נבלת עוף טהור
סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: מעשה נורא שמעתי מאיש חסיד היה, פמ"מ שפתותיו נוטפות מור ה"ה הגה"ח רבי משה רייך ז"ל, מה ששמע מאחיו ששמעו מהמשב"ק של הגה"ק ה'מנחת אלעזר' ממונקטש זי"ע והוא היה נוכח בשעת מעשה"
עיר גדולה הייתה העיר מונקטש ומסביבה שכנו עיירות רבות אשר נקראו בשם 'גלילות' מונקטש. באחד מהגלילות דר 'ראש הקהל' תלמיד חכם שלא אהב את הרב שבעירו, והיה מיצר את צעדיו ורודפו עד חרמה, בין פעולותיו היה נוהג לבוא תמידים כסדרם לפני הגה"ק ה'מנחת אלעזר' זי"ע בעיר מונקטש והיה מוסר 'מסירות' שונות על אותו הרב. אך ה'מנחת אלעזר' לא שעה כלל לדבריו והיה פוטרו ומשלחו מעל פניו.
פעם אחת עזב ראש הקהל את ביתו לכמה ימים, ויהי בדרך חזרתו מצא את משרתו חוזר מאיזה מקום וחבילתו בידו, וישאלהו מאין בא מעלת כבודו, הראה לו המשרת כי בעלת הבית שלחתו עם עוף לשאול את הרב דשם מה דינו (בדרך כלל היה פוסק בעצמו, אך עתה שלא היה האיש בביתו שלחו לשאול את הרב)… כשמוע ראש הקהל כן ביקש מאתו להראותו את העוף וירא כי עוף טרף לפניו, וישאל את המשרת – מה 'פסק' לך הרב ויען ויאמר כי הרב הכשירו …
שמח ראש הקהל על ההזדמנות שנקרתה לפניו, חטף את העוף מידי משרתו ובמקום להיכנס לביתו בפריסת שלום מיהר כנשוך נחש לבית המנחת אלעזר, בהגיעו למונקטש ישב ה'מנחת אלעזר' יחד עם בית דינו, וראש הקהל הציג בפניהם את העוף, כאומר הרי שלך לפניך – עתה תחזה כי צדקו טענותי מכבר השנים, ויאמר הנה עוף זה 'הכשירו' רב פלוני מה דעת הרבנים על כך?
מיד נטל ה'מנחת אלעזר' חתיכת עוף הכניסו לפיו!
כראות ראש הקהל כי כן, שכל התלהבותו ותבערת 'אש קודש' שבקרבו נדחתה על אתר ע"י ה'מנחת אלעזר' נשא את רגליו ומיהר לברוח מבית הדין…
אחר הדברים האלה, שאלו הרבנים האחרים את ה'מנחת אלעזר' וכי הרב מכשיר עוף כזה שלכל הדעות הנו טרף, ואסור בתכלית האיסור?…
בטרם כל, פלט המנחת אלעזר את חתיכת העוף שהייתה בפיו (כי בוודאי לא חישב לאוכלה), ומיד דפק על השולחן בעוז ותעצומות (עד שהמספר שעמד אז על הסולם להוציא ספר מארון הספרים באותו חדר נפל ארצה…) וזעק מנהמת לבו הטהור "און מענשט'ס פלייש איז יא כשר?! און מענשט'ס פלייש איז יא כשר?!". (וכי בשר של בני אדם כן כשר לאכילה) כאומר, הרי ראש הקהל הלזה לא בא כאן אלא לאכול את בשרו של הרב שבעירו הרי זה בוודאי איסור ו'טרף ' לנהוג כן… (וביאר שיתכן שהרב נרגש לראות את המשרת של שונאו המובהק בא לשאלו שאלת כשרות העוף ומרוב התרגשות טעה בדבר הלכה, וכי בעבור זה נהרגהו?…).
וכאותו מאמר נורא שאמר הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע בלשון הכתוב (תהילים כב ז) 'ואנכי תולעת ולא איש', פירוש, נקל היה עלי לאכול תולעת מאשר 'לאכול' איש … והגם שפשיטא שאיסור אכילת תולעים חמור הוא ביותר אך 'אכילת' אדם חמור שבעתיים.
(באר הפרשה)