"וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ" (במדבר י"ג, כ"א)
שאלת 'צוף התורה': בימינו הפכו נפוצים מאוד מכשירי הטלפון עם אופציה להקלטה פנימית של שיחות הטלפון המתקיימות דרכם. מטבע הדברים, מי שמקליט את חברו, אינו נוהג להודיע לו, וההקלטה נעשית בלי ידיעת המוקלט. אפשר לומר שזאת פעולת ריגול לכל דבר ועניין, ונשאלת השאלה: האם מותר הדבר מצד ההלכה, או שהוא נחשב לגניבת דעת?
שאלה זו הצגתי בפני הגאון הגדול רבי שריאל רוזנברג שליט"א, אב"ד בית הדין וראש כולל 'חזון איש', שהשיב כי בעניין זה הדבר תלוי בכוונת המקליט.
אם ההקלטה נעשית כדי להכות את רעהו בסתר, ולהקניט את חברו, הדבר אסור.
אבל במקרה של הקלטה שנעשית כדי לשמר ראיות וכדי למנוע מהזולת אפשרות של רמייה והונאה, מותר ואין בזה איסור.
מעניין לציין שהדבר מעלה שאלה הלכתית נוספת, הנוגעת לדיני מקח וממכר. בימינו התקבל הדבר בכל המקומות והחברות הגדולות, ש'מחתימים' אדם על חוזה באופן טלפוני. עורכים עמו שיחת טלפון, מקריאים לו טקסט אינסופי, ובסופו הוא צריך להשיב שהוא מאשר את הנאמר, והדבר נחשב כהסכם לכל דבר ועניין. כך עושים בחברות הביטוח, בחברות הסלולר ושלל נותני שירות אחרים.
ומשכך צריכים אנו לברר האם הדבר אכן נחשב להסכם כדת וכדין גם על פי ההלכה, ומסתבר שכן, מאחר שזאת השיטה המקובלת כיום בעולם הרחב לסגור עסקאות מסוג זה, ונחשב כמו כל סוג אחר של גמירות דעת קניינית בין הצדדים.
המציאות השתנתה
באשר לשאלתנו הקודמת, האם מותר להקליט אדם ללא ידיעתו בשיחה טלפונית, פניתי גם לבית ההוראה של הגאון הגדול רבי עמרם פריד שליט"א, ונעניתי שהדבר אסור מכל וכל, ונחשב לגניבת דעת אם אין מודיעים לצד השני של השיחה שהוא מוקלט.
לשמע התשובה החלטתי לפנות לגאון רבי עמרם פריד בעצמו, ולשאול את פיו בעניין, והשיב לי הגר"ע פריד שליט"א שאכן עד לא מכבר כך היה מורה, שיש בזה משום גניבת דעת, אבל מאחר ובתקופה האחרונה נוצר מצב שבו ברוב מכשירי הטלפון הכשרים, שמקובל להשתמש בהם בציבורים שלנו, יש בהם אופציה מובנית של הקלטת שיחות, ממילא כל אחד יודע שהוא עלול להיות מוקלט בכל שיחה טלפונית, ולוקח זאת בחשבון, ולכן כבר אין בדבר משום גניבת דעת והדבר מותר.
תשובת הגרח"ק
ומעניין לעניין באותו עניין, מספר הרה"ג ר' אורי טיגר, שהיה מגיה את ספריו של מרן שר התורה רבינו הגר"ח קנייבסקי במשך שנים, וזכה לחביבות יתירה אצלו, שהוא שאל את מרן אם מותר להקליט אדם ללא ידיעתו, ומרן זצ"ל השיב לו מיניה וביה "קול מראה וריח אין בהם משום מעילה".
על סמך תשובה זו נהג הרב טיגר להקליט ולצלם את מרן עצמו בפגישות שהיו לו עימו, ולפעמים היה מביא אפילו צלם שהעמיד חצובה בחדרו של מרן ועליה מצלמה, ומרן לא הרגיש בדבר כלל וכלל מחמת שהיה שקוע בתלמודו, וגם כשהרים עיניו מהספר לא היה מסתכל מחוץ לד' אמותיו, ואפילו בתוך ביתו, וממילא לא הרגיש בדבר.
כעין זה מספר הגאון ר' יצחק רוזנגרטן שהוציא ספר שלם משיחות עם מו"ר מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, ושאל אותו אם הוא מסכים שיקליט את השיחות עמו, והשיבו מרן בחריפות: "ומה אתה חושב? שאם אתה לא תקליט, לא יקליטו אותי אחרים?".
רעל עכברים
שמעתי מידידי הגאון רבי משה סחייק שליט"א מעשה נורא שהיה אצל מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, שאחד מנכדיו היה עושה אצלו תורנות קבועה, וקנה לעצמו בקבוק 'ספרייט' שהניח במקרר בבית מרן כדי שיהיה לו לשתות כשהוא חוזר מהישיבה בחום הבני ברקי…
בבית מרן היו באים והולכים אנשים רבים, והיו כאלו שהתירו לעצמם לפתוח את המקרר ולשתות מהבקבוק, במחשבה שהוא נמצא שם בשביל הציבור.
כשראה הבחור שהבקבוק התרוקן, הוא קנה עוד אחד, והפעם כתב עליו בגדול 'פרטי', כדי שיידעו שלא לשתות.
כששב לבית מרן, גילה שגם ה'טריק' הזה לא עובד, והבין שהוא צריך להשתמש במשהו חזק יותר. לאחר מחשבה לקח מדבקה, כתב עליה באותיות גדולות 'רעל עכברים', והדביק על הבקבוק השלישי שקנה. שם במקרר, ו… התברר שזה עובד. מסתבר שכולם הבינו שזה לא באמת רעל עכברים, אבל בכל זאת, המסר היה ברור, כמו שלא שותים רעל עכברים כך צריכים להיזהר מהגזל…
מספר הרב סחייק, שאחרי עשר שנים מצא מרן הזדמנות כדי להעמיד את אותו נכד על טעותו, והסביר לו שיש בדבר משום גניבת דעת…
ביטול הכישופים
מעשה נוסף ששמעתי מפיו של הרב סחייק, עוסק באשה שהגיעה פעם לבית מרן, וביקש שייתנו לה 'מים קדושים' מבית הרב.
הנוכחים תמהו לפשר העניין, ושאלו מה ראתה על ככה ומדוע היא מבקשת לקבל מים מבית הרב.
סיפרה האשה בתמימותה, שמישהו הטיל עליה כישוף חמור וביצע נגדה טקסים של הבאת רוחות רעות. הניחו לה יונה מתה בפתח הבית, שפכו מים מקוללים על יד הדלת ועוד כהנה וכהנה.
"הדרך היחידה לבטל את כוחות הטומאה הללו, היא על ידי מים שנלקחו מביתו של צדיק, לכן באתי לבקש מים".
הרב סחייק חשב בינו ובין עצמו, ומה בכך, תיקח האשה מעט מים ותשפוך איפה שהיא רוצה. אם הדבר יסייע לשקט הנפשי שלה, מה טוב. אין בזה שום נזק.
אבל מים עולים כסף, ולא איש צדיק כהרב סחייק יעז למלא מהברז של אדם אחר מים בבקבוק בלי לקבל רשות. ולכן ניגש למרן ואמר שהוא רוצה למלא מים בבקבוק, עבור אשה שעומדת בחוץ ומבקשת מים כדי לבטל את הכישופים שלה…
מרן שמע את הסיפור והשיב מידית: אתה יכול לתת לה מים, אבל אתה חייב להסביר לה שהם לא שונים מהמים שיש בברז שבביתה שלה, אחרת יהיה בזה משום גניבת דעת חלילה…
לא לומד כסדר
עוד בעניין של גניבת דעת, יש בנותן טעם להביא את המעשה הנפלא עם מרן הסטייפלער, והובא ב'פניני קהילות יעקב' שבחודש חשוון בשנת תשמ"ה, ימים אחדים אחרי יום היארצייט של מרנא החזון איש זצ"ל, הביע מרן צער גדול על תקלה שאירעה לו בשיעור הקבוע שהיה מוסר ביארצייט של החזון איש בהיכלו של כולל חזון איש…
"בשיעור שמסרתי ביארצייט, ציינתי את דברי ה'ברכי יוסף' בעניין חציצה, ושכחתי לומר שהגעתי ל'ברכי יוסף' הזה מתוך ה'גיליון' של רבי עקיבא אייגר על הרמב"ם בהלכות עבודת יום הכיפורים. בכך גרמתי לגניבת דעת, כי השומעים עלולים לחשוב שאני לומד את ה'ברכי יוסף' כסדר, והדבר אינו אמת. אבל מה אעשה שמחמת זקנותי אני נוטה לשכוח, ולכן שכחתי גם להדגיש מהיכן נודע לי על ה'ברכי יוסף' הזה…".
במאמר המוסגר אציין, שאני זוכר שבאותו יארצייט של החזון איש ירד בבני ברק גשם שוטף, וראיתי דבר פלא, כשהמכונית שבה הגיע הסטייפלער עצרה מול בניין הכולל, פסק הגשם באורח פלא, מרן יצא מהמכונית וצעד אל הבניין כשאפילו טיפה אחת לא מטפטפת עליו, וברגע שנכנס תחת קורת הגג שב הגשם השוטף לרדת כבראשונה, ויהי לפלא.
שתיקה בתרי
בספר 'אדברה בעדותיך', מובא מעשה בעשיר גדול שלקח לבתו חתן תלמיד חכם והתחייב לדאוג לו ולפרנסו ביד רחבה, כדי שיוכל לשקוד על דלתי התורה והעבודה. ההסדר הזה נמשך שמונה שנים, בהן התעלה האברך במעלות התורה והיראה, עד שביום מהימים קרא לו חמיו ואמר לו שבצער רב הוא נאלץ להפסיק את ההסדר, מאחר והתהפך עליו הגלגל, והוא ירד מנכסיו עד כדי כך שנאלץ בעצמו להסתמך על תמיכת אחרים כדי שיוכל להתקיים.
האברך שהיה ישר דרך וטהור לבב, לא בא בטרוניה עם חמיו ולהיפך הודה לו בחום על שמונה השנים שבהן פרנס אותו ברוחב יד, והביע תקווה שישוב ויאיר לו המזל בסייעתא דשמיא ויוכל לחזור למקומו הראשון.
משם יצא והתקבל מיד לעבוד כמלמד דרדקי, שם עשה מלאכתו נאמנה כדי ללמד תורה לילדי ישראל ולהביא לחם לפי הטף.
במשך שבע שנים עבד כמלמד וזכה להצלחה מרובה, אבל כעבור מספר שנים אירע שהוא נאלץ להיעדר מהעבודה מספר פעמים, והביא ממלא מקום תחתיו.
אותו ממלא מקום התקשה להשליט משמעת בכתה, ולכן העניש את הילדים, גער בהם ואף השפיל אחד מהם בצורה קשה. אביו של אותו תלמיד כעס מאוד על מה שנעשה לבנו, ומיהר להתלונן אצל המנהל על המלמד שפגע בבנו. המנהל זימן אליו את המלמד הקבוע לשיחת נזיפה והודיע לו שהוא מפוטר מהעבודה, מבלי שיבין את הטעות ואת העובדה שהיה זה ממלא המקום שביצע את הטעות הנוראה.
המלמד שלא רצה לדבר סרה בזולתו, התגבר על הניסיון הקשה ובלם פיו. הוא הוריד את הראש בהכנעה ויצא בבושת פנים, כשהוא נמנע מלדבר בגנות ממלא המקום שהחליף אותו וגרם לכל זה.
יום למחרת התקשר אליו יהודי מארה"ב שסיפר לו שהוא ידיד של חמיו, ובתקופה האחרונה התגבר אצלו החשק לחתום על הסכם 'יששכר זבולון' עם אברך עמל בתורה בארץ ישראל. "התקשרתי לחמיך שימליץ לי על אברך, והוא המליץ לי עליך. אני יודע שהנך מלמד תינוקות, אבל אולי תסכים לחזור לכולל וללמוד ואני אדאג לכל מחסורך". העסקה נסגרה בו ברגע, ואותו אברך שב לתלמודו כבתחילה, ולא הפסיד דבר מכך שבלם פיו בשעה שננזף על מעשי חברו.
הוויתור ושכרו
ואם בוויתור והבלגה עסקינן, לא אמנע טוב מבעליו ואספר לכם מעשה נפלא שמעתי ממורי ורבי הגאון רבי נתן רוטשילד שליט"א, רב הקהילה החרדית בעפולה: פעם הגיע אליו אברך צעיר ושאלה חמורה בפיו. לפני החתונה, התחייב חמיו לתת לזוג סכום של 40 אלף דולרים כהשתתפות ברכישת דירה.
הזוג אכן רכש דירה קטנה וישנה, מגר צדק בודד שמכר אותה לעת זקנתו, ותקופה קצרה לאחר מכן נפטר. דא עקא, כשהגיע שלב התשלומים, חמיו של אותו אברך הסביר לו בצורה ברורה, שאין לו אפשרות לשלם 40 אלף דולרים, ולכן הוא יכול להפנות אותו לכמה גמ"חים שאולי יעזרו לו לקבל הלוואה על סכום כזה…
האברך הבליג וניסה להסתדר בכוחות עצמו, השלים את רכישת הדירה, והתגלגל עם חובות למעלה מכוחותיו, וכשבאו מים עד נפש, הגיע לרב רוטשילד ושאלתו בפיו: האם הוא יכול לתבוע את חמיו לדין תורה ולדרוש שיעמוד בהתחייבותו וישלם את הסכום שהבטיח…
הרב רוטשילד השיבו שכשמדובר בתוך המשפחה צריכים להסתכל לא רק על הזכויות הממוניות אלא גם על ההשלכות של המעשה, ובכל מקרה אמר לו הרב, יודעים אנו שוויתור לא מפסידים, כפי שמרן הגראי"ל שטיינמן היה משנן לנו שוב ושוב, ולכן עצתי לך שפשוט תוותר! תומר בפה מלא שאתה סולח ומוחל ואין לך שום תביעה כספית על חמיך.
אותו אברך סבר וקיבל.
הוא שב לביתו, ואשתו אמרה לו שאחד מתריסי הגלילה בבית נתקע וצריכים לסדר את הרצועה.
שבוע קודם לכן אירע הדבר עם תריס אחר בבית, והוא מצא שם חבילת עיתונים שהיתה תקועה בגלגלת של התריס. הוא טיפס על כסא, פתח את הארגז שמעל תריס הגלילה כדי לבדוק מה תוקע את הרצועה, וגילה שגם כאן יש חבילת עיתונים, אלא שבשונה מהפעם הקודמת עכשיו הוא התסקרן לדעת, מה מחפשת חבילת עיתונים בתוך הארגז של תריס הגלילה. כשפתח את החבילה גילה בפנים סכום של… 40 אלף דולרים!
התברר שבשבוע קודם לכן הוא השליך לפח ככל הנראה ארבעים אלף דולרים אחרים, וכמעט עשה זאת גם עכשיו, אבל הוויתור שוויתר לחמיו זיכה אותו בכך שהפעם הוא זיהה את האוצר ונמנע מהשלכתו.
כמובן שהתעוררה שאלה של השבת אבידה, אבל מאחר והבעלים של הכסף היה גר צדק שנפטר בעריריותו ולא היו לו יורשים, התברר שהכסף שייך למוצא אותו שזכה בו מן ההפקר.
הוא מיהר לעדכן את הגר"נ רוטשילד בהתפתחויות הדרמטיות, והרב השיב לו מיניה וביה… אכן כי כן, מוויתור לא מפסידים.