סיפר הגה"צ רבי יצחק קולדצקי שליט"א, כפי שמובא בספר אוצרותיו 'לעשות רצונך':
מסופר שמישהו שאל את גאון ישראל רבנו חיים מבריסק זצ"ל: "רבינו, תראה איך נראה עם ישראל"… היה זה בתקופה הקשה של ההשכלה שהירידה הרוחנית היתה קשה מאד והקיפה רבים וטובים בעם. השואל הוסיף: "למי יבוא משיח? והאם שייך בכלל שהוא יבוא?" ענה לו רבי חיים בשאלה: "אתה מאמין בניסים? אתה מאמין שהקדוש ברוך הוא יכול לחולל ניסים?"… הלה השיב: "ודאי". "אם כן, גם זה יהיה נס. התשובה של עם ישראל תהיה נס!".
ברור לנו כשמש הזורחת מדי בוקר שכך יקרה, אנו צריכים רק התעוררות מועטה, והקדוש ברוך הוא ישפיע עלינו תשובה שלמה. נקיים מצידנו "ושבת עד ד' אלקיך" על ידי ההתעוררות שלנו כמה שאפשר – ויתקיים מצידו יתברך "ומל ד' את לבבך ואת לבב זרעך".
המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל היה אומר שהציפיה לגאולה אמורה להיות דרוכה. הוא המחיש זאת לחולה השוכב אין אונים במיטת חליו, מתחפר ביסוריו וזועק נואשות לעזרה. בני הבית כבר שלחו להזעיק את הרופא וממתינים בקוצר רוח לבואו. כל רשרוש קל בחדר מדרגות גורם להם לפתוח את הדלת ולראות אם זה הרופא, האם הוא כבר הגיע… כך צריכה להיות הציפיה למשיח.
כזה היה סבי רבי חיים קולדצקי זצ"ל, שכבר סיפרנו עליו לא אחת. הוא נמנה בין חשובי הרבנים באמריקה, ובסוף ימיו שימש כמגיד מישרים בירושלים. אדם גדול היה, בעל דרגות גבוהות בעבודת השם. הכמיהה שלו לגאולה השלימה ולביאת משיח צדקנו היתה עצומה. בנו אבי-מורי רבי שכנא זצ"ל סיפר, כי בכל פעם ששמע קול המולה ברחוב, ניגש היה לחלון לראות שמא הוא כבר הגיע… כך ציפו וייחלו ה'ערליכע אידן' של פעם לגאולה העתידה.
הדימוי של הגאולה העתידה לגאולת מצרים הוא 'גורם ההפתעה'. הגאולה תבוא באופן פתאומי ומפתיע, מבלי שיהיו סימנים המבשרים את בוא הגואל, וכנאמר (מלאכי ג, א): "ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים". מקוים אנו שנזכה לכך במהרה.