לפני מספר שבועות זכה יישובינו רכסים לביקור חיזוק מהגה"צ ר' שמעון גלאי שליט"א – אוהבן וליבן של ישראל.
בהמתנה לבואו – סיפר לי יהודי חשוב [החפץ בעילום שמו], שכשהוא היה ילד – אביו היה מתפלל בבית הכנסת צא"י – רמת אהרן, ושם היה מתפלל הגה"צ הרב גלאי בצעירותו.
וכך הוא מספר: בתור ילד זכור לי שלאחר תפילת שבת היה נמסר שיעור קבוע באחד מספרי ה'חפץ חיים' ואבי שיחי' היה משתתף שם, ובתור ילד הייתי בינתיים אוסף את הספרים.
ולא אשכח את ה'עלינו לשבח' של הרב גלאי.
הרב גלאי לא היה מפורסם אז בכלל, והיה [כביכול] אברך רגיל, והיה אומר את ה'עלינו לשבח' מילה במילה כמונה מעות עם כל הרגש והנשמה – בערך במשך רבע שעה.
כך, לבד… בלי רעש וצלצולים היה הרב גלאי מודה בכל ליבו ומאודו לבורא עולם על "שלא עשנו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה"…
הוא סיפר שבפעם בחתונת אחד מבניו של הרב גלאי, הוא התבונן עליו לראות האם גם בכזה מצב של לחץ ומהומה הוא ישנה מהנהגתו.
עשרות אנשים חיכו ללחוץ לו יד ולאחל מזל טוב – אבל לרב גלאי אין בעולמו כלום, גם באולם השמחות ה'עלינו לשבח' היה בדיוק כמו בצא"י…
עוד הוא סיפר שהוא זוכר בתור ילד – איך שבשמחת תורה היה הרב גלאי פושט את הפראק ושם על עצמו טלית – וקושר אותה בכדי שלא תיפול, והיה רוקד ומפזז לכבוד הקב"ה ולכבוד התורה הקדושה בכל כוחו ומאודו. היה רוקד עם הילדים ועושה "מצב" ושמחה רצינית.
הוא אמר לי איך הוא זוכר בתור ילד את בגדיו הרטובים מזיעה של הרב גלאי שהיה מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ה'…
(מתוך גיליון 'מי באר' מאת ידידנו הנכבד מזכה הרבים כביר המעש, הרה"ג רבי ישראל מאיר אלטמן שליט"א, מחבר סדרת ספרי 'מה למעשה')