לכמה זמן מועיל מה שאומר שטווה את חוטי הציצית לשמה ? │ ומה הדין בטוויית חוטים שנעשית על ידי קטן?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות 'ציצית' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א', סימן י"א סעיפים א' – ב']
טווית חוטי הציצית לשמה
סימן זה עוסק בעניין חוטי הציצית, ואומר השולחן ערוך, שחוטי הציצית צריכים להיות טוויים לשמה, דהיינו, שיאמר בתחילת טווית החוטים, 'הריני טווה את החוטים לשם מצות ציצית', ואין צריך לומר זאת בכל רגע ורגע של הטוויה, אלא מספיק שאומר זאת בתחילת הטוויה, וזה מועיל לכל הטווית החוטים, ומוסיף המשנה ברורה, שזה מועיל אפילו אם טווית החוטים נמשכת כמה ימים, כיוון שכל העושה, על דעת ראשונה הוא עושה, וכל שכן שאם אמר במפורש 'כל מה שאני עושה בחוטים אלו יהיה לשם מצות ציצית' ודאי שזה מועיל, ומחשבה לבד לא תועיל ולכן צריך שיאמר בפה.
ניפוץ חוטי הציצית לשמה
חוטי ציצית שנטוו שלא לשם מצות ציצית, הם פסולים, והמקור לכך שצריך שטווית החוטים תהיה לשמה, הוא מהפסוק בתורה 'גדילים תעשה לך' – לשם חובך, לשם מצוה, והרמ"א אומר שיש מחמירים שגם הניפוץ של הצמר יהיה לשמה.
טווית החוטים על ידי אשה או גוי
אשה יכולה לטוות את החוטים לשמה, אבל כאשר גוי טווה חוטים, אם ישראל עומד על גביו, ומזהיר אותו ומצווה אותו שטווית החוטים תהיה לשמה, נחלקו בזה הרמב"ם והרא"ש, לשיטת הרמב"ם זה פסול, משום שגוי עושה על דעת עצמו, אבל הרא"ש מכשיר, והרמ"א אומר שטוב שהישראל יסייע קצת בטוויית החוטים, וזה לרווחא דמילתא בלבד, וטווית החוטים שנעשית על ידי חרש שוטה וקטן, מסקנת הדברים היא, שאם יש ישראל עומד על גביו ומזהיר אותם לעשות לשמה, כשר, אבל צריך שהישראל יחזור ויזכיר את זה במשך כל הזמן, ולא יסתפק באמירה אחת.
חזקה דרבא בעניין טווית חוטי הציצית
מביא הביאור הלכה בשם הפרי מגדים, שמכיוון שטווית החוטים לשמה היא מדאורייתא, לכן לא סומכים בזה על 'חזקה דרבא', דהיינו, אם יש נער בן שלש עשרה או נערה בת שתים עשרה שלא ידוע אם הם הביאו שתי שערות או לא, לא סומכים על זה, ובכל זאת, בדיעבד יש מקום להקל בעניין, ובפרט אם גדול עומד על גביו.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א