כשם שמשתדל האדם שלא יחסר לו משען לחם בכל יום על כל פנים פעם אחד, כדי שלא ייחלש כוחותיו, כן צריך האדם לזרז את עצמו שלא ילך יום אחד בלי תורה

להלן 10 עובדות שכתב החפץ חיים בספרו "אהבת חסד" אודות חשיבותו של לימוד התורה, וכוחו האדיר של לימוד יומי קבוע:

1. "הנה עצם גודל חיוב האדם ללמוד התורה הוא ידוע לכל, שאין לך אדם בעולם שהוא פטור מזה, וכמו שכתב הרמב"ם (פרק א מתלמוד תורה הלכה ח'): הכל חייבין בתלמוד תורה: בין עני, בין עשיר, בין שלם בגופו, בין בעל ייסורים, בין בחור, בין זקן גדול, בין בעל אישה ובנים, אפילו עני המחזיר על הפתחים – חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר (יהושע א, ח'): 'והגית בו יומם ולילה'".

2. ממשיך החפץ חיים וכותב: "והתחלת דינו של אדם לעתיד לבוא הוא על שאדם מתרשל מלקבוע עיתים לתורה, וכמו שאמרו חז"ל (קידושין מ'): 'אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה, שנאמר (משלי יז, יד): 'פוטר מים ראשית מדון' (היינו, על מה שפטר עצמו ממים, שמרמז על תורה, הוא ראשית המדון עליו, כי באמת הכל חייבים וכנ"ל)".

3. עוד כותב החפץ חיים כי לימוד התורה הינו הדרך היחידה להינצל מהיצר הרע: "ואין לך רפואה להינצל מיצר הרע, אלא על ידי לימוד התורה, וכמו שאמרו חז"ל (שם ל'): 'בראתי יצר הרע – בראתי לו תורה תבלין'".

4. "התורה היא עיקר חיי הנפש", כותב החפץ חיים, "כמו שנאמר (דברים ל כ'): 'כי הוא חייך ואורך ימיך'. וכשם שכל אדם שבעולם חס על חייו, וכל מאמץ יינתן עבור הצלת חייו, כך צריך להתחזק בעניין להחיות נפשו הקיימת, אשר היא רק על ידי לימוד התורה".

5. לימוד התורה מזכה את האדם בשכר אין סופי. כותב החפץ חיים: "ואין קץ למתן שכרה, כי כל תיבה שאדם לומד הוא מקיים מצווה בפני עצמה, וכמו שכתב הגר"א בשנות אליהו בשם הירושלמי. וכמה צריך האדם לשמוח כשזוכה לקבוע עיתים לתורה, שעל ידי זה נתווספו לו כמה מאות מצוות בכל יום, וזה תביאהו לכף זכות לעתיד לבוא".

6. החפץ חיים מוסיף ומרחיב: "והעיקר צריך שיזכור כי השעות האלו שמייחד לתורה – הוא מובחר ימי חייו, שבאלו השעות ישמח לנצח, מה שאין כן בשאר עיתות היום, ואין לו לבטלם משום דבר".

7. התורה משולה ללחם, כותב החפץ חיים ומצטט את הנאמר במשלי (ט' ה'): "לכו לחמו בלחמי", ומבאר: "לומר לך, שהיא ממש מזין את הנפש כמו הלחם שהוא מזון לגוף. וכשם שמשתדל האדם שלא יחסר לו משען לחם בכל יום על כל פנים פעם אחד, כדי שלא ייחלש כוחותיו – כן צריך האדם לזרז את עצמו שלא ילך יום אחד בלי תורה, כדי שלא ייחלשו כוחות הקדושה של נפשו".

8. עוד מזהיר החפץ חיים: "וגם ידע האדם, שכאשר מתרשל מלימוד התורה, הוא דובר שקרים בכל יום לפני ה', שהוא אומר: 'על כן ה' אלוקינו בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך ונשמח בדברי תורתך ובמצוותיך לעולם ועד, כי הם חיינו וכו' – ואיה השיחה בחוקיו, ואיה השמחה, כשהוא משליכם אחרי גוו, ואינה חשובה בעיניו לייחד עליה שעה מן השעות?!"

9. ממשיך החפץ חיים ומבאר את חשיבות לימוד התורה בחבורה, במסגרת של קבוצה: "וכל זה דיברנו אם לומד בעצמו, וכל שכן אם לומד בחבורה, בוודאי צריך לזרז שלא לבטל הקביעות, כדי שלא ייהרס בניין החבורה".

10. מסיים החפץ חיים את דבריו כשהוא בוחר להדגיש את השכר הגדול ללומד תורה בחברותא או במסגרת של שיעור קבוצתי: "ודע עוד, כי הלימוד בחבורה הוא מצווה כפולה ומכופלת, שמתקדש שם שמים על ידי לימוד הרבים, וכמו שכתבו הראשונים, שלפיכך אומרים קדיש אחר לימוד בחבורה. וגם אמרו חז"ל (ספרא בחוקותי פרק ב ד ופרוש רש"י שם כ"ו ח'): 'אינו דומה מרובים העושים המצווה למועטים העושים מצווה'. וגם כשלומדים בחבורה שכינה שרויה ביניהם, כמו שאמרו חז"ל (ברכות ו')".

(מתוך גיליון 'תכלת מרדכי')