הנשיא ה-33 של ארצות הברית, הארי טרומן, ייזכר בדפי ההיסטוריה כנשיא בתקופה רבת תהפוכות, שחולל שינויים רבים במדיניות הביטחון, החוץ והפנים, שינויים שהשפיעו על העולם כולו, הוא זה שקיבל את ההחלטה להשתמש פעם אחת ויחידה בהיסטוריה האנושית בפצצה גרעינית, אותה הטיל על יפן ובכך סיים את מלחמת העולם השניה.
אין ספק, כי מהלכיו וביצועיו של הנשיא, באותה תקוה הרת גורל, עניינו מאוד את אזרחי ארה"ב באשר הם. כולם התעניינו לדעת מה תוכניותיו ומה הנשיא חושב, אומר או מבצע, ולכן הוחלט כי הנשיא ישא נאום שבועי לאומה, שישודר בכלי התקשורת, נאום בו יפרט על חדשות השבוע החולף ויפרוש את משנתו לקראת השבוע הקרוב.
מומחים ואנשי מקצוע נקראו אל הדגל, חישבו מהו היום הרצוי ומה השעה הרצויה, והגיעו למסקנה כי הזמן השבועי הנכון ביותר לנאומו של הנשיא – הוא יום שישי בערב, בשעה שמונה בדיוק, זה כבר זמן של סוף בשבוע, אנשים נמצאים בבית רגועים, זה הזמן בו נאומו יזכה לשיעור ההאזנה הגבוה ביותר – זה הזמן המתאים!
כמעט כל האזרחים קיבלו את הבשורה בשמחה, רק מיעוט קטן, יהודים שומרי מצוות, שמעו את ההודעה בכאב. לא, לא בגלל שתימנע מהם הזכות לשמוע את הנשיא, הם מוכנים לוותר עליה בחפץ לב למען שמירת השבת. אלא בגלל שיש יהודים רבים שמתקשים לשמור שבת כהלכתה, ועתה הנסיון שלהם יגדל, ומי יודע אם יצליחו לעמוד בו. לא זו בלבד, הרי בכל התקשורת ובצוותות הנשיא עובדים לא מעט יהודים, ועתה לא תהיה להם ברירה אלא לחלל את השבת!
כל יהודי נאנח לשמע הבשורה, אולם יהודיה אחת, הגב' ברל ע"ה, לא מצאה לעצמה מנוח. רבונו של עולם, הרי זה חילול שבת המוני! כמה יהודים שרוצים לשמור שבת – ייכשלו, כמה עובדים שהיו שמחים להיות בבית ולעשות קידוש עם המשפחה – ייאלצו לעבוד סביב נאום הנשיא! הרי זה קורע לב!
נטלה הגב' ברל עט ודף, וכתבה מכתב לנשיא:
'לכבוד מר הארי טרומן, הנשיא הנכבד, הבית הלבן, וושינגטון.
ראשית, אציין את תודתי לך על הנהגתך הנפלאה את מדינתנו, שאני נאמנת לה וחפצה בהצלחתה בכל מאודי. שמחתי לשמוע כי מתעתד לשאת נאום שבועי, ובהחלט הייתי רוצה להקשיב לדבריך, לחוש חלק מהאומה…
אולם, בהיות ואני ועוד אלפים כמוני – יהודים שומרי שבת, מועד הנאום לא מאפשר לנו זאת. איננו יכולים להפעיל אף מכשיר חשמלי בשבת קודש, ולכן לא נוכל להאזין לנאומך השבועי החשוב כל כך. לפיכך, מבקשת אני ממך שהנאום יתקיים במועד אחר, בתודה מראש!'
כתבה וחתמה, ושלחה את המכתב בדואר לבית הלבן…
תיבת הדואר בבית הלבן, מקבלת מידי יום אלפי מכתבים וכ-95% מהם נשלחים לפח האשפה הקרוב, בלי צורך בהתייחסות. אזרחים משועממים מכל העולם שולחים מכתבים לנשיא ארה"ב, די פשוט להניח שאת רובם המוחלט הנשיא אינו קורא…
בסיכויים כי מכתבה של הגב' ברל יזכה לגורל אחר – היו אפסיים. ובכל זאת, הגב' ברל שלחה את המכתב. צעד אחד קטן משהו שבכוחה לעשות. אין לה קשרים, היא לא ראתה מעולם את הבית הלבן, היא אפילו לא מכירה משהו שפגש פעם את הנשיא, ובכל זאת, הגב' ברל שלחה מכתב, כי זה מה שהיא יכולה לעשות, זה הצעד הקטן שלה- למען קדושת השבת, לבל תחולל שבת בראש חוצות!
חלף שבוע ימים, ולמרבה האלם וההפתעה, בתיבת הדואר שלה נחתה מעטפה חתומה בחותמו של הבית הלבן. בתוכה, מכתב קצר ועניני, המאשר כי הנשיא קרא את המכתב והוא מתייחס לפנייתה בכובד ראש. לא עברו אלא שלושה שבועות, ובנאומו השבועי הצהיר הנשיא כי מעתה ואילך הנאום ישודר ביום אחר, לא ביום שישי בערב!
לא יאומן כי יסופר! אין לדעת מדוע מכתבה זכה להתייחסות, למה מישהו קרא אותו, איך הגיע לנשיא, כיצד השפיע על החלטתו, ולמה דחה הנשיא את המלצות המומחים לנאום בליל שבת דווקא, ובחר להיענות לבקשתה. אבל העובדות ברורות: אשה אחת, שנראתה פשוטה ושגרתית, במכתב פשוט וקצר, הצליחה לשנות את מועד נאומו של נשיא ארצות הברית, וזיכתה המוני יהודים להימנע מחילול שבת קבוע!
סיפור מופלא זה, סיפר בנה של הגב' ותואר בגיליון 'מאורות הדף היומי', הוא אלומת אור בוהקת שמאירה את המשמעות של צעד אחד שיהודי עושה בכיוון הנכון. למרות שהצעד נראה חסר סיכוי להשפיע, אף שנראה ששאיפתו של יהודי לא תצא מן הכח אל הפועל, אולם הוא עושה צעד קטן אחד – והמהפכה מתחוללת לה, קורמת עור וגידים, מתבצעת הלכה למעשה!
המסקנה: לא משנה איזו מהפכה תבקשו לחולל, בחייכם האישיים, הציבוריים, הקהילתיים. הכל מתחיל בצעד אחד קטן, שגם אם הוא נראה חסר סיכוי, לא משמעותי, אולי זוטר – הוא מסוגל לחולל שינוי כביר, להפוך את העולם, להוביל ליעד הנשאף! הבה לא נפחד, לא נירא ולא ניחת, אנו עושים את שלנו, את הצעד הקטן שלנו, וה' יתברך יהיה בעזרנו!
הבה נעזוב את הסיכויים והסיכונים, נתעלם משיקולי ההיגיון, פשוט נעשה מעשה. צעד אחד קטן, צעד שיחולל שינוי, צעד שיחולל מהפכות. את השאר יעשה הבורא, הוא ישלים את המשימה לתפארת!
(גיליון 'פחד דוד')