כתושב חדש של ארץ הקודש, מרן ראש הישיבה רבי אהרן לייב שטינמן זצ"ל, ביקר לעתים קרובות את החזון איש בביתו בבני ברק כדי לחפש הבהרות הלכתיות על הלכות ספציפיות של ארץ ישראל, כולל הדרך הנכונה לתרומה והפרשת מעשר. החזון איש התרשם מאוד מההבנה של רבי אהרן לייב בתורה, ומענוותנותו, ומתגובותיו. מערכת יחסים זו הובילה למעמדו הראשון של רבי אהרן לייב בארץ ישראל.
ישיבת 'חפץ חיים' נוסדה באביב של שנת תש"ג. היא החלה דרכה בפאתי תל אביב ואחר כך עברה לרחוב אוסטרובסקי 7 בכפר סבא. בשנת תש"ו היא הייתה זקוקה לראש ישיבה, ורבי אברהם ריין – מקים הישיבה ומנהלה, ביקש מהחזון איש להמליץ על מועמד. (רבי אברהם ריין היה 'איש מעשים' מופלא, מראשי הציבור החרדי בפתח תקווה וממובילי תנועת צעירי אגודת ישראל). החזון איש מסר לרבי אברהם פיסת נייר שעליה רשם את שמו וכתובתו של רבי אהרן לייב, בפתח תקוה.
רבי אברהם, עלה לאוטובוס וחזר לפתח תקוה כדי לפגוש אותו. כאשר הגיע לביתו של רבי אהרן לייב, למרות שידע עליו קודם לכן, הוא נדהם מהעוני הקיצוני שפגש בעיניו. רבי אהרן לייב הציע לרבי אברהם את כיסא החדר, הוא עצמו עמד כשדיברו. לא היה כיסא נוסף (בעתיד, הוא השיג לו כסאות, שבנה מארגזי עץ, והביא לו אותם ל'כפר סבא'). רבי אברהם לא יכול היה לדמיין שמישהו שחי בסביבה כה חסרת יכולת, מסוגל להתייחס לתלמידים צעירים וללמד אותם ובוודאי שלא להיות ראש ישיבה!
אבל כיון שרבי אהרן לייב הומלץ כל כך על ידי החזון איש, החליט רבי אברהם להציע לו תנאים מתנאים שונים, שתכליתם ומשמעותם, שאם לא יצליח בעבודתו מכל סיבה שהיא, יוכל הרב אברהם לסיים את עבודתו של רבי אהרן לייב, בעדינות ומתוך הסכמה.
הרב שטינמן קיבל את ההצעה עם התנאים, משפחת שטינמן שכרה בית ברחוב הכרמל בכפר סבא, כדי להיות ליד הישיבה.
כברזל אל המגנט
למרות חששותיו הצודקים הראשונים, של הרב אברהם ריין, החששות לא התממשו. אדרבה, ויהי אור. התלמידים נמשכו אל רבי אהרן לייב כפרפרים אל האור וכברזל אל מגנט. בשבת הראשונה כאשר ראש הישיבה דיבר בפני התלמידים במהלך הסעודה הראשונה השתתפו כולם וישבו פעורי פה, רבי אהרן לייב דיבר אליהם על הזכות ללמוד 'תורה לשמה'. הבחורים, התרגשו, הקשיבו והתרשמו.
לאחר כמה ימים הם אמרו לרב אברהם ריין כי הוא בחר להם ראש ישיבה מעולה, שנותן להם השראה, ושמבין את צרכיהם. לאחר כחודש, אחד מהם אמר: "הוא מבין את הצרכים שלי טוב יותר ממה שאני בעצמי מבין…".
רבי אהרן לייב החל ללמוד איתם תורה. ראשית כל לימד אותם להבין גמרא על בוריה, לקרוא היטב את הרש"י, ומיד אחר כך להמתיק את הסוגיא עם התוספות. הוא לימד גם את הנערים לסכם את הסוגיא בטוב טעם וכך להתענג על הגמרא רש"י והתוספות. ואז להמשיך ולהעמיק להתחיל לחשוב שני צדדים לעומקן של סוגיות.
הקשר התהדק
"הרב לימד אותנו באופן מעשי כיצד גם בחור בן 14 יכול להעמיק בתוספות. כי כל גיל והעמקות שלו. עוד ועוד כיוון אותנו אל הבהירות. לא בבלבול ולא בשטחיות". הבחורים נהנו מהשיעורים. נהנו! כמובן, שרבי אברהם ריין זצ"ל, מיהר לבטל את כל התנאים שהתנה עם רבי אהרן לייב. בימים שאחר כך, רבי אברהם ריין כבר הכיר היטב את רבי אהרן לייב, וגם הקשר הידידותי ביניהם התהדק.
עד היום 'ראש ישיבה'
תושב בני ברק, הרב יוסף גינזבורג, היה בישיבת חפץ חיים מהיום הראשון שבו השתתף רבי אהרן לייב כראש הישיבה. "נמשכנו אל ראש הישיבה, מחמת רצונו הכן לסייע לנו, וגם הבנו וראינו בו מנהיג עקרוני ומסור מאד", הסביר. זמן רב אחרי שרוב הרמי"ם האחרים הלכו הביתה, נשאר רבי אהרן לייב בבניין הישיבה. הוא היה בחדרו הצדדי בשעות אחר הצהריים וגם בשעות הערב ועסק שם בלימוד התורה, עזר לבחורים, והדריך את הילדים בני ה־12 ואפילו הכין ולימד אותם את נאום בר המצווה שלהם.
"עד היום – יותר מ־70 שנה, רבים מתלמידיו לשעבר של רבי אהרן לייב עדיין מתייחסים אליו בתואר "הראש ישיבה"", מציין הרב גינזבורג. "תלמידיו האלה היו רק בין הגילאים 12 ו־16 כאשר הוא לימד אותם. רובם המשיכו בישיבה גדולה במקומות אחרים ולמדו בישיבה אחרת. אבל תלמידי ישיבת כפר סבא – תלמידיו של רבי אהרן לייב שיזכרו תמיד את דאגתו להם ורוממותו, בעיניהם, הוא תמיד יהיה "הראש ישיבה".
לא זזנו מהמושבים
"היינו רואים את רבי אהרן לייב לומד בישיבה אחרי חצות לילה", נזכר ר' שמואל הלר, תלמיד אחר. "הוא בקושי אכל דבר ביום או בלילה, או שאכל מעט לבן, או כמה שקדים מה שהרבנית שלחה איתו לישיבה. רק מידי פעם הוא נרדם בבוקר, באמצע השיעור, כאשר הסתיימו כוחותיו להמשיך. היינו ממתינים בסבלנות שיתעורר מהתנומה הקצרה שלו וימשיך את השיעור".
מדוע התלמידים לא עשו מה שילדים עושים בדרך כלל אם הרבי שלהם נרדם בזמן השיעור?… "אנחנו לא זזנו מהמושבים ולא פרצנו במהומה כי זיהינו את הכנות שלו ללימוד התורה, והכבוד כלפיו לא הרשה לנו לעשות משהו שלא יהיה לרצונו", הסביר הרב הלר.
"בלילות שישי" הוסיף, "רבי אהרן לייב למד בבית המדרש לבדו או עם כמה בחורים. הוא היה מתנמנם כמה דקות בכל פעם, אבל עד מהרה התעשת והמשיך ללמוד. הוא נשאר בישיבה כל הלילה, וחזר הביתה רק אחרי השיעור ביום שישי בבוקר".
בתקופת הצנע
המצב הכלכלי של הישיבה היה קשה במיוחד. רוב הארוחות כללו לחם וירקות. ארוחות חמות לא היו זמינות, בשנים הראשונות של יסוד הישיבה. הרב אברהם ריין ואחד הרמי"ם, רבי דוד רוטברג, עברו מדלת לדלת ב'כפר סבא' ובערים השכנות לאסוף כספים למזון ולצרכים בסיסיים אחרים. הרבה אנשים טרקו את הדלת בפניהם: "אני לא מעוניין לתמוך בישיבה!" אחרים תרמו בנדיבות, כמיטב יכולתם, אבל ב'תקופת הצנע' הכספית של ישראל בשנות החמישים, היה קשה לתת הרבה. המצב הכלכלי הקשה בכל רחבי הארץ השפיע על הישיבות המקומיות.
באחת התקופות, כאשר המצב הכלכלי היה גרוע במיוחד, הבחורים ערכו כעין 'הפגנת התמרמרות' והחליטו ששום בחור לא ירד ל'חדר האוכל'. או שיהיה על השולחנות אוכל טרי יותר טוב, או שהם לא אוכלים כלום.
הגיעו כמה מאנשי הצוות וניסו לדבר על לב הבחורים הממורמרים, אך דבריהם נפלו על אוזניים ערלות. כיון שהנערים היו שבורים מאד. המנהל הלך וקרא לרבי אהרן לייב מהבית. הוא יצא מביתו והגיע להיכל הישיבה, הבחורים הרעבים הסתופפו סביבו לשמוע מה הוא מעוניין לומר להם. הוא הביט עליהם ואמר בהתרגשות: "תאמינו לי, שבבית אצלי, יש לי פחות, ממה שיש לכם כעת על השולחנות בחדר האוכל" יותר לא אמר.
הכנות, האמיתיות והדברים היוצאים מן הלב, שברו מיד את ההפגנה, וירדו ל'חדר האוכל'.
פעם ראשונה שאכלו חלה
הנער שמחה קסלר (לימים מגדולי הת"ח בארץ ישראל) בתקופת לימודו בישיבת כפר סבא, כתב במכתב להוריו (התאריך: מוצאי שבת קודש תרומה תש"ח): "זו השבת הראשונה שאכלו חלה בשבת, ולא לחם", אבל אף על פי כן, הוא מבקש לא לשלוח לו כסף, כי זה מספיק לו.
כנראה, שהבחורים (המרוממים) הבינו שאפשר להסתפק במועט. התחושה הזו נבעה מהשפעתו של ראש הישיבה ודמותו המסתפקת במועט ולומדת תורה מתוך הדחק.
במהלך ביקורם בגיוס תרומות בסביבת כפר סבא, פעלו רבי אברהם ריין ורבי דוד רוטברג לרשום תלמידים נוספים לישיבה. ילדים רבים של ניצולי שואה באו ללמוד בישיבה, להוריהם הייתה מסירות נפש לשלוח את בניהם ללמוד תורה.
הרב אברהם זצ"ל היה פונה וקורא להורים לרשום את ילדיהם לישיבה והיה מצטט ומצביע על אנשים גדולים מהתנ"ך: "חנה הייתה חסרת ילדים במשך שנים רבות, עד שבסופו של דבר נולד לה בנה היקר, שגדל להיות הנביא שמואל", היה אומר. "אחרי שהמתינה כל כך הרבה שנים ללדת את הילד הזה, שלחה אותו לעלי הכהן למשכן שילה".
"אני לא בא לקחת את הילד היקר שלכם מהבית שלכם לבית שלי", סיכם הרב אברהם, בכנות גלויה. "אני מבקש שתשלחו את הילדים לישיבה, לבית ה' שם הם יהיו צדיקים".
רבי דוד כץ, ראש ישיבת משכן יעקב בחיפה, היה תלמיד בישיבת 'חפץ חיים' בכפר סבא. הוא ציין כי הישיבה לא הציבה משגיח כדי לייעץ ולדבר עם הנערים או להשגיח עליהם. המגוון של הבחורים היה מורכב מכל מיני סוגים שבאו מרקעים שונים, היו שלמדו ב'תלמוד תורה' לפני בואם לישיבה וחלקם באו ממוסדות חינוך ממלכתיים, היו נערים שמעולם לא למדו גמרא עד שהגיעו לישיבה. למרות הציבור המורכב הזה, שיכול להוות מכשול רב בניהול הישיבה ובחינוך תלמידים, רבי אהרן לייב, בחוכמתו ובתבונתו, הצליח לעזור לתלמידים ולנווט אותם. תלמידים כבנים.
בלילות שבת, רבי אהרן לייב מסר בביתו שיעור בהלכות שבת, הבית היה במרחק של כ־10 דקות הליכה מהישיבה. הבחורים נהנו מהשיעור כי היו שואלים הרבה, והרב השיב והורה להם כיצד יתנהגו בשבת. היו עולים שם על השולחן מגוון רחב של שאלות מעשיות בהלכות שבת.
רבי אהרן לייב התנהל מול התלמידים במישור רוחני סטנדרטי, אבל לבחורים זו הייתה דמות שעומדת גבוה על ההר. הם ראו לידם מגיד שיעור שיכול ללמוד שעות רבות בלי להרים את ראשו מן הגמרא היקרה שלו. תלמיד ציין כי תקופה ארוכה רבי אהרן לייב היה לבוש תפילין עד שעות הצהריים. התלמיד שאל אותו, האם יוכל גם הוא לעשות כן. רבי אהרן לייב השיב, כי כיון שהוא עצמו אינו אוכל כלום עד שעות הצהריים המאוחרות, לכן יכול להיות בטוח שיש לו גוף נקי לקיום מצוות תפילין, אבל אתה, לא.
רבי נתן זוכובסקי, ראש ישיבת גאון יעקב, נשלח ללמוד בישיבת 'חפץ חיים' בכפר סבא על ידי החזון איש. אביו של רבי נתן, רבי דב, משגיח בישיבת לומז'ה בפתח תקוה, היה חולה כאשר ר' נתן היה ילד. אמו התייעצה עם החזון איש בהחלטות הרפואיות לגבי הטיפול בבעלה, וכן על שאלות הקשורות למשפחה. גם החזון איש נסע פעמיים לחדרו של הרב זוכובסקי כדי לקיים את מצוות ביקור חולים, וכדי לרומם את רוחה של משפחתו.
כשהנער ר' נתן היה בן 12, שלח החזון איש להוריו הצעה לרשום אותו בישיבת חפץ חיים, והבטיח להם שרבי אהרן לייב יוכל לרומם את הילד ולעצב את גובה גדולתו. הוריו שמעו את ההוראה. ואכן רבי נתן למד בכפר סבא והמשיך ליהנות מקשר קרוב עם רבי אהרן לייב ב־68 השנים הבאות!
מכיוון שחדרי הפנימיה היו בתפוסה מלאה, נתן הנער ושני תלמידים נוספים היו צריכים לישון בחדר בביתו של הרב שטינמן. הסדר זה נמשך כמעט שנה וזה העניק לשלושת הנערים הללו, שיעור חיים אמיתי שלא יכלו ללמוד בשיעור הגמרא.
הגר"נ זוכובסקי נזכר באצילותו והתנהגותו של רבי אהרן לייב בבואו הביתה מהישיבה, כיצד היה שוהה כמה דקות בשיחה עם אשתו וילדיו לפני שישב ללמוד לעצמו. הוא נזכר שמי שהתעורר בשעות הקטנות שלפנות בוקר היה מוצא את רבי אהרן לייב יושב בחדר האפלולי, רכון מעל הגמרא, לומד לאור חלש של נורה התלויה בחדר הסמוך למקום שבו ישנו בחורים. רבי נתן סיפר כי לתלמידים ולצעירי כפר סבא היה כבוד רב לרבי אהרן לייב, משום שהם ראו את "מדת האמת".
"למרות שהיינו בחורים צעירים, כולנו ידענו שהוא בקושי אכל ושהוא היה נגיש לכל בעיה שיש לנו" הוא אמר. רבי נתן המשיך בנימה אישית. "מאז שאבא שלי היה חולה לפני בר המצווה שלי, רבי אהרן לייב היה לצידי גם כדי להכין את דרשת בר המצוה שלי. במוצאי שבת של בר המצווה הוא נסע בשני אוטובוסים מכפר סבא בנסיעה לפתח תקוה כדי לאחל לי ולהורים שלי מזל טוב". אף על פי שלא הייתה סעודת בר מצוה במוצאי שבת, אלא רק קידוש בשבת קודש, רבי אהרן לייב בא במיוחד לקחת חלק בשמחת היום של בר המצוה. הגיע לאחל מזל טוב.
שנים אחדות לפני פטירתו של רבי אהרן לייב שמע אותו רבי נתן מוסר שיעור בישיבה. "אני זוכר ששמעתי את השיעור הזה לפני 63 שנה", אמר לרבי אהרן לייב. "זה לא יכול להיות 63 שנים", השיב ראש הישיבה, עם זיכרון פנומנלי. "בזמן הזה, כבר לא למדת בכפר סבא, לפני 63 שנה כבר עברת ללמוד בישיבת חברון. זה בוודאי היה בפעם אחרת כאשר למדנו את זה בישיבה".
(מרן בעל אילת השחר)