סיפר הגה"צ רבי יצחק קולדצקי שליט"א, כפי שמובא בספר אוצרותיו 'לעשות רצונך':
בספר הזכרון שיצא לזכרו של רבי משה סולווייצ'יק זצ"ל מובא בשמו מה ששמע מהרב מפוניבז' זצ"ל, שבאחד מביקוריו אצל רבינו ה'חפץ חיים' זצ"ל הם שוחחו שעות ארוכות. ה'חפץ חיים' דיבר איתו בכאב גדול על כל הצרות והמצוקות שעתידו לבוא על עם ישראל בשואה האיומה, ובכה בדמעות רותחות.
אחר כך התפללו מנחה ושוב קרא לו ה'חפץ חיים' אליו מפני שעדיין לא סיים לספר לו הכל. הוא המשיך לתאר את הצרות הצפויות בשואה הקרבה, ואחרי שגמר דיבר באריכות אף על ימות המשיח; על כל הדברים הטובים שיהיו אז. הרב מפוניבז' תאר כיצד באותה שעה אורו פניו של ה'חפץ חיים'. ועוד העיד, שכל מה שסיפר לו לא היה כאדם שיודע מה יקרה ידיעה בעלמא – אלא כאדם שרואה בעיניו במוחש את כל הצפוי להיות; לטוב ולמוטב.
דברים דומים שמע גם ידידו הטוב של רבי משה, ראש הישיבה מרן הרב שטיינמן זצ"ל, מפי הרב מפוניבז' בהזדמנות אחרת. כפי שכתב מפיו רבי אפרים שטראוס שליט"א בספרו 'נאות אפרים' (פנינים, עמוד קלט). היה זה כאשר נכנס הרב שטיינמן אל הרב מפוניבז' בשביעי של פסח לעת ערב, והחל הרב לספר לו על החביבות היתרה לה זכה מה'חפץ חיים'.
בתוך הדברים הוא סיפר, כי בימי מגוריו בליטא נאלץ הוא לנסוע פעם לאמריקה או לאפריקה לצורך גיוס כספים לישיבה דפוניבז', ונכנס לראדין להיפרד מה'חפץ חיים'. התכנית המקורית היתה שמראדין יסע לעיירה מיר לבקר את בנו רבי אברהם זצ"ל, אז תלמיד הישיבה שם, ומשם יחזור לביתו ויפליג בספינה לחוץ-לארץ.
אלא שכאשר הגיע לראדין השתנתה התכנית. כל זמן שהותו שם לא זזה ידו כלל מידי ה'חפץ חיים'. מהשכם בבוקר ועד הערב היה כל היום במחיצתו. הוא הלך עמו לשחרית וסעד עמו את ארוחותיו. כך נמשך הדבר ימים אחדים , ובכל אותם הימים לא דיבר ה'חפץ חיים' אלא על הצרות והגלויות של כלל ישראל, כשכל אותו הזמן עיניו זלגו דמעות ללא הפוגה. ומאידך גיסא, דיבר גם על הגאולה העתידה, ובאותה שעה היו פניו זוהרות ביותר, כמי שהדברים מאומתים אצלו בחוש.
עד כדי כך הגיעו הדברים, תאר הרב מפוניבז', שכאשר הגיע רבי אלחנן וסרמן זצ"ל, תלמידו הגדול של ה'חפץ חיים', גם הוא לראדין באותו הזמן, שאלו ה'חפץ חיים' אם בכוונתו להתעכב בראדין, ומשהשיב בחיוב ביקש ממנו ה'חפץ חיים' לבוא אחר כך כי כעת הוא עסוק עם הרב מפוניבז', וכל פעם שרצה ללכת, ביקש ממנו ה'חפץ חיים' שיישאר עוד. כה חשוב היה לו שהרב שהרב מפוניבז' ישמע את הדברים.
בני ביתו ומקורביו של הרב מפוניבז' מספרים, כי בהזדמנויות שונות היה הרב חוזר בעיניים בורקות על חלקים מתוך דברי ה'חפץ חיים' ששמע ממנו באותם ימים אודות הגאולה העתידה, ועל הטוב הרוחני והגשמי שמצפה לנו לעתיד לבוא. תוך שניכר היה עליו הציפיה והכמיהה לישועת השם.