זאת החיה אשר תאכלו
ידוע על מרן החזון איש זיע"א, שנמנע כל ימי חייו מלאכול בפני בני אדם. כאשר היה זקוק לאכול היה מוריד את תריסי הבית, ולא הניח לאיש להיות בחדרו בשעת אכילתו, פרט לבני משפחתו הקרובים ביותר.
מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל אף הוא היה נמנע מלאכול בפני בני אדם. בזמן הארוחה לא נתן רשות לשום אדם להיות נוכח בחדרו. אף מקורביו, נכדיו וניניו ששהו בביתו, לא הורשו להיכנס ולהיות עמו בזמן אכילתו, מלבד נכדיו הקרובים ביותר.
היו מן המקורבים שחפצו לנצל את השעה הזאת כדי לברר אצלו שאלות בהלכה; היו שהתעקשו על כך וניסו בכל מיני דרכים להיות נוכחים בחדרו בשעה זו; היו שניסו להיכנס פנימה בזמן אכילת מלווה מלכה במוצאי שבת – אך איש לא הצליח בכך מעולם.
באחד הימים הגיע רב חשוב מאד מחו"ל והתעקש להיות נוכח בחדר בזמן סעודת מלווה מלכה. כל הסברי בני הבית לא עמדו מול בקשותיו והפצרותיו של אותו רב חשוב. בלית ברירה הכניסוהו לחדר בזמן אכילת מלווה מלכה.
נכנס לרבנו לאכול, וכששם לב לנוכחות הרב החשוב, פתח ואמר לו בבדיחותא: "בליל שבת מזמרים כולם 'שלום עליכם מלאכי השרת', 'בואכם לשלום', 'ברכוני לשלום', 'צאתכם לשלום'. מדוע אומרים למלאכים 'צאתכם לשלום'? אלא שבזמן האוכל אומרים לכולם לצאת".
נרמז אותו רב, הבין, ושוב לא התעקש להגיע בזמן זה.
(גדולה שימושה)