ברשות מרנן ורבנן, ראשי הישיבות, מרביצי התורה, ברשות בני הישיבות היקרים העומדים להצטרף ללגיונו של מלך להיכנס לעולם הישיבות באלול הבעל"ט.
אני מלא התרגשות לעמוד בפני הציבור המרומם והנפלא הזה, וההרגשה ברגעים האלה, שאנחנו עברנו בעולם הישיבות שנה לא פשוטה, שנה שקמו על עולם התורה מקטרגים, וניסו בכל מיני דרכים לפגוע בעולם התורה ולפגוע בבני הישיבות.
אני חושב שהתשובה הגדולה ביותר במצב הזה, התשובה אומרת: "הנה אנחנו עומדים פה לפני קהל עצום, קהל של אלפים, שבאים ומצטרפים ללגיונו של מלך. הם לא מתפעלים משום דבר, לא עושים שום חשבונות, יודעים איפה נמצאת האמת הנצחית, יודעים את התפקיד שלהם בעולם, ויודעים את המעלה של בן תורה. הם יודעים ש'כי הם חיינו ואורך ימינו', זה החיים שלנו, זה הרוממות שלנו".
וזו התשובה הניצחת: לבוא ולהכריז שהנה אנחנו מצטרפים עכשיו ללגיונו של מלך, להיות אלו שימשיכו את מורשת התורה של עולם הישיבות, בעזרת השם יתברך, וימשיכו הלאה הלאה לדורות הבאים להמשיך את התורה בכלל ישראל.
ישיבה זה בית היוצר
אנחנו באים עכשיו, הציבור הקדוש והנפלא הזה, לבוא ולהיכנס לעולם התורה, לעולם הישיבות. והדבר הראשון שצריך להדגיש, מה שאנחנו קיבלנו מרבותינו מה זה ישיבה. ומה זה להיכנס לישיבה?
ישיבה זה בית היוצר. ישיבה זה הבניין של הבן תורה. ישיבה בונה את הבחור בדרכי הלימוד, בדרכי ההבנה, בהשקפה, בכיוון ובדרך לחובתו בעולמו. זו המשמעות של ישיבה.
חז"ל אומרים על הפסוק: "טוב אחרית דבר מראשיתו". טוב אחרית דבר – מראשיתו, כשראשיתו הוא טוב. כשהיסוד הוא טוב, כשמתחילים עם טוב, האחרית הוא טוב. אם מתחילים מלכתחילה בדרך לא נכונה, אז זה יכול לגרום נזק לכל המשך הדרך. צריכים להעמיד את היסוד מלכתחילה עם כל החוזק, עם כל העוצמה, עם כל המשמעות. זה התפקיד שלנו עכשיו.
הזכרתי פה בהזדמנויות קודמות. כולם מכירים את התוס' בכתובות שאומרים ש"דרך הוא במי שהולך ללמוד תורה שנעשה אדם גדול". רבים שואלים: ראינו הרבה שבאים ללמוד תורה ולא נעשים אדם גדול! איך אפשר להגיד שדרך, שמי שהולך ללמוד תורה נעשה אדם גדול?
כתוב פה יסוד חשוב: מי שהולך ללמוד תורה נעשה אדם גדול, אם הוא הולך ללמוד תורה על מנת להיעשות אדם גדול.
אבל אם חוץ מללמוד תורה יש לו עוד עניינים, עוסק בעניינים אחרים, לא עליו נאמר שהוא נעשה אדם גדול.
לא השקפה גרידא
ואנחנו צריכים לדעת דבר אחד: בתקופה שלנו, נותנים ערך וחשיבות גדולה מאוד למושגים של חברה.
שני דברים ברצוני לומר: קודם כל, מהניסיון שלי. אני לא הולך להגיד פה השקפה גרידא, אני מדבר פה מבחינת ניסיון. אני ברוך השם נמצא בעולם הישיבות למעלה מ-60 שנה, ואני יכול להגיד לכם את זה מהניסיון שלי, מה שאני ראיתי: מי שהשקיע בחברה וניסה כל מיני דרכים להיות מרכזי, על ידי כל מיני דברים שהוא מחפש לעשות רושם ולהביא כל מיני דברים, ולהיות זה שמוביל וכדומה – בסופו של דבר זה הוביל לתוצאות הפוכות. לא רק שלא התקדם, אלא הפוך בדיוק. בסופו של דבר היו לועגים לו, לפעמים היו לועגים לו בפנים ולפעמים היו לועגים לו מאחורי גבו גם כן.
בסופו של דבר מעריכים אנשים איכותיים, אנשים מרוממים, זה הדבר הראשון.
מי שמשקיע בתורה, בשקיעות בלימוד, והלך בדרך נכונה והיה דיבורו בנחת עם הבריות וכל הליכותיו היו הליכות שרואים תלמיד חכם, בסוף החברה העריכה אותו והיה לו חשיבות בחברה יותר מכל אלו שהשקיעו.
לפני שנתיים קיבלתי מכתב שבחור שכתב שכשהוא נכנס לישיבה תלו בו תקוות גדולות, את המכתב שלח לי אחרי שהתחתן.
הוא אומר: "הייתי בישיבה, השקעתי המון בחברה. היה לי איזה רצון להיות מרכזי בחברה ומוביל בחברה, היה לי מאוד רצון לזה. והשקעתי בזה המון".
"להגיד שהצלחתי להגיע למקום שהגעתי, ראיתי שאחרים שהשקיעו פחות הגיעו גם כן", כך הוא כותב. "אבל גם נניח שבאיזה מקום תפסתי איזה מקום בחברה, בסוף התחתנתי, וכל החברים שלי כולם התפזרו לכל הקצוות, אני לא רואה אותם.
"אני היום יושב בכולל", הוא מספר. "אני רואה בחורים שהגיעו איתי ביחד מהישיבה, הם היו פחות מוכשרים ממני, ואני עומד ומשתומם: יש להם ידיעות, יש להם היקף, יש להם רמה גבוהה בלימוד, לפעמים הם מדברים דברים שאני אפילו לא משיג את ההבנה שלהם. ואני חושב לעצמי: על מה נתתי את ימיי ושנותיי על מה?". הוא אומר: "אני כותב את זה כי הדברים צריכים לעבור הלאה".
ואני אומר, אדרבה, עכשיו שאתם נמצאים בראשית, תדעו לכם את החלק הזה. אני לא רוצה לדבר במושגים של להיות מופרשים לגמרי מן העולם ולא להתייחס לחברה – צריכים להיות חברתיים, צריכים להיות "דיבורו בנחת עם הבריות", צריכים להיות "נושא בעול עם חברו", אבל לדעת שני דברים: קודם כל, אלו שמשקיעים בחברה – משיגים מטרות הפוכות על פי רוב. ובנוסף, זה בא על חשבון הלימוד. שני הדברים ביחד לא הולכים ביחד.
המקום היחיד, רבותיי, ששמה ככל שאדם משקיע יותר ומתאמץ יותר, הוא מצליח יותר בתורה. הגמרא אומרת: "אדם לעמל יולד", לעמל תורה נברא. אדם שמשקיע בתורה, מתאמץ, מוציא את הכוחות שלו מן הכוח אל הפועל, מתעלה ומתגדל למושגים הגבוהים ביותר. וזה התפקיד שלנו: להשקיע ולהתאמץ. זה יסוד העבודה שלנו.
גמילות חסדים בישיבה
ועוד נושא אחד שרציתי לדבר עליו: רבי יצחק מוולוז'ין, בנו של רבי חיים, כותב בהקדמה ל'נפש החיים' שאבא שלו הקים את הישיבה על שלושת היסודות שהעולם עומד עליהם: על תורה ועל עבודה ועל גמילות חסדים. במשך השנים שאלו אותי הרבה: על התורה, נו ודאי, ישיבה עומדת על התורה. מה זה על עבודה? עבודה זה תפילה. ומה זה גמילות חסדים? שהישיבה עומדת על זה שעושים גמ"ח לתרופות או גמ"ח למכשירי כתיבה? זה גם גמילות חסדים. אבל לא זה מה שהתכוון ר' חיים ווולוז'ינר. הוא התכוון כאן יסוד אחד. את זה קיבלנו מהסבא מסלבודקה, שמעתי את זה מתלמידיו הגדולים. הוא אומר, הגמילות חסדים הגדולה ביותר שבן תורה יכול לעשות לחבירו זה להאיר לו פנים ולחזק אותו ולעודד אותו, להיות מלבין שיניים לחבירו, זה הגמילות חסדים הכי גדולה. עם הארת פנים, אם מילה טובה, עם תשומת לב, אפשר להחיות רוח שפלים אפשר לחיות בחור ולתת לו הרבה כוחות.
הישיבה יוצרת אותך, והיצירה של האדם השלם זה תורה ועבודה וגמילות חסדים. ולכן יש משמעות מאוד מאוד גדולה לחשיבות של התפילה בישיבה. זה גם מהדברים שלא כולם מקפידים עליהם כמו שצריך אבל זה מהדברים שמאוד מאוד יש להם חשיבות וערך, התפילה בישיבה. תפילה בישיבה זה תפילה אחרת שכל היום נראה אחרת. תפילה בישיבה בונה את הבחור גם בתפילה.
בן תורה יש לו צורה איך הוא מתפלל, בן תורה הוא נותן, בן תורה הוא איש חסד, וזה עצם תפקידה של הישיבה להתגדל בשלושת הדברים האלה, התורה העבודה וגמילות חסדים.
בלגיונו של מלך
כשאנחנו באים כהיום הזה להיכנס ללגיונו של מלך, אני תמיד אומר, הזכרתי את זה הרבה פעמים, שהיום שחרוט על לבי מיום עומדי על דעתי, חרוט בלבי יותר מכל הימים, זה היום שנכנסתי לישיבה לחבוש את ספסלי בית המדרש.
לא היה עוד יום עם התרגשות כזאת, לא היה עוד יום עם מושגים כאלה. זה היה יום שחקוק בליבי כל השנים. היום הזה צריך לדעת הוא יום של כניסה לעולם של תורה, כניסה לישיבה, כניסה לבית היוצר, כניסה למקום שמעמיד ומגדל צורת אדם, לראות מושגים של אדם. בצד שכנגד חסר בצורת אדם, אדם שהתורה מגדלתו ומרוממתו.
כשאנחנו רוצים להצליח אנחנו צריכים לדעת דבר אחד, באים על מנת לגדול, באים על מנת להשקיע, באים לדעת מה העיקר ומה הטפל, באים עם תפקיד ומשימה להיות גברא רבה.
והקב"ה יעזור שבזמנים הנוראים האלה, בחושך והאפילה הזה, יש פה קרן של אור, לראות את הציבור הנפלא הזה, שממשיך בעוז וגאון, לא מתפעל משום דבר ואומרים שאנחנו באים עכשיו להיות לגיונו של מלך.
עם הכח הזה תתעלו ותגדלו ותצליחו בעזר ה' להמשיך את מורשת התורה לכלל ישראל. ה'אור החיים' מביא בשם הזוה"ק, שהגאולה העתידה תהיה בכח התורה ועם זה נזכה שבעזר ה' בימים האלה, ימי החורבן על ביהמ"ק, יהיו כמו שהנביא אומר בזכריה, ימים טובים, ימי ששון ושמחה לכל כלל ישראל במהרה בימינו אמן.