לא תפילין ולא אתרוג, וכי אכעס?
תפילין יקרות וחשובות היו ברשות הרה"ק המגיד רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע מירושת אביו הרה"ק רבי יצחק מדרהוביטש זי"ע. אנשים אמידים הציעו לו סכומי עתק עבור התפילין, אך למרות שהמגיד מזלאטשוב היה עני מרוד, לא אבה להיפרד מתפילין אלו בעבור כל הון שבעולם.
שנה אחת, לא היה ניתן להשיג אתרוג ראוי בכל העיר זלאטשוב, והנה, בערב הסוכות סמוך לחג הביא איש אחד אתרוג הדור למראה, ודרש עבורו סכום עתק. מיהר רבי יחיאל מיכל, ומכר את התפילין הנדירות בסכום גדול, ורכש בהם את האתרוג המהודר.
כשהביא את האתרוג הביתה, תמהה זוגתו הרבנית מאין השיג אתרוג, וכאשר נודע לה שהוא מכר את התפילין כדי לקנות את האתרוג, התמלאה כאב ומרמור, איך יתכן שבשביל פרנסת הבית לא הסכים למכור את תפילין, ובשביל אתרוג מוכן הוא להיפרד מהן, ברוב צערה נשכה הרבנית את ה'פיטם' של האתרוג ופסלתו.
כשראה זאת המגיד מזלאטשוב, נענה ואמר: תפילין – אין לי, אתרוג – גם אין לי, וכי אפסיד גם את השלווה ואבוא לידי כעס?!… אם ניחא לך, רבונו של עולם, שיפסל האתרוג שלי, הריני מקבל עלי באהבה. באותו הלילה התגלה אליו אביו בחלום, ואמר לו: גדול המעשה האחרון מהראשון! השמירה מכעס עשתה רושם גדול בשמים יותר מהמעשה הראשון שעשית בסכום הגדול שפיזרת בקניית האתרוג.
אלף כמותו ולא אכעס
באחד הימים הוזמן מרן הגאון חכם רבי בן ציון אבא שאול זי"ע לָָמול תינוק ברחבת הכותל המערבי. המעמד הנדיר של ברית מילה ברחבת הכותל, משך אליו משתתפים רבים, ביניהם היה גם בחור גס נפש ועב מזג, אשר מרגע בואו של הגרב"צ דחף ונדחף סביבו, ולא חדל מלעורר מהומה, אך רבי בן ציון נשאר בשלוותו, זז ממקומו בעדינות, כדי שדחיפותיו של הלה לא יפריעו לו במעשה המילה. אך ההטרדות והדחיפות של הלה גברו והגיעו לשיאם בשעה שעמד רבי בן ציון לברך על הכוס, הלה דחף שוב, והיין נשפך על בגדיו של רבי בן ציון, שבלי להניד עפעף, ניער וניגב את היין, וביקש יין למלא שוב את הכוס, כאילו לא אירע דבר. בדרך חזרה הביע אחד הנוסעים את התפעלותו מהגרב"צ: ילמדנו רבינו, כיצד לא כעס על הבחור ולא נזף בו? השיב לו רבי בן ציון כלאחר יד: 'גם אם יהיו אלף כמוהו, לא אכעס!'
מקבלת שבת עד הבדלה
משגיח ישיבת ליקווד, הגאון רבי מתתיהו סלומון זי"ע, סיפר מתקופת ימי בחרותו בישיבת 'כפר חסידים' שכאשר המשגיח הגאון רבי אליהו לופיאן זי"ע, השמיע שיחת מוסר, היו התלמידים מקבלים על עצמם קבלות שונות על פי המלצתו של רבי אליהו. פעם אחת קיבלו על עצמם קבלה להימנע ממידת הכעס מ"קבלת שבת ועד הבדלה במוצאי שבת", בטעם הדבר מדוע נבחר דווקא הזמן ההוא להתחזק נגד מידת הכעס, ביאר רבי אליהו בעצמו לבחורים: בעזרת ה' תזכו להתחתן, ותקימו משפחות בישראל, בשעת סעודות השבת יהיו הילדים עליזים ושמחי לב, האחד יקפוץ מכאן לשם, השני יקניט את אחיו ואחותו, מצבים מעין אלו עלולים ללא ספק להצית את אש הכעס בקרבכם, לכן אם תתרגלו כבר כעת בימי הבחרות להבליג ושלא לכעוס מכניסת השבת ועד צאתו, תוכלו לעמוד בנסיון ולעבור אותו בשלום.
(מתוך גיליון 'תורה שבכתב')