חכמינו ז"ל קיבלו שאת מדידת ה'תחום' של אלפיים אמה, יש למדוד באמצעות חבל, למרות שישנם אמצעי מדידה מדויקים יותר. וזאת, על פי הכתוב בנבואת זכריה: "וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ וּבְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּה… לָמֹד אֶת יְרוּשָׁלִַיִם"; ועוד קיבלו חז"ל, שהחבל הטוב ביותר למדידה הוא של פשתן; וזאת, על פי הכתוב בנבואת יחזקאל העוסקת במדידת הקרקע במקדש: "וְהִנֵּה אִישׁ… וּפְתִיל פִּשְׁתִּים בְּיָדוֹ". ומי שנמצא בשבת במקום שאינו יודע את תחומו, ואינו יכול למודדו באמצעו חבל – הקלו חכמים שימדדנו באמצעות פסיעות בינוניות, שכל אחת מהן חצי אמה, ויחד עם מקום הרגליים היא אמה, [ראה במקורות]. אולם, לכתחילה אין למדוד באמצעות פסיעות, משום שמדידה זו אינה מדויקת. ומי שאינו מודד את כל התחום, אלא רק את חלקו, באופן שבודאי אינו מגיע לאלפיים אמה, רשאי לכתחילה למודדו באמצעות פסיעות.
וחכמינו ז"ל קבעו, שאת המדידה בחבל הפשתן יש לבצע באמצעות פיסת חבל שאורכה חמישים אמה [24-28.8 מטר, לשיטות השונות], לא פחות ולא יותר. והסיבה לכך היא, שחבל קצר יותר נמתח למעלה מן המידה, כך שהמדידה תביא לתוצאה ארוכה יותר מאלפיים אמה; ואִילו חבל ארוך יותר, לא ניתן למותחו כראוי והוא מתעגל כלפי מטה, כך שהמדידה תביא למידה קצרה יותר מאלפיים אמה. ובשעת המדידה, ימתחו המודדים את החבל בכל כוחם. ועוד קבעו חכמים, שאם בשעת המדידה המודדים אינם מניחים את החבל על הקרקע אלא מחזיקים אותו בידם, עליהם להחזיקו כנגד הלב; והסיבה לקביעה זו, כדי שלא יחזיק האחד את החבל כנגד רגליו והשני כנגד ראשו, ואזי החבל יעמוד בשיפוע, ועל ידי כך יתקצר אורך ה'תחום'. וקבעו להחזיקו דווקא כנגד הלב, משום שבצורה זו נוח לאחוז בחבל, לכוונו וליישרו.
[שו"ע שצט, א ו־ג, משנ"ב א-ג ו־ה-ו, וביה"ל ד"ה אין וד"ה ישים; בו"מ דרשו, 2; וראה משנ"ב שצז, ה; עירובין נח, א]
כיצד יש לנהוג כאשר מתגלה סתירה בין תוצאות מדידות שונות של ה'תחום'? והאם אדם נאמן להעיד על מידת ה'תחום' שראה בקטנותו?
'תחום' של אלפיים אמה שנמדד בידי שני מומחים למדידה [ראה במקורות], ותוצאות שתי המדידות נמצאו שונות – הואיל ואיסור תחומין מדרבנן, אנו מניחים כי התוצאה המחמירה, דהיינו המקטינה את התחום, היא השגויה, ומקבלים את התוצאה האחרת, המגדילה את התחום. במה דברים אמורים? כאשר ההפרש בין התוצאות אינו עולה על חמש מאות ושמונים אמה, [ויש אומרים – חמש מאות ושמונים וחמש אמה]; כיון שעד להפרש כזה ניתן להסביר את הטעות בכך שהמודד טעה וביצע את המדידה באלכסון משתי זוויות העיר, ומתח את קו התחום מסוף אלכסון זה לסוף אלכסון זה, ולכן התקבלה התוצאה המחמירה. אולם, בהפרש גדול יותר, לא ניתן להסביר את הטעות באופן זה, ומאחר ואין סיבה להצביע דווקא על תוצאה מסוימת כשגויה, יש לדחות את שתי התוצאות, ולברר את מידת התחום האמיתית במדידה חוזרת.
ועוד בענין זה: אשה, עבד וקטן, אינם נאמנים על מדידת ה'תחום' של אלפיים אמה, כלומר, אף אם הם יודעים היטב את מלאכת המדידה אין סומכים על מדידתם, [וראה במקורות]. אולם, אשה ועבד נאמנים להעיד על מידת התחום, וכגון שמעידים כי במקום פלוני נהגו ללכת עד לנקודה מסוימת שהיא סוף התחום. וקטן אינו נאמן אף להעיד על מידת התחום, אך נאמן אדם בגדלותו להעיד על מידת התחום שראה בקטנותו. ובנוגע לתחום של שנֵים עשר מיל, לדעה הסוברת שאיסורו מדאורייתא – יש אומרים שאשה ועבד אינם נאמנים אף להעיד על מידת התחום; ויש אומרים שאשה נאמנת להעיד על מידת התחום, למעֵט במקום ש'הוחזק' איסור של 'חוץ לתחום' כלפי שטח זה שעליו מעידה האשה כי הוא בתוך התחום. וכמו כן, אין גדול נאמן להעיד על מה שראה בקטנותו בנוגע לתחום דאורייתא. ויש מהראשונים שסוברים שעבד ואשה נאמנים אף בתחום דאורייתא, ואף על המדידה.
[שו"ע שצט, ט ו־יא (וראה שם, ז), משנ"ב לה-לט, שעה"צ כא, וביה"ל ד"ה עד; בו"מ דרשו, 22, 25, 27 ו־28, וראה עוד שם]
האם בזמננו מותר לאשת כהן מעוברת ללדת בכל בית חולים שתבחר? ועד מתי ניתן להותיר את תינוק כהן בבית החולים לאחר לידתו?
בפרשת השבוע אנו למֵדים על טומאת 'אהל' על ידי המת הנמצא בתוכו: זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא. משום טומאה זו, אין הכהנים רשאים להכנס לבית שהמת בתוכו; ובטומאה זו קיימת השאלה היחידה בנוגעת לטומאת כהן בעודו עוּבָּר – האם מותר לאשת כהן, אשר רשאית להיטמא למת, להכנס לאהל המת כשהיא מעוברת? וכתבו הפוסקים שאין איסור בדבר, אף כאשר קרבו ימיה ללדת ובודאי תלד שם, כיון שמחצית מהילודים הם נקבות, שאינן אסורות בטומאת מת, ומקצת מהזכרים הם 'נפלים', ונמצא שהזכרים ברי קיימא הם מיעוט, והולכים אחר הרוב.
ובזמננו, שניתן שלברר על ידי בדיקות אם העובר זכר או נקבה, התעוררה השאלה מחדש: האם מותר לאשה לכתחילה ללדת בבית חולים שיש בו מת, או שצריכה לברר תחילה אם העובר הוא זכר? ואם כבר נבדקה וידוע כי מדובר בזכר, האם אסורה לכתחילה להכנס לבית חולים שיש בו מת? והורו הפוסקים כי אין חובה לברר אם העובר זכר או נקבה, אולם אם נבדקה וידוע כי מדובר בזכר – יש אומרים שאסור לה לכתחילה ללדת בבית חולים שיש בו מת; ויש אומרים שאף באופן זה מותר לה להכנס לבית החולים. וכמובן שאם קיים חשש כלשהו של פיקוח נפש – מותר לכל הדעות להכנס.
ותינוק כהן – אין חובה להוציאו מבית החולים [שיש בו מת] כל עוד אמו שוהה בו, כיון שהפרדת התינוק מאמו היא בגדר סכנה. אולם, יש שהורה כי אם הדבר אפשרי ואין כל התנגדות מצד הרופאים, יש להוציא את התינוק כעבור עשרים וארבע שעות מהלידה.
[משנ"ב שמג, ג; בו"מ דרשו, 18]