"וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ" (הפטרת דברים)
"ימי עיון ורבי שיח לראשי ישיבות ושאר המשרתים בקודש, הוא דבר נפוץ ומקובל, אך ה'רב שיח' הזה היה שונה מאוד…" – מספר לנו הרב ישראל ליוש, יו"ר 'אחינו' ומנהל מחלקת 'קירוב קרובים' בארגון. מי שהזמין את ראשי הישיבות למפגש המיוחד הזה – "השוני היה מפני שלא הוזמנו אליו כלל ראשי הישיבות, אלא רק ראשי ישיבות ואנשי צוות מסגנון ישיבות דומה, ישיבות קיבוץ לבחורים שעולם הישיבות ה'רגיל' פחות מתאים להם.
הם בחורים מצוינים, יראים ושלמים, ישרי דרך ומחוברים ללימוד התורה, אך הם צריכים סגנון אחר… יותר קשר עם הצוות, שיח פתוח ורחב על העניינים העומדים ברומו של עולם, וסדר יום רגוע יותר. בבית מדרש של 400 או 500 בחורים, הם מרגישים אבודים, אבל ב'ישיבת בוטיק' קטנה ואיכותית, עם 60 או 70 בחורים, הם יכולים לפרוח ולהצליח מעל ומעבר. לשמחתם וגם לשמחתינו, יש לא מעט ישיבות שהוקמו במיוחד למטרה זו, לא כדי להעמיד רבבות תלמידים, אלא כדי לאפשר לאותם בחורים הזקוקים לאווירה ביתית ומחבקת יותר, לצמוח ולפרוח בבית המדרש.
מהצפון ועד הדרום, מהמרכז ומירושלים, באו ראשי הישיבות כדי לשוחח עם עמיתיהם לעבודת הקודש על דרכי פעולה נכונות ומותאמות לתלמידיהם.
נושאים רבים הועלו שם, וכל אחד תרם מפרי ניסיונו העשיר, לידידיו ראשי הישיבה המתמודדים בדיוק עם אותם לבטים. האתגרים והפתרונות, הבעיות והעצות, הועלו ונידונו בשפה אחת, כי לכולם מטרה שווה, לסלול דרך ברורה לבחורים הטהורים המבקשים למצוא את דרכם בעולם הישיבות הק'.
הוא לא עוד מספר
ה'רב שיח' המיוחד זכה לביקורו של נשיא 'דרשו' ו'אחינו' הרה"ג רבי דוד הופשטטר שליט"א, שבא להכיר מקרוב את אחת מזרועות הפעילות הענפה של מחלקת 'קירוב קרובים' בארגון 'אחינו' אותו ייסד בעמל וביגיעה רבה לפני כשלושה עשורים, ומאז הוא מלווה ומטפח אותו באהבה רבה ויתירה, לצד הארגון הצעיר יותר והגדול יותר, 'דרשו' שהתפרסם בכל רחבי תבל כמפעל הרבצת תורה שאין שני לו.
הרב הופשטטר התעניין רבות בנושא של 'ישיבות הבוטיק'. הוא ירד לעומק הסוגיא וביקש לבחון את דרכי הפעולה, מה עובד ומה פחות עובד, על מנת למנף את ההישגים והתובנות, כדי להרבות פעלים בקרב בני הנוער, דור העתיד.
מה הבחורים מקבלים בישיבות שלכם, שהיה חסר להם בישיבות הקודמות? שאל הרב הופשטטר את ראשי הישיבות שנבקצו ובאו לכינוס המיוחד, ותשובה אחת יצאה מפי כולם, כל אחד בסגנונו, "אצלינו הם מרגישים שאוהבים אותם, הקשר האישי והשיח הפתוח על כל נושא, מקדם אותם מאוד… לכל בחור יש אצלינו מקום, הוא לא 'עוד מספר' בתוך המון…".
בסיום ה'רב שיח', חיזק רבי דוד את הנוכחים בעבודת הקודש ואמר להם: "אשריכם שזכיתם שהקב"ה בחר בכם לחזק ולעודד את הבנים שלו. אין ספק שיש שמחה גדולה בשמיים שבתקופה כזו כאשר רודפים את הבנים של הקב"ה כדי לכלוא אותם וכדי לנתק אותם מהתורה הקדושה, יש מי שרודף אחריהם כדי לחבר אותם ולחזק אותם ואת הקשר שלהם אל התורה…".
אני מקנא בך
הגאון רבי שלמה שפיגל שליט"א, ראש חבורת 'מיר שפיגל' ליווה את ה'רב שיח' המיוחד ותרם מחכמת בעל הניסיון שלו בתשובותיו המחכימות. להלן תמצית השאלות שנשאל הרב שפיגל ותשובותיו הנפלאות.
כל בית ישראל נחשפו לאחרונה, בנסיבות שאינן משמחות, למשפחתכם המיוחדת. תפילות רבות ליוו את החיפושים אחר שני הבנים הצדיקים שטבעו למוות ל"ע, ולאחר מכן ליוו אתכם בדמעות ובעצב גדול בהלוויות המרטיטות ובקבלת הדין באהבה שהיתה סמל ודוגמא לאמונה טהורה ותמימה.
בדיוק בענין הזה רצינו לשאול על השילוב הכמעט בלתי אפשרי בין הצרכים של המשפחה, חינוך הילדים וכו' לבין ההתמסרות לישיבה ולתלמידים, הרי כמעט אי אפשר לקיים שניהם. אחד בא על חשבון השני…
הרב שפיגל: שמעתי מהגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל שהיה מכתת את רגליו להביא נערים למתיבתות ולישיבות קדושות. פעם הוא נסע עם הגאון רבי רפאל ברוך טולדנו זצ"ל והוא התלונן בפניו על כך שאינו מספיק לראות את ילדיו. אמר לו רבי רפאל ברוך שמי שמתעסק בחינוך הילדים של הקב"ה, הקב"ה מחנך לו את הילדים…
מרן הרב שך אמר פעם להג"ר נתן איינפלד שהיה ראש ישיבת 'באר שבע' שלמדו בה כעשרים בחורים: "אני מקנא בך, אתה ראש ישיבה…!" והסביר: "אני ראש ישיבה למי שבין כה וכה ילמד, אבל אתה ראש ישיבה לתלמידים כאלו שבלעדיך לא ילמדו, לכן אני מקנא בך…".
כל היושבים כאן, הם ראשי ישיבות לבחורים כאלו שבלעדיהם הם לא ילמדו. אין כאן ראש ישיבה אחד שנהיה ראש ישיבה כי הוא רצה כבוד או כסף. כולם ראשי ישיבות, כי הם אנשים של מסירות נפש, והמסירות נפש הזו נכנסת לילדים. הם רואים שאבא שלהם מוסר את נפשו ואת כל כוחו למען ילדים של מישהו אחר, זה משפיע עליהם.
כשהם רואים את המאמץ של האבא, הם מבינים שזו עבודת קודש. זה לא סתם שאבא לא מתייחס אלינו, הוא משקיע בבנים של הקב"ה. ומלבד כל זאת, אין ספק שבמצב כזה, זמן החינוך הוא קצר יותר אבל הוא הרבה יותר איכותי.
מה שאדם אחר משקיע בחינוך ילדיו שעה ארוכה, אתם, ראשי הישיבות, בעלי ה'מסירות נפש', עושים בזמן קצר הרבה יותר, זה חינוך של איכות…
האם אין חשש שבני המשפחה ייחשפו לסגנון כזה של בחורים, לפעמים הם רואים בחורים חלשים יותר, זה לא עלול חלילה להחליש גם אותם?
הרב שפיגל: ברשותכם אומר ווארט קצר: לכאורה יש סתירה אצל יעקב אבינו. מצד אחד יעקב אבינו לא רצה לגור עם עשיו הרשע, הוא פחד שילדיו ילמדו ממעשיו ומדרכיו. ומצד שני באותה פרשה נאמר שיעקב נתבע על כך שהוא לא נתן את דינה לעשיו, כי היא היתה יכולה להחזיר אותו בתשובה. הרי אם נכונה ההתרחקות שלו מעשיו, אם כן אי אפשר לסמוך על כך שהצדיק יחזק את הרשע, אלא אדרבה חוששים שהרשע יחליש את הצדיק, אז מה התביעה עליו שהוא לא נתן את דינה לעשיו, הרי הוא יכול להחליש אותה?
התשובה היא שיש הבדל בין להכניס משפחה שלמה לגור עם רשע, לביו יחיד שנכנס חדור מטרה כדי לחזק את הרשע. כאשר אדם הוא חדור מטרה לחזק את החלש, הוא לא לומד ממעשיו, אדרבה הוא מתחזק ומחזק גם אותו.
זה מה שאנחנו צריכים להחדיר לילדים שלנו, הבחורים הללו כרגע בתקופה חלשה, באמת הם ראויים להיות יותר מונחים בלימוד, אבל כרגע אין להם כח, צריך לחזק אותם ואנחנו חדורי מטרה, זה עצמו יוצר מצד אחד מרחק מההתנהגות שלהם, ומצד שני, כיון שהם שותפים בפעילות, הם הופכים להיות חדורי מטרה ולא נחלשים מהחלשים אלא מחזקים אותם…
הילדים שלי ז"ל היו תמיד מחזקים אותם, מנסים ללמוד איתם… בפורים האחרון, אחד מהבנים שלי היה שיכור, הוא כל הזמן רק חיזק את הבחורים שיתנתקו מהבלי העולם הזה ויחזקו את הקשר לתורה ולקב"ה, ראית שזה בער לו בנשמה…
הבנים שלי זכרונם לברכה, היו שותפים מלאים בעשיה של הישיבה. בתחילת זמן חורף עברנו בית מדרש, קיבלנו אולם גדול שלא היה בשימוש הרבה זמן והיינו צריכים לשפץ אותו. שמחתי לשמוע מהילדים שלי ז"ל שהם אומרים אחד לשני שבבין הזמנים הזה הם לא יוכלו לטייל, כי הם צריכים להשקיע בישיבה, והם אכן השקיעו שם כל מה שהם יכלו. האחריות הזו מחברת אותם לעשיה, ודווקא בגלל זה היא גם שומרת מרחק, כי כפי שאמרנו הם חדורי מטרה…
איך באמת מחברים את הבחורים לתורה ויראת שמים, יותר ממה שעושים בישיבות רגילות?
הרב שפיגל: מנהלים שיחות, מעלים שאלות, ערוכים דיונים… פעם, באחת מלילות שבת, היו בישיבה כמה עשרות בחורים, שאלתי כל בחור אותה שאלה: מה היית עושה אם היה מתברר שאתה גוי? עברתי אחד ואחד ורציתי לשמוע תשובות מכולם, ואכן היו תשובות מעניינות. אך אחת מהם היתה מעניינת ביותר: "אם יאמרו לי שאני גוי, אני יוכיח להם שזה לא נכון…!".
הבחור הזה למרות המראה החיצוני שלו וכו', חשף ברגע של אמת את הפנימיות שלו. הוא יהודי בכל לבו, זה בלתי אפשרי מבחינתו לחשוב על כך שהוא לא יהודי.
האם יש מסר מיוחד שהרב מעביר לבחורים, מעין ה'מסר של הישיבה'?
הרב שפיגל: יש דבר אחד שאני מרבה לומר לבחורים, בדרשות מיוחדות ובאירועים מיוחדים: עד היום למדנו 'מלומדה' כי כפו עלינו. כי ההורים רצו. אולי בגלל שידוכים. כאן בישיבה אנחנו לומדים כי אנחנו רוצים, אף אחד לא כופה עלי, אך אחד לא מחייב אותי, אני רוצה ללמוד. אני אומר לבחור: זה באמת לא משנה כמה תלמד, העיקר שתרצה ללמוד… וזה לא רק נושא לשיחה בדרשות, זה הקו של הישיבה, זה המסר של הישיבה ועל פי העיקרון הזה, הישיבה מתנהלת. כי אנחנו רוצים לייצר להם בחירה. לא שלחו אתכם לכאן, אתם בחרתם ובאתם…
האם הניסיונות של הדור שלנו יותר קשים מהניסיונות של דורות קודמים?
הרב שפיגל: יש פסוק בקהלת 'אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה'. כל דור והניסיונות שלו. אבל אני חושב שהבעיה שלנו, שאנחנו לא התמודדנו עם הניסיונות של הדור הזה. אנחנו לא יודעים ולא מכירים עם מה הם מתמודדים… איך אמר לי פעם מישהו? אם תהיה שוב בחור לשבוע אחד בזמן הנוכחי, רק אז תבין אותי. כשהיינו צעירים לא התמודדנו עם מה שהם מתמודדים היום, אלא עם דברים אחרים בעולם אחר, ולכן קשה לנו מאד להילחם בזה.
לסיום, האם יש עצה אחת או דבר חיזוק אחד שתמיד עוזר לכל בחור, באשר הוא?
הרב שפיגל: יש דבר אחד שתמיד יכול לעזור, להעריך את הבחור יותר ממה שהוא נראה במבט הרגיל. הוא עלול לחשוב שאתה תמים ולא מבין, אבל ראיתי הרבה פעמים שזה מאוד עוזר.
פגשתי פעם בוגר שסיפר לי שהוא עובד הרבה שעות ביום. אמרתי לו שיש לו כושר הסברה טוב מאוד, והצעתי לו לבוא לישיבה ללמוד עם כמה בחורים, אמרתי לו שאין לי ספק שזה יועיל מאוד לבחורים.
הוא הוא אכן הגיע לישיבה והתחיל ללמוד עם בחורים. בתחילה הוא עזב את העבודה לכמה שעות, ולאחר תקופה עזב לעוד כמה שעות ולאט לאט הוא התחבר חזרה ללימוד התורה…
לימים אמר לי אותו בוגר: "ראיתי דבר אחד, שאתה מעריך אותי יותר ממה שאני". וזה עובד אצל כל אדם…