורה כזו עדיף שלא יגיד לו כלום, כדי שהוא יעמיד פנים לאבא שהוא בסדר, ויחשוב שהאבא 'אוחז' ממנו. ואם זה ימשיך גם באמצע הזמן, אזי אם הוא לומד בישיבה שיש בה משגיח בר דעת, שיכול ומבין כיצד לטפל בו, אזי שיעשה בחכמה כפי שהוא מבין, אבל לא לזרוק אותו מהישיבה.
* * *
שאלה: איך ניתן לשמור במצב כזה על האחים שבבית?
מרן שליט"א: במה דברים אמורים, כשהוא מחביא את זה ואף אחד לא יודע, אבל אם יש ילדים אחרים בבית שיודעים מזה, צריך לקרוא לו בשקט ולדבר איתו על כך, ואם זה לא עוזר אז צריך להזהיר את הילדים האחרים.
(אוסף גליונות – שו"ת שנערך עבור ארגון 'האזינו' תשפ"א)