חולין באכילה
בין דגים לבשר מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל היה מקפיד בשטיפת ידיים במעט מים, הדחה וקינוח. היינו, שחושש לדעת השו"ע ולכך שוטף, ועושה עוד "הדחה וקינוח" דהיינו אכילה ושתיה, עי' שו"ע סי' קע"ג ס"ב ומ"ב סק"ד.
על שטיפת הידיים לא הקפיד שכל בני ביתו יעשו כן, ושנים רבות היה מונח בשבת, סמוך למקומו, בקבוק מים קטן וסגור, ואחרי הדגים היה נוטל הבקבוק ונותן ממנו על ידו מעט שבמעט מים, ומשפשף בהם ידיו, ולא הנהיג או אמר לכולם לעשות כן.
מהקפדתו זו של מרן ליטול ידיים בין הדגים לבשר, ניכרת גם דביקותו בכל עת, כי כמה פעמים לפני הבשר הביאו לו מים ליטול ושאל 'מדוע?' ואמרו כי אכל דגים, והתנצל כי אינו זוכר שאכל דגים, וכן איפכא הביאו פעם בשר לאכול וביקש נטילת ידיים לפני תחילת הבשר, ואמרו לו 'הלא בסעודה זו לא אכלתם דגים', והתנצל שלא עלה על דעתו, כי מעיינו בתורה ולא משים לב מה שאוכל. ברוב הפעמים הרבנית נשאלה ממנו איזו ברכה לברך ברכה אחרונה, האם 'על המחיה' או 'בורא נפשות', אבל עם כל זה נהג לייקר את המאכלים באוזניה, כגון שהתעניין אם יש לפתן מעשה ידיה, ואף על פי שאין לו שום שייכות לזה, עשה כן לשם שמים להכיר לה טובה.
('אלא ד' אמות של הלכה')