"וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת" (במדבר י"ט, ו')
שמעתי סיפור נפלא ביותר מאת ידידי ש"ב הרה"ח ר' שלום מיכל ארגעל שליט"א יד ימינו של הרה"ק מטאש זי"ע, וכך סיפר:
כ"ק מרן הרה"ק מטאש זי"ע כיהן כמה שנים כדומ"ץ בעיר נירעדהאז בהונגריה. באותה עיירה, כיהן אדם אחד בתפקיד ה"שמש", שתפקידו היה לנקות ולסדר את הבית המדרש והמקוה.
והנה הגיע יום אחד, והחליטו ראשי הקהל ופרנסיה לפטר את השמש מתפקידו – וכך הוה! ביום מן הימים זימנו הללו את השמש, ואמרו לו שבהיות והוא מתרשל במלאכתו, בית המדרש מלוכלך, המקוה מלוכלכת, אין שום זכר מנקיון, ולא לכך מינו אותו בתפקידו כשמש, על כן מודיעים לו בזה שילך לו לחיים ולשלום…
הבשורה הלא טובה נפלה על השמש כרעם ביום בהיר, ובצערו כי רב, רץ אל עבר מעונו של הדיין ה"ה הרה"ק מטאש זי"ע, ופרץ בבכי מר, וסיפר להרבי שפיטרו אותו מתפקידו ובביתו ילדים רכים ואין לו פרוטה לפורטה.
הרבי ריחם עליו מאוד, ותיכף ומיד ציוה לקרוא לפניו את ראשי הקהילה, וכשנכנסו אצלו, שאל אותם מפני מה פיטרו את השמש, וכמובן שראשי הקהל התחילו לפרט בפני הרב את העוולות של השמש, שהוא מתרשל במלאכתו ולא שייך להמשיך כך, ולכן פיטרו אותו.
כששמע הרבי את דבריהם, ביקש מהם בגודל מידת הרחמנות שבערה בקרבו, שהוא נוטל על עצמו לדבר עם השמש, להסביר לו את גודל האחריות שיש לו, והוא מבקש מהם שיסכימו לנסות את השמש לעוד שלשים יום, לראות אם יוכל למלא את תפקידו נאמנה.
ראשי הקהילה שמעו את דברי הרבי, ומפני כבודו לא יכלו לסרב, והוחלט שאכן הרבי ידבר עם השמש על מלאכתו מה בדיוק הוא צריך לעשות, ובאם מעתה ימלא את תפקידו כדבעי, הם מוכנים להשאירו בתפקידו, אבל – אמרו ראשי הקהילה – אם לא יהיה שום התקדמות, הרי הוא מפוטר ללא שום טענות ומענות.
והנה עברו כמה ימים, ולפליאת כל אנשי העיר וראשי הקהילה לא היתה כל גבול, הם ראו בעיניהם שמאז אותו היום שהרבי אמר לדבר עם השמש, הוא החל לסדר ולנקות את הבית המדרש והמקוה בצורה נפלאה ביותר, והמה ראו כן תמהו, שאם הוא יכול לנקות כל כך טוב, אז היכן הוא היה עד היום!… והחליטו, שבאם הדבר יתמשך כך, הרי שבשמחה רבה הם משאירים את השמש להמשיך בתפקידו.
ביום מן הימים, הוצרך אחד מראשי הקהל לנסוע לשמחה בעיירה מישקאלץ, וכשחזר ראש הקהל, היה זה בשעת הלילה מאוחרת מאד. כשעבר על יד בנין הבית המדרש והמקוה, הופתע לגלות שהאורות בבית המדרש והמקוה דולקות, והדלתות פתוחות, והדבר הרגיז אותו מאוד, איזה הפקירות! למה השאיר השמש את האורות דולקות?! והלא בלאו הכי ההוצאות גדולות מאוד, והתחזוקה של האור הוא דבר שעולה הון רב.
תיכף ומיד נכנס לבית המדרש, וכשראה שאין שם איש, התחיל להתרגז מאוד מאוד, אך באמצע שמע קולות עולים מהמקוה, והדבר היה לו לפלא, מי הולך למקוה בשעת לילה מאוחרת, והחליט לרדת להמקוה.
כשירד הראש הקהל להמקוה, ראה מחזה נורא הוד, ומרוב פלא עמד על עמדו ולא היה יכול להוציא הגה מפיו, הוא ראה את דומ"ץ העיר הרה"ק מטאש בכבודו ובעצמו עומד כששרווליו מורמים על ידיו, והוא אוחז בידו דלי מים ומנקה את המקוה…
תפקידו של משגיח
סיפר לי הגה"צ רבי מתתיהו סלומון זצ"ל, משגיח רוחני דישיבת לייקווד: כאשר המשגיח הקודם, הגה"צ רבי נתן ווכטפויגל זצ"ל, הגיע לימי הזקנה, ביקש ממני שאעקור את דירתי מגייטסהעד שבאנגליה – עיר מושבי דאז – ואקבע את דירתי בלייקווד שבארה"ב, כדי שאוכל לעמוד לימינו ולעזור לו בתפקיד ההשגחה, ולאחר מאה ועשרים שלו, אקח את התפקיד ממנו, להיות המשגיח בישיבה.
כשהגעתי ללייקווד, שאלתי את רבי נתן "ילמדנו רבינו, מה צריך משגיח לעשות?" אמר לי רבי נתן שאבוא למחרת בשעה מסויימת לביתו, ושם ילמדני.
למחר בשעה היעודה הגעתי לביתו של רבי נתן, וכעבור כמה רגעים נשמעה לפתע נקישה על הדלת, שם ניצבו אב ובנו בן השלש, שהגיעו אליו כדי שיגוזו משער הילד לרגל מלאת לו שלש שנים. רבי נתן לקח מספריים וגזז קצת משערות הילד, ובירך את האב ובנו, ופטרם לשלום.
לאחר שפנו האורחים והלכו לדרכם, נפנה אלי רבי נתן ואמר לי "עכשיו ראית מה משגיח צריך לעשות??"…
מתוך הספר החדש
מסופר על הגה"ק בעל "שאגת אריה" זצ"ל שבראשית ימיו בטרם שנתפרסם בכל רחבי תבל סבל מדחקות הפרנסה ונדד על פני עיירות וכפרים לאסוף מעות להחיות את בני ביתו.
פעם אחת הגיע לברלין, באותה עת כיהן שם כרב הגה"ק רבי צבי הירש בערלינער זצ"ל מצאצאי הגה"ק החכם צבי זצ"ל ואחיו של הגאון בעל בנין אריאל, והיות שהכרת פניו ענתה בו שהוא תלמיד חכם מופלג, כיבדוהו ראשי הקהל לומר דרשה בבית המדרש.
השאגת אריה התחיל את דרשתו שכמובן היתה מלאה בחריפות ובקיאות, ולאחר זמן רב סיים את דרשתו כשהציבור אינם חדלים מלהביע את התפעלותם מהגאונות של הדרשן. לעומתם, הבחינו שהרב לא נתפעל מהדרשה.
ואמר הרב למקורביו, שאת כל תוכן הדרשה הוא מכיר מהספר הנפלא שיצא לאור לאחרונה "שאגת אריה", ואמנם אינני מתעלם מהעובדא שזו היא גאונות נפלאה לצטט את כל תוכן דברי השאגת אריה בעל פה, אבל מדוע לא הזכיר הדרשן שאת כל הדרשה שלו לקח מהספר שאגת אריה, והיה לו להרצות את הדברים בשם אמרו…
השאגת אריה הבחין שהקהל מדברים אודותיו משהו, ובפרט שהיה מוזר קצת שהרב לא הודה לו על דבריו. ולשאלתו, אמר לו ראש הקהל מה שהרב אמר עליו, שהוא תמה עליו שאת כל דרשתו הוא לקח מהספר שאגת אריה מבלי לספר שמשם לקח את תוכן דבריו.
מחוסר ברירה, הוצרך השאגת אריה להתגלות, וסיפר להרב שהוא הוא מחבר הספר שאגת אריה בכבודו ובעצמו…
הרב נחרד מאוד מאוד, ביקש ממנו מחילה, ועשה סעודה לכבודו כשמכבד אותו ביתרת הכבוד כראוי לרום גדולתו, ובמקום שאתה מוצא גדולתו, שם מצאו את ענוותנותו…
הסיפור הכי טוב…
ראיתי בספר "דברים ערבים": לאחר פטירתו של כ"ק מרן אדמו"ר מראחמיסטריווקא ארה"ק זי"ע (כ"ב סיון תשס"ד) נכנסו החסידים לנחם את בנו מ"מ כ"ק מרן אדמו"ר מראחמיסטריווקא-ארה"ק שליט"א.
ביום הראשון של ה"שבעה", כל אברך שעבר אצל הרבי שליט"א, עצר אותו הרבי וביקש שיספר משהו מהאבא.
עבר אברך אחד וסיפר: כאשר נולד לי בן, ביקשתי כמובן מהרבי זצ"ל שיהיה הסנדק, והרבי הסכים. לאחר מכן נסעתי לשליחות לרוסיה לתקופה ארוכה.
כאשר חזרתי, נכנסתי להרבי עם הילד שלי ואמרתי להרבי "זהו הילד שהרבי היה הסנדק שלו", הרבי חייך ונתן לילד יד, אמרתי לילד "גיב א קוש דער האנד" (תן נשיקה ליד). לתדהמתי, הרבי התכופף ונתן נשיקה ליד של הילד! הרבי בענוותנותו, חשב שאני אומר לו לתת נשיקה ליד של הילד, והוא כמובן עשה את זה בלי שום היסוס, בלי לחוש שזו חוצפה שאברך צעיר נותן לו פקודות ואומר לו מה לעשות…
הרבי שליט"א מראחמיסטריווקא התלהב מאד מהסיפור ואמר: דאס איז די בעסטע מעשה וואס איך האב געהערט אויפ'ן טאטען ביז איצטער! (זהו הסיפור הכי יפה ששמעתי על אבי עד עכשיו).
(נועם שיח, אמור תשפ"ו)