שלום לך בחור יקר שזה עתה הוכתרת בכבוד בתואר 'נפיל', מפני שלא התקבלת לישיבה שבחרת, או שמכל סיבה אחרת אתה עומד ללמוד באלול הבעל"ט בישיבה שהיא לא בחירתך הראשונה, וממילא היא גם לא משוש ליבך.
ראשית, ליבי איתך ואני בהחלט מבין לליבך. אני חש בדיוק מה עובר לך בלב: "הרי למדתי כל כך טוב כל השנים הללו. השקעתי ימים ולילות, שיעורים וסדרים, שיחות וועדים. עשיתי כל מה שבחור צריך לעשות, ואף יתירה מכך, ומדוע לא התקבלתי לישיבה שרציתי, ושבאמת כל כך מתאימה לי…?" לפעמים מתגנבת אף מחשבה מאשימה. "אם הנהלת הישיבה היתה עושה כך או כך, היא היתה יכולה לסדר שאני אתקבל לישיבה שרציתי… בגלל אינטרסים כאלו ואחרים, הישיבה לא עשתה מספיק כדי שאתקבל להיכן שרציתי…!" ורבות מחשבות בלב הבחור המאוכזב בצדק.
ובכל זאת, אחר כל המחשבות הללו ואחר כל ההבנה לליבך, אין לי ספק שאתה רוצה מאוד להצליח בישיבה שאתה עומד ללמוד בה באלול הבעל"ט… הרי אם לא היית רוצה להצליח, לא היית רוצה ללמוד דווקא בישיבה המצוינת ההיא שאליה לא התקבלת… בסופו של דבר המטרה שלך היא: הצלחה! וע"כ עליך להבין שהצלחתך תלויה בתגובתך לגזירה הנוראה שנגזרה עליך…
הגזירה בידי שמיים, התגובה בידי אדם
כולנו מאמינים בני מאמינים שכל מה שקורה בעולם נגזר בגזירת עליון, ואין לנו בחירה האם הדבר יקרה. הדוגמא הטובה ביותר היא ה'נפילה' שקרתה לך עתה, זו הרי ודאי גזירת עליון ולא קרתה בבחירתך. אבל צורת התגובה למה שהקב"ה גזר, היא ודאי בחירה שלך. ברצונך תחושת האכזבה תלווה אותך באלול. אם זה מה שיקרה, היא ודאי תיתן את אותותיה ותשליך על מידת הצלחתך בישיבה. אך ביכולתך להבין שאם הקב"ה גזר שתהיה בישיבה הזו, כנראה שאתה יכול להצליח גם בה ועליך מוטל לעשות הכל כדי להגשים את ההצלחה…
אין בחור שהצלחתו תלויה רק בהיותו בישיבה מסוימת. כל בחור יכול להצליח בכל ישיבה. ובעיקר, בחור מצוין כמותך, בעל כישורים נפלאים כל כך, בוודאי שכישורים אלו יעזרו לך להצליח בכל מקום… אכן, בישיבות מסוימות יהיה הרבה יותר מאתגר להצליח, אך זה אפשרי. הכל תלוי בצורת ההסתכלות שלך על המצב שנוצר.
אדרבה, אולי בכלל מקום צמיחתך האישית, הוא דווקא במקום הזה כבחיר השיעור. אולי בכלל נמנעו ממך משברים שעלולים היו להיות מנת חלקך בישיבה הנחשקת. כהנה ועוד רעיונות ואפשרויות, שלעולם לא תדע מה מהן נכונות כלפיך, עליך להאמין בכל לב, שאם הקב"ה כך גזר, ודאי טוב הדבר עבורך. עליך מוטלת האחריות להרגיש כך ולפעול לפי הרגשה זו.
במקום לצבור אישורים לאכזבה, צבור סיבות להצלחה!
א' באלול הגיע… אילו היית הולך לישיבה הרצויה, זו שבחרת מלכתחילה, וכמו כל בחור היית נתקל בקושי כזה או אחר, היית מתגבר עליו בקלות ואומר לעצמך: "זהו קושי טבעי… כנראה שעוד הרבה בחורים עוברים קשיים… הרי בכל כנסי ההכנה הסבירו לי שיתכן ויהיו קשיים כאלו ואחרים… אני חזק ואני אתמודד…!".
אולם כשקשיים יופיעו בישיבה המצויה, זו שאתה לומד בה כעת, תאמר לעצמך: "אמרתי לכם… אני לא מתאים לכאן… זו לא ישיבה ברמה שלי…", וכך תצבור לעצמך אישורים ע"ג אישורים לעובדה שאתה כבר יודע ושוכנת לך עמוק בלב שהישיבה הזו לא מתאימה לך, וכמה מר גורלך שהגעת לכאן, ואין לך סיכוי להצליח בה… כל התמודדות וכל קושי, הטבעיים כל כך לכל בחור בכל ישיבה, יהוו עבורך אישורים לאכזבה וחסימות להצלחה בטוחה.
לעומת זאת, אם תחליט להגיב לגזירת עליון שקרתה לך בצורה נכונה וראויה, ותאמר לעצמך: "אם הקב"ה שם אותי כאן, עלי להצליח דווקא מכאן…", אזי אכן תעשה הכל כדי להצליח, ורבים הם הרעיונות כיצד תוכל להצליח אף בישיבה שלדעתך היא לא בדיוק ברמה שלך.
לדוגמא: פתח קשר אישי לימודי עם הר"מ או המשיב… ארגן קבוצה איכותית מתוך השיעור ותמסרו ביניכם חבורות מידי שבוע… בקש מהמשגיח שימסור ועד מיוחד לקבוצה שתחפוץ בזה, בספר מסוים או נושא חשוב… כהנה וכהנה רעיונות שעיקרם הוא אחד: השקעה יוצאת דופן בעמל התורה שלך בישיבה הזו דוקא, ודוקא עם החברים שלך שם. השקעה מולידה חיבור, חיבור מוליד סיפוק, סיפוק מוליד מוטיבציה, והיא בתורה מולידה הצלחה. וזו הרי היתה שאיפתך המרכזית מלכתחילה – להצליח…
המרמור וההתנשאות מרחיקים את האדם מהחברה
מניסיוני, אספר לך על עוד דבר שקורה לנפילים מאוכזבים שלא מסתירים את אכזבתם מפני החברה. אט אט הם קונים ביושר תווית של 'נרגנים', 'מתלוננים', כאלו שתמיד לא מרוצים, והחברה הבריאה מתרחקת מהם. לא נעים להיות בחברת 'מקטרים' ובלתי שמחים. הבחור הבלתי מרוצה, משדר גם תחושת התנשאות, כאילו הוא בחור כה מצוין, עד כדי כך שהישיבה הזו על שלל תלמידיה כלל לא ברמה שלו, וגם זה מרחיק ממנו את הבחורים הטובים והאיכותיים. הם מרגישים, בצדק, נבגדים ונפגעים מכאלו שחושבים שישיבתם הטובה, כביכול איננה מספיקה עבורם. וכאשר החברה מתרחקת ממך, ההצלחה גם היא מתרחקת בעקבותיה.
בחור יקר ונפלא!
אני באמת ובתמים מבין לליבך, אני יודע שהעצות שלי קלות להיאמר, ואולי מעט קשות לביצוע, אבל דע לך שתחושת האכזבה הרבה יותר קשה. בא' באלול תעמוד בפני בחירת חייך: האם להתאכזב ולהיכשל או להתעודד ולהצליח…
לפניך שני מסלולים: האחד, מלא קוצים ודרדרים בדמות אישורים לתחושת האכזבה וחוסר ההתאמה, וסופו של המסלול ברור: כישלון!
השני לעומתו, אף הוא מסלול מלא אתגרים, אך עם תוכנית היחלצות ברורה, חיפוש אחר הפרטים האפשריים לחיבור ולהשקעה, וסופו של מסלול זה היא הצלחה בטוחה, בעזרתו ית'.
ועוד משהו חשוב לי אליך, בחור נפלא!
אם החלטת להרגיע את עצמך בכך שתהיה בישיבה הנוכחית רק תקופה קצרה, ותיכף אתה עומד לעבור לישיבה אחרת, טובה ומתאימה הרבה יותר, והכל זמני… דע לך שזו עצת היצר, מפני שמחשבות כאלו יגרמו לך לא להשקיע, או להשקיע פחות, בלימודיך בישיבה. וכאמור, השקעה פחותה משמעותה חוסר הצלחה וכישלון, ואז בוודאי שלא תתקבל לישיבה אחרת.
מצד שני, אילו תחליט שאם אתה כאן, אתה כאן, במלוא מובן המילה, עם כל ההשקעה וכל המוטיבציה, בלי מחשבות על מעברים ובלי חלומות על מקום אחר, מתוך הבנה עמוקה שזה רצון ה' שתצליח דוקא במקום הזה, אזי הצלחתך בעזרת ה' מובטחת.
אסיים באיחולי הצלחה לבביים, ובברכה שיקויים בך הפסוק (דברי הימים א יז ח) "וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ… וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁם כְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ".
ישראל ליוש