אני לא בא להטיף מוסר, באתי להגיד דברים נחמדים על הפרשה, אבל לקראת הקיץ רציתי להגיד משהו שעלה אצלי במשך השנה.
אני לא יאריך, השעה מאוחרת כבר, אבל הייתי מעורב בסיפור וקיבלתי אישור לספר אותו, הייתי מעורב בסיפור של שלום בית שהיה זקוק לסיעתא דשמיא, וב"ה המצב השתפר. בין הדברים אמרה לי האשה שמה שהכי מציק לה זה – שבעלי היה יכול להשקיע יותר זמן עם הילדים והוא לא חלק מהחיים שלהם, ובעיקר שבתות כל השנה, ובשבתות הנופש זה הכי נורא.
במגזר שלנו, בנופש הגברים צריכים להיות בעיר בעבודה כל השבוע ומשאירים את האשה והילדים לבד, ואני מכינה כל השבוע את הילדים בשביל שבת. זה נושא כל השבוע. ואז בעלי מגיע ביום שישי.
אז בליל שבת במקום שפעם בשבוע הוא יהיה עם הילדים ויחדיר להם קצת יראת שמים, הוא עייף. אז איך נראית הסעודה בליל שבת אפשר כבר להבין. הוא בקושי אומר מילה, הוא כבר נרדם ב'כל מקדש', כמו שאני תמיד אומר החנויות צריכים להמציא מחזיק לאף מכסף, כשהאף נופל לתוך המרק יהיה איזה מתקן כסף לכבוד שבת קודש שתופס את האף.
אין לי טענות, אבל לצערנו בהרבה משפחות זו המציאות העגומה מה שקורה בליל שבת.
אבל אני מחכה שאולי בבוקר תהיה הסעודה העיקרית. אבל לא, כי בבוקר הוא חייב לבלות עם חבריו בקידוש והוא גם מהתורמים של הקידוש… אז יש כאלה שהם לא יושבים בקידוש כי יש בבית סעודה, אז הם רק טועמים קצת הערינג וגאלע והולכים הביתה. אבל לצערי הרב בעלי יושב שמה עם החברים והם אוכלים בקידוש כמות של חמש סעודות, והוא שותה כל מיני משקאות למיניהם, ואני הכנתי שבת שלימה בבית. ואני לא מדברת על זה שהוא לא מסוגל לאכול עוד. אבל הוא חוזר כל שבת שיכור. הילדים מקבלים אבא שיכור. ואני מכינה שבת במסירות נפש והוא חוזר הביתה ובמקרה הטוב הוא מקיא. ואני לא מדברת על הפעמים שהוא מתחיל לדבר, שאז צריך לקחת את המוצצים מכל הילדים ורק להביא לו שיתחיל לשתוק..
ואחר כך דיברתי עם הבעל, וב"ה נהיה שינוי לטובה. שאלתי אותו מה פשר הדבר הזה, והוא אמר לי, מה אני יעשה, זה לכבוד שבת קודש!!'
מה?!?!?
'איך לכבוד שבת קודש?
הקב"ה הביא לך אישה וילדים, מתנות כאלו, ואתה מזלזל בהם שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע!!'
'לא ממש', הוא עונה לי, 'אני עושה הכל לכבוד שבת קודש'…
שאגתי עליו, כי הוא טיפוס קצת עדין אבל – איך אתה משתכר. אילו היית יהודי קשי יום, אין לך כלום, שלום בית על הפנים, מוקף צרות אז אתה משתכר לשכוח את המציאות, אבל יש לך מציאות מצויינת. יש לך אשה וילדים מיוחדים. מה אתה עושה להם? אתה משתכר כל שבוע?? בשביל מי, בשביל מה? אתה שוכח את כל הערכים האמיתיים.
הוא התחיל להסביר שהוא לא יכול להפסיק כי הוא זה שקונה את המוצרים של הקידוש. שאלתי – ומה יקרה אם תפסיק ומישהו אחר יתרום?
'זו בדיוק הצרה! אוי ואבוי אם מישהו אחר יקנה אז יתפסו שאני לא הגביר הגדול'.
אתה מבין מה שקורה.
'אלו חברים שלך?'
'החברים הכי טובים'.
'אם הם כאלה חברים, למה יעזבו אותך אם אתה לא תורם את המאכלים? יש לך משפחה שמחכים ומקווים לך, אין חבר אחד שמחכה לראות אותך כמו שהם מחכים… אתה חייב להראות את עצמך לחברים והם מחפשים להראות את עצמם, ומצד שני יש משפחה אחת שבאמת מחכים לך ורק לך. יש להם אבא אחד ואתה עוד חוזר הביתה שיכור'.
רבותי, לכן חשבתי אז אולי יצא לנו לדבר על זה בקיץ.
חס ושלום אני לא מתכוון לאף אחד ספציפי, אבל ישנם כאלו, וזה יפה לעשות קידוש אחרי התפילה, אוכלים קצת הערינג ועוגה וקוגל או יאפצי'ק, שותים לחיים, לשוחח קצת. אבל למלא את עצמך כל שבת?! רחמנות מי שיעשה שמחה – אין לו מה להוסיף כי כבר ככה אוכלים כל כך הרבה. מה תוכל כבר להוסיף. כבר ככה אוכלים המון קוגלים כל שבוע.
(תכלת מרדכי – כל העלונים)