הטוחן רגיל לרעש
מופלא היה מרן החזון איש זי"ע במידת הסבלנות לכל יהודי, גם לאלה שדעתם קצרה, טרדנים וקשי יום המחפשים אוזן קשבת, אף שהכבידו מאד. פעם העיד על עצמו ואמר: 'אני מסוגל להקשיב לאדם שמספר לי אותו סיפור שלש פעמים מראש ועד סוף מבלי שאפסיק אותו עד כלותו לדבר!'.
כה היה רגיל לשמוע תדיר את דבריהם של טרחנים שונים עד שפעם אחת כאשר אחד ממקורביו הביע את פליאתו איך הוא מסוגל להקשיב לפטפוטו של טרדן מסוים שמטיח דברים בקול צעקני ומאריך בשיחו, השיב לו החזון איש: הטוחן בטחנת קמח רגיל לרעש הטחנה שלו, להיפך כאשר הגלגלים נעצרים ושותקים יפריע לו הדבר…
כאשר ישא האומן את היונק!
סיפר הגאון רבי יוסף משאש זי"ע, שפעם אחת כאשר ישב ביום שישי ולמד בבית המדרש, ישב בפינה השניה הגאון רבי רפאל אלנקאווה זצ"ל, לימים רבה הראשי של מרוקו ולמד את פרשת השבוע. בתוך כך ניגשו שני יריבים אל רבי רפאל ותינו לפניו את טענותיהם. הפסיק הרב את לימודו, האזין לדבריהם, ולבסוף פסק את אשר פסק וחזר ללימודו. שני היריבים לא היו מרוצים מפסק הדין, ועזבו את בית המדרש כשהם זועפים ומשמיעים דברי ביזיון וקנטור כלפי הגאון רבי רפאל.
למשמע דבריהם הבוטים פנה רבי רפאל אל רבי יוסף והשיח את צערו: ראה נא, שני היריבים הפסיקו אותי מלימודי, שמעתי את טענותיהם, עניתי מה שעניתי, ולא רק שאינם מכירים לי טובה, אלא שהם מבזים אותי בדבריהם, מה דעתך רבי יוסף על טרדנים אלו?
תחילה לא השיב לו רבי יוסף משאש מאומה, אבל כאשר הוא הפציר בו לחוות דעתו, ענה רבי יוסף: כתוב בפרשת בהעלותך (במדבר יא, יב) 'כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק', כבודו יודע מה עושה היונק? מלכלך, בוכה, צועק, והאומן נושא אותו ומטפל בו בחמלה.
נענה רבי רפאל ואמר: אכן, כל ימי תמיד שויתי פסוק זה לנגד עיני, אבל הפעם שכחתי מפסוק זה, צדקת ידידי, צדקת! הרב המנהיג צריך שתהא לו סבלנות לשמוע! מיד יצא רבי רפאל וקרא לשני היריבים ופייסם, ובדרך שינן לעצמו שוב ושוב את הפסוק: 'כאשר ישא האומן את היונק!'.
לא סתם צלצול
היתה תקופה בחייו של כ"ק האדמו"ר רבי שלמה מבאבוב זי"ע, בעל 'דברי שלמה', שבכל לילה בשעה מאוחרת, לאחר שהגבאי עזב את הבית, וכן באשמורת הבוקר לפני בואו של הגבאי, היה הטלפון מצלצל בבית, היו אלו אנשים טרדנים ומרי נפש שהיו מטריחים את האדמו"ר בשאלות הבל ודיבורי סרק, ומפסידים את זמנו היקר בדברים של מה בכך. כאשר נודע הדבר לבנו כ"ק האדמו"ר רבי נפתלי צבי מבאבוב זי"ע, הוא הציע לאביו שאולי כדאי שבשעות אלו ינתק את הטלפון, ולכל הפחות לא ירים את הטלפון, כך יוכל לנוח מעט ולעסוק בתורה ועבודה ללא מפריעים. ענה לו אביו: איככה אוכל לעשות כדבר הזה? הלא בשעה שהטלפון מצלצל אני לא שומע סתם צלצול, אני שומע כאן קול של יהודי שבור ומסכן מהעבר השני של הטלפון הזועק לאוזן קשבת וזועק 'רבי הושיעני!', חלילה לי לאטום אוזני לרווחתו ולשוועתו.
(גיליון 'תורה שבכתב')