מעשה פלא הביא הגאון רבי מאיר צוויבל שליט"א בגיליונו הנהדר 'המאיר' (פנחס תשפ"ו) מפי בעל המעשה, ממנו מתגלה קצת מגלגולי ההשגחה העליונה, שאם נגזר מן השמים איזה דבר, כל רוחות שבעולם לא יוכלו להזיז את הדבר ממקומו ועצת ד' היא תקום.
כך מספר אברך יקר מארה"ב:
בסייעתא דשמיא פיתחתי תוכנה מיוחדת המתאימה להנהלה ולמזכירות של ישיבות, דרכה אפשר לנהל את כל הרשומות והפרטים, וכן כל שאר ענייני ניהול המשרדים בקלות ובמהירות. יום אחד הוזמנתי על ידי משגיח מאחת הישיבות, שביקש לרכוש את התוכנה ורצה לראות כיצד היא פועלת.
הגעתי אל הישיבה והראיתי למשגיח כיצד פועל כל דבר בקלות ובמהירות. לבסוף ביקשתי להראות לו איך אפשר להוציא מאות מכתבים בלחיצת מקש אחד, בלי להכניס מחדש בכל מכתב את שמו של הבחור ואת פרטיו.
היתה זו תקופת הרישום של התלמידים החדשים שביקשו להיכנס ללמוד בין כותלי הישיבה, ועל השולחן היה מונח נוסח של כתב 'נתקבל'. הכנסתי את הנוסח לתוך המחשב וקישרתי אותו עם רשימת התלמידים שהגישו בקשה להיכנס. תוך רגע יצא מכתב יפה עם שמו של אחד הבחורים שלקחתי באקראי מתוך הרשימות לצורך הדוגמה.
המשגיח הציץ במכתב וחיוך עלה על שפתיו. "דווקא את הבחור הזה בחרת"?!, אמר בבדיחות הדעת, "ברור לנו שהוא לא מתקבל"!…
לא שאלתי למה, אין זה מענייני, סיימתי המלאכה והלכתי משם.
כעבור כמה ימים קיבלתי שיחת טלפון מהמשגיח. התברר שהמכתב הזה שהדפסתי לדוגמה, נשאר על השולחן והאחראי שהיה ממונה על שליחת המכתבים, שלח בטעות גם את המכתב הזה. עכשיו התקשר אבי הבחור אל הישיבה ורוצה לסדר את ענייני הרישום.
"מה אני עושה עכשיו"? קרא המשגיח בדאגה, "אנחנו לא רוצים לקבל את הבחור"! באותו רגע של פיזור הדעת, גילה לי המשגיח גם את סיבת הדבר. היה זה בחור טוב, אבל משפחתו שייכת לקהילה אחרת וגם אחיו המבוגר ממנו סטה קצת מהדרך.
אמרתי למשגיח: "ראה נא, למען האמת הענין לא קשור אלי, אני לא עובד בישיבה ולא קשור אליה משום צד! אבל מאחר שצלצלת אלי, אגיד לך מה דעתי: לשלוח מכתב לבחור שהוא התקבל לישיבה ואחר-כך להודיע לו שזו היתה טעות, זה דבר בלתי אפשרי! לעניות דעתי אין דרך חזרה וזה ממש ענין של פיקוח נפש"!
לפי השתיקה של המשגיח הבנתי שדבריי התקבלו על דעתו, וסיימנו את השיחה.
כעבור שנה בערך נקראתי שוב אל המשגיח הזה להראות לו דבר מה, ואז שאלתי אותו בדרך אגב: "תגיד לי, מה נעשה עם בחור זה שהכנסתם 'בגללי'?"…
"אה"!, אורו עיניו של המשגיח, "אין לך מושג איזה בחור מיוחד הוא! כל הישיבה מתרוממת בזכותו! בכל יום אנו מודים מחדש על הטעות שעשינו אז"… שמחתי לשמוע והלכתי משם.
כעבור כמה ימים, בהשגחה פרטית פגשתי את אבי הבחור ומסרתי לי דרישת שלום חמה מבנו, וסיפרתי לו את דברי המשגיח. הלה שמח מאד, ואז שאלתי אותו: "אמור נא לי, כיצד הצלחת להכניסו לישיבה מיוחדת זו? אני יודע שלא פשוט להתקבל שם".
"אכן", השיב האב בגילוי לב, "בשעתו רציתי מאד שבני יכנס לישיבה הזו ולשם כך הפעלתי את כל העסקנים ואת כל מי שרק הייתי יכול, אך כולם חזרו בידיים ריקות ואמרו לי שהדבר בלתי אפשרי. הם המליצו לי להירשם לישיבה אחרת וכמעט התייאשתי, עד שקיבלתי הארה מן השמים ואמרתי לרעייתי: 'עד עכשיו דיברנו עם אנשים ועם עסקנים, כעת נדבר עם מי שבאמת יכול להועיל'.
"נסענו למקומות הקדושים ושפכנו שיח לפני בורא עולם שיעזור לבננו להיכנס לישיבה טובה, ואכן כמה ימים אחר-כך קיבלנו תשובה חיובית מהישיבה!", סיים האב את סיפורו, ואני עמדתי משתומם נוכח ההשגחה העליונה של מסבב כל הסיבות למלאות את תפילתם של ההורים כנגד כל הסיכויים.
(הרב יוסף מאיר – המבשר תורני)