כאשר נודע הדבר לקצין המשטרה, שלח לקרוא לר' זלמן וביקש ממנו כי יספר לו פרטים על הגניבה. הרב עמד בגבורה בהבטחתו לאשה, וסירב בתוקף לגלות את זהותה. אף איומי הקצין כי יגיש נגדו משפט באם יסרב לגלות, לא הועילו, והרב עמד איתן על דעתו ולא גילה לו דבר

הרב ישראל ליוש

"וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם…" (במדבר כ', ט"ז)

מלאך, זה משה, מכאן שהנביאים קרוים מלאכים (רש"י)

הגאון רבי זלמן סורוצקין זי"ע שביום רביעי הבעל"ט, ט' בתמוז, יחול יום השנה שלו, היה מנהיג בכל מהותו. הוא כיוון את אפיו והנהגתו על פי צרכי הציבור ולמענו. אהבתו ומסירותו למען הכלל, הפעילה לעיתים רכות ומסירות אין קץ. וכשהיה צריך, בשם אותה אהבה ומסירות, היה תקיף בדעתו ואיתן בהליכותיו, כדי להציל עשוק מעושקו ונרדף מרודפו

תחילת דרכו בהנהגה היתה כאשר עוד היה סמוך על שולחן חותנו, והאחרון לקה בליבו ונאלץ לצאת להבראה, והנה פרצו בעיר 'טעלז' כמה שריפות, ובנייניה, כולל מבני הישיבה, היו למאכולת אש.

ייאוש גדול אחז בתושבי העיר, לא היה להם מושג כיצד להקים את הריסות העיר, ובדאגתם חשבו כי לעולם לא תהיה יותר תקומה לעיר.

ר' זלמן נחלץ לעזרתם וסבר שתחילה צריך להקים את הישיבה מחדש, והוא החל לפעול בענין. בעיר היו שני בתי חרושת ללבנים, ועקב המצב הקשה ששרר בעיר בעקבות השריפה, הם רצו להיפטר מהר מהסחורה שהיתה אז ברשותם והיו מוכנים למכור את התוצרת במחיר מוזל מאוד.

ר' זלמן ניצל את ההזדמנות, ובכסף שעמד לרשותו ל'חלוקה' לתלמידי הישיבה, החליט לקנות את כל מלאי הלבנים, וכך בנה מחדש את בניני הישיבה, וקול התורה שב להישמע בעיר בעוז ובחדווה.

פעולה קטנה זו העידה על תכונת הפרנס שפיעמה בו מנעוריו, ומאז ועד סוף ימיו ניצל עוד הזדמנויות רבות כדי לעזור לציבור ולהועיל לכלל.

מי שלא יגלה יהיה בחרם

אך ר' זלמן ידע אף להפעיל תקיפות בעת הצורך, כאשר הוא ראה שזהו טובת הכלל. לא פעם שלח את שמשו כדי להכריז חרם בעיר על מפקיעי שערים לפני החגים. ובכל ערב פסח, היה פועל רבות ונצורות כדי שהשערים לא יתייקרו, וכל זאת לטובת העניים שנזקקים לפרוטותיהם האחרונות כדי לקנות את צרכי החג.

והנה סיפור אופייני להנהגתו התקיפה והחזקה של ר' זלמן… באחד הימים פרצו גנבים לאחת החנויות הגדולות בעיר והוריקו אותה כליל. שווי הגנבה נאמד בחמשת אלפים רובלים, סכום עצום באותם ימים. המשטרה לא הצליחה לעלות על עקבות הגנבים, והם התייאשו מלמצוא את הסחורה הגנובה.

בעל החנות ובני ביתו באו אל הרב בבכיות וביללות, כי נשארו בעירום ובחוסר כל. הרב שמע את מצוקתם והדברים נכנסו היטב אל ליבו הרחום, והוא החל לפעול… הוא כינס אסיפה דחופה של כל התושבים בבית הכנסת, והוא דרש בפניהם נרגשות על חומר העבירה, ובמיוחד במקרה זה, כאשר הגניבה הותירה את המשפחה בעניות מחפירה.

בסוף הדרשה הכריז ר' זלמן 'חרם' על כל מי שיודע פרט בדבר הגניבה או זהות הגנבים ואינו מגלה. ומלבד האזהרה אף התחייב שמי שיגלה יזכה בפרס 500 רובל, והבטיח שלעולם אף אחד לא יידע מי גילה וחשף את הפרטים.

כעבור ימים ספורים הופיעה אשה בבית הרב ואמרה שאם הרב אכן יבטיח לה שלא יגלה לשום אדם, תספר לו היכן נמצאת הסחורה הגנובה.

ר' זלמן הבטיח לה כפי שהתחייב, והיא אכן גילתה היכן נמצאת כל הסחורה. בסודי סודות דאג הרב שהסחורה תעבור לחצר בית הכנסת, ומשם היא הושבה לבעליה.

כאשר נודע הדבר לקצין המשטרה, שלח לקרוא לר' זלמן וביקש ממנו כי יספר לו פרטים על הגניבה. הרב עמד בגבורה בהבטחתו לאשה, וסירב בתוקף לגלות את זהותה. אף איומי הקצין כי יגיש נגדו משפט באם יסרב לגלות, לא הועילו, והרב עמד איתן על דעתו ולא גילה לו דבר. לבסוף התברר כי איומיו היו איומי סרק ולא אונה לר' זלמן כל רע.

מלאך אנושי

מהיכן שאב ר' זלמן עוד ותעצומות לעמוד על המשמר וכחומה בצורה, לטובת הכלל והפרט? בספרו 'אוזניים לתורה' הוא חושף את הסוד, ומביא מעשה נורא ששמע מחמיו הגאון רבי אליעזר גורדון מטעלז זיע"א:

באחת מיציאותיו של הגאון רבי אברהם אבא פאסוועלער זצ"ל, מרבני וגאוני ווילנא, לשוח מחוץ לעיר, הנה הוא רואה לנגד עיניו יהודי כפרי מנהיג עגלה רתומה לסוס ופרה יחדיו, איסור כלאים ממש!

ר' אבא'לע נגש בחרדתו אל הכפרי והזהיר אותו על האיסור החמור שהוא עובר. אך הכפרי לא שת ליבו לדבריו והמשיך בהנהגת העגלה. רבי אבא ניסה להסביר לכפרי את חומרת האיסור, אך גם זה לא הועיל. או אז לבש רבי אבא גאות ואמר לכפרי: "היודע אתה מי אני…? אני מגדולי הדור…? אני הרב הראשי של וילנא, ושמי הולך בכל המדינות… אם לא תשמע לאזהרתי, כאשר אבוא לוילנא אכריז עליך נידוי ושמתא…!" הכפרי נבהל ומיד התיר את הפרה מהעגלה והחזיק את הרצועה בידו.

על פי סיפור זה מיישב ר' זלמן בספרו 'אזנים לתורה' כיצד משה רבינו, העניו מכל אדם, התפאר והתגאה על מלך אדום וקורא לעצמו מלאך, כשהוא מספר לו שה' שלח מלאך להוציא את עם ישראל ממצרים, ולפי' רש"י 'מלאך' זהו משה רבינו, ומכאן שהנביאים נקראים מלאכים.

אולם בסיפור הנ"ל ראינו שצדיק וגאון מתפאר וכביכול מתגאה וקורא לעצמו 'גדול הדור' כדי להציל יהודי מעבירה. כמו"כ משה רבינו חרג ממידת הענווה וקרא לעצמו 'מלאך', כדי להטיל אימה על מלך אדום שיתרצה לתת לישראל לעבור בארצו, וכך הם ימנעו מטרדת טלטולי הדרך, ולא יסובבו את אדום.

ומוסיף הג"ר זלמן שאף שההתפארות על מלך אדום לא הועילה והוא עמד בסירובו לאפשר לעם ישראל לעבור בארצו, ואילו התפארותו של ר' אבא'לע על היהודי הכפרי הועילה והוא התיר את הכלאים. זאת מפני שטובה צפרנו של יהודי כפרי מכרסו של מלך אדום, כלשונו.