הבחור, שמעולם לא המרה את פי הוריו, נוטל את חבילותיו ופונה בחזרה אל הדרך הארוכה שממנה הגיע. כיון שהיה עדיין עייף מהדרך הראשונה, ארכה לו הדרך כמעט שבועיים עד שהגיע לישיבה. הנעליים, שכבר היו קרועות לפני שעזב, נקרעו עתה לגמרי

הרב אברהם פוקס

"פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם" (דברים א', ז')

מספר מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, והובאו הדברים ב'הגדה של פסח – חשוקי חמד': שמעתי על משפחה המחזיקה בזוג נעליים קרועות ובלויות, כדי להיזכר תמיד באהבת התורה של מי שנעל אותן, ולהתחזק מכך באהבת התורה שלנו.

הנעליים מוחזקות בבית הגאון רבי מלכיאל קוטלר ראש ישיבת לייקווד, ירושה מאביו הגאון רבי שניאור קוטלר זצ"ל, שקיבלן מאביו מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל, שקיבלן מחמיו מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל.

סיפורן החל במלחמת העולם הראשונה, כשההפצצות על ערי אירופה בשיאן, ומאימת הסכנה נטשו רבים מבני הישיבות את בתי המדרשות וחזרו לבתיהם.

בחור אחד שלמד בישיבתו של רבי איסר זלמן, ארז אף הוא את חבילותיו והלך לביתו. למה 'הלך' ולא נסע? משום שלא היה לו כסף לנסוע. למעלה משבוע היטלטל בדרכים, נאלץ מידי פעם לתפוס מחסה מפני ההתקפות, עד שהגיע לביתו. הוא דופק בדלת, והנה אמו ניצבת בפתח.

"מה לך בני, כי חזרת הביתה?" שואלת האם המסורה והמודאגת. "מה, לא שמעת אמא על המלחמה שפרצה בעולם, ועל ההפצצות החזקות?" תמה הבחור. "שמעתי גם שמעתי, בני; אבל דווקא משום כך סבורה אני שמקומך בימים אלו הוא בהיכל הישיבה, ולא כאן בבית", השיבה האם הצדקנית.

הבחור, שמעולם לא המרה את פי הוריו, נוטל את חבילותיו ופונה בחזרה אל הדרך הארוכה שממנה הגיע. כיון שהיה עדיין עייף מהדרך הראשונה, ארכה לו הדרך כמעט שבועיים עד שהגיע לישיבה. הנעליים, שכבר היו קרועות לפני שעזב, נקרעו עתה לגמרי.

ראש הישיבה התפלא על שובו, ומששמע את דברי אמו של הבחור חיבקו באהבה ובשמחה כבן יקיר, ביודעו שלגדולות נוצר. אבל לפני שהתיישב הנער בחזרה על ספסל לימודו, אמר לו רבי איסר זלמן: "רואה אני שנעליך קרועות ובלויות הן, ואינך יכול עוד להשתמש בהן. בוא ונעשה חליפין: אני אתן לך נעליים חדשות, ואתה תיתן לי במקומן את נעליך הקרועות".

הבחור הסכים, וה'עסקה' יצאה אל הפועל. רבי איסר זלמן שמר את הנעליים בביתו, ביודעו שספגו בתוכן אהבת תורה אמיתית – נעליים של בן תורה ששב להיכל הישיבה בצל ההפגזות, בציוויה של אמו הצדקנית.

ומה שנותר לספר הוא – מי היה הבחור ההוא? מרן ראש ישיבת פוניבז', הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצ"ל!

פעם התעלף רבי גרשון פתאום לאחר סעודת פורים. סברו הכל שהדבר אירע בשל המתח מחוליו של אחיו, אך כששמע זאת הבהיר כי אין הדבר קשור כלל. "יודע אני בבירור בשל מה קרה לי הדבר"

"כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב" (דברים א', י')

בספר 'לאורו' מסופר כי מרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל היה רגיל לעשות חשבון נפש על מאורעותיו, מהי ה"מידה כנגד מידה" שבדבר. בתקופה שבה חלה אחיו הגאון רבי יעקב זצ"ל, התעלף רבי גרשון פתאום לאחר סעודת פורים. סברו הכל שהדבר אירע בשל המתח מחוליו של אחיו, אך כששמע זאת הקפיד רבי גרשון מאוד והבהיר כי אין הדבר קשור כלל.

"יודע אני בבירור בשל מה קרה לי הדבר: היום בסעודת הפורים הארכתי מעט לאחר צאת הכוכבים, ועל פי ההלכה אין בזה שום טעם. היה כאן אפוא ביטול תורה שלא לתועלת, ומידה כנגד מידה סובבו לי מן השמים ביטול תורה נוסף…"

ובעניין צאת הכוכבים: מרן הסטייפלער זצ"ל היה מספר על הגאון רבי ישראל מסלנט זצ"ל, שהיה עילוי וגאון גדול, ופעם נחלש מאוד, והרופא אסר עליו לפתוח ספר במשך שלושה חודשים, כי העיון בתורה מזיק למוחו. כדי שלא להתבטל הלך לעסוק בנגרות. ביום האחרון של שלושת החודשים יצא להסתכל בשמים אם כבר יצאו שלושה כוכבים – ומיד רץ לפתוח גמרא. תיכף שנסתיים האונס חזר לגמרא; שכן אילו המשיך בנגרות, היו מגלגלין עליו את הכל, והיה משלם על ביטול תורה של שלושה חודשים אלה.

בחור שהתארח בשבת בראדין והוזמן לסעודה שלישית בבית רבי משה, ראהו לומד עם בנו מסכת גיטין, ושאל: כמה פעמים למדת מסכת זו? ענה רבי משה: ארבע מאות פעם. הבחור חשב שלא שמע טוב וחזר ושאל

"יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים" (דברים א', י"א)

תושבי ראדין היו רגילים לראות את הגאון רבי משה לנדינסקי זצ"ל הולך ברחוב וממלמל בפיו כמדבר לעצמו. כששאלו תלמיד הישיבה הגאון רבי מרדכי צוקרמן מה פשר הדיבורים, אמר לו רבי משה: אני חוזר כסדר בעל פה על סוגיות ומסכתות. ישנן סוגיות שחזרתי עליהן שש מאות פעם, ישנן סוגיות שחזרתי עליהן שבע מאות פעם, ויש כאלה שחזרתי עליהן אף יותר מאלף פעם…

בחור שהתארח בשבת בראדין והוזמן לסעודה שלישית בבית רבי משה, ראהו לומד עם בנו מסכת גיטין, ושאל: כמה פעמים למדת מסכת זו? ענה רבי משה: ארבע מאות פעם. הבחור חשב שלא שמע טוב וחזר ושאל, ורבי משה השיב: "שמעת נכון, מסכת זו למדתי מעל ארבע מאות פעמים".

הגיע עם בתו הקטנה וביקש: "רבינו, תן ברכה לבתי". נענה רבינו ובירך אותה: "שתגדל ותרצה תלמיד חכם". הרבנית חנה שאלה: מדוע 'שתרצה' הילדה תלמיד חכם?

"וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם" (דברים א', י"א)

בספר 'ר' אל'ה' מסופר על אחד מתלמידי המשגיח הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל בכפר חסידים, שהגיע עם בתו הקטנה וביקש: "רבינו, תן ברכה לבתי". נענה רבינו ובירך אותה: "שתגדל ותרצה תלמיד חכם". הרבנית חנה, אם הישיבה, שנכחה בשעת מעשה, שאלה: מדוע 'שתרצה' הילדה תלמיד חכם? ברך אותה שיהיה לה תלמיד חכם! ורבינו חזר על נוסח הברכה שבירך בתחילה: "שתגדל ותרצה תלמיד חכם".

במשך שנים רבות שמר האב את הברכה בליבו, עד שהתקיימה בפועל: הגיע היום הגדול שבו זכה לארס את בתו זו עם בחור תלמיד חכם וירא שמים, ובמסיבת האירוסין סיפר בשמחה את דבר הברכה שקיבלה הכלה בהיותה צעירה לימים.

קם אחד הנוכחים ושאל: "כיון שעד היום לא היה לך יצר טוב אלא רק יצר הרע, כיצד דחית אותו כשבא לפתותך?" ענה הנער: "הרי אסור לבית הדין לשמוע אחד עד שיבוא השני. בהלכה מפורשת זו דחיתי את יצרי"

"וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו" (דברים א', ט"ז)

בספר 'פנינים' מובא כי בדרשת בר המצוה של העלם יהונתן – מי שלימים יאיר את העולם בתורתו, הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל – ביאר החתן את דברי המדרש על הפסוק "טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל", ש'ילד מסכן וחכם' הוא היצר הטוב: 'ילד' – שניתן באדם רק בהיותו בן שלוש עשרה; 'מסכן' – שרבים אינם נשמעים לו; ו'חכם' – שהוא מכוון את הבריות לדרך הישר. ו'מלך זקן וכסיל' הוא היצר הרע: 'מלך' – שהכל נשמעים לו; 'זקן' – שניתן באדם מיד בהיוולדו ואינו מרפה ממנו; ו'כסיל' – שהוא מסית את האדם לדרך רעה.

קם אחד הנוכחים ושאל: "כיון שעד היום לא היה לך יצר טוב אלא רק יצר הרע, כיצד דחית אותו כשבא לפתותך?" ענה הנער: "הרי דרשו חז"ל מן הפסוק 'שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק', שאסור לבעל דין לטעון את טענותיו קודם שיבוא בעל הדין חבירו, ואסור לבית הדין לשמוע אחד עד שיבוא השני. בהלכה מפורשת זו דחיתי את יצרי: 'לך אסור להשמיע את טענותיך עד שיבוא בעל הדין שלך – הלא הוא היצר הטוב – וישיב לטענותיך, ואף לי אסור להקשיב לך, כיון שעמיתך טרם ניטע בי'".