שמעתי מכ"ק אאמו"ר הגה"צ בעל 'מעדני השלחן' זצוק"ל, טיב מעשה נורא הוד, שסיפר מרן הגה"ק רבי חיים עוזר זצוק"ל גאב"ד וילנא רבתי ובעל שו"ת 'אחיעזר', עובדא אחת שסיפר לו מרן החפץ חיים זצוק"ל, וציין הגאון רבי חיים עוזר שהבין על פי אופן וצורת דיבורי קדשו של החפץ חיים, שהוא בעצמו בעל המעשה, ובדידיה גופא הוי עובדא.
וכה דבר טיב זה המעשה:
היה פעם אברך אחד, שלאחר נישואיו היה 'פרומער' גדול ומחמיר בכל דבר. מרוב חומרותיו ויראתו לא מצא חן בעיניו התנהגותם של חמיו ושל חמותו, גם אנשי אותה קהילה עם הרב שלהם נדמו בעיניו כמקילים בכמה גופי הלכות.
לפיכך החליט לעזוב את אותה העיר, והלך אל ארץ לגור לו בעיר אחרת, אך גם שם חזר אותו מראה על עצמו, כאשר חיפש ומצא הרבה גריעויות וחסרונות שנוהגים אנשי העיר בהלכה ובדקדוק ההלכה.
כך הלך האברך הצעיר והנמרץ בלהב אש קודש, והתנודד בעוז ותעצומות בכמה מקומות, כשנפשו בוערת לרומם ולתורתו, וקיים בנפשו את מאמר המשורר (שיר השירים ג, ב) 'אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת, אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו'!
לבסוף לאחר חיפושים רבים הגיע אל עיר ואם בישראל 'וילנא' הגדולה, שהיתה באותם ימים מרכז ענק של עולם התורה והישיבות כידוע, ותלמידי חכמים רבים וטובים יראים ושלמים גאונים וצדיקים דרו בה, והחליט בדעתו שכאן בווילנא מקום מרכז היהדות שבדור בוודאי ימצא את מבוקשו! – אך לדאבון לב, לא כן היה, גם שם החל להתגלות לפניו פה ושם כל מיני מגרעות וחסרונות, בדברים שאינם כהלכה, ואינם מדויקים בדקדוק על פי דת של תורה.
התחלף לו אותו אברך בחוצותיה של וילנא בצער וכאב, כשהוא נבוך בדעתו ואינו מוצא מנוח לנפשו, אם גם 'וילנא' [הנקראת: 'ירושלים דליטא'] נראית כך, היכן ניתן למצוא מקום טוב יותר?
עד שהאירו לו הארה גדולה מן השמים, ולאחר התבוננות מעמיקה באור השכל שנפתח לפניו כאולם, תפס בדעתו שבעצם החיסרון הגדול אינו אלא בתוככי ליבו שלו עצמו… – הוא החל לעבוד על עצמו, בהפיכת הכל לטובה, לראות ולהסתכל בכל דבר את המעלה היפה שיש בו. – והנה בבת אחת התהפך אצלו הכל לטובה! הוא כבר לא ראה ולא מצא חסרונות ומומים, כי אם בהיפך הוא החל לראות כמה הרבה מעלות טובות למקום עלינו…
גם כשחזר לאחר מכן אל אותם עיירות שהיה שם מתחילה, נראה לו לפתע שהתהפכו שם הדברים… גם בנסיעותיו אל בית חמיו וחמותו כבר ראה שכנראה העניינים התהפכו למוטב, והכל החל להיראות לו במעלה גדולה!
ללמדך, סיים החפץ חיים, את טיב ה'מוסר השכל' הנלמד בהוצאת טיב המעשה, שהכל תלוי באופן צורת הסתכלות האדם בכל דבר, ברצותו יראה הטוב וברצותו יראה הרע, כאשר כמעט בכל דבר ישנם שני צדדים למטבע… הצד החיובי המייפה את הדבר בפני האדם לראות במעלותיו, וכנגד יש גם את הצד השמאלי והשלילי, המוצא ומגלה תמיד עם 'זכוכית מגדלת', את המגרעות והחסרונות שבכל דבר.
בהסתכלות שכזו המרה השחורה פועלת בתוקף, להחדיר בלב הרגשת עצב ואכזבה בכל קורות העולם. ועל כן צריך להפוך שורש דרכי ההסתכלות, לראות בטובת השם יתברך בעולמו, ובטובתם של ישראל קדושים, כי ה' דבר טוב על ישראל!