"וגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ" (במדבר י"ג, כ"ז)
כמה עלינו להשתדל ולהיזהר בשמירה על המאכלים הנכנסים לפינו, לבל נטמטם את מוחנו ונכשל חלילה בסרך של איסור.
בעיתות הקיץ, כאשר רבים יוצאים לנופש, ישנם הנוטים להקל בהנהגות והקפדות שמסורים בידם כל השנה כולה, ולהורות היתר לעצמם בתואנות שונות.
בפרט בימינו, כאשר הפיקוח הממשלתי על מפעלי המזון ותעשיות הייצור מתהדק והולך.
אך יש לזכור ולהפנים שחלילה לנו להקל ראש במאום, ולא לזלזל חלילה בשום קפידה או הנהגה טובה, בפרט ביסודות הכשרות שתיקנו חכמינו ז"ל, אם כי פעמים רבות נראה שהחשש ההלכתי אינו מצוי במקרה זה או אחר, לעולם אין לדעת בשכלנו המוגבל במה עלולים אנו להכשל חלילה.
הצועד בעקבי ה'שולחן ערוך' ואינו סוטה כמלוא נימה מהקפדותיו והנהגותיו, מובטח לו כי לא ייכשל חלילה בדבר שאינו כשר לכתחילה.
בכפר נידח
ויסופר:
עודנו צעיר לימים, זכה הגאון רבי יוסף צבי הלוי דינר זצ"ל, ראש בתי הדין של התאחדות קהלות החרדים בלונדון, להינצל בנסי נסים מגיא ההריגה בשנות שואת גרמניה הנאצית הארורה. לאחר שיצא למפלט אחז במקל נדודים ולאחר זמן דרכו רגליו בחוף מבטחים במדינת אנגליה. מחמת צוק העתים הוצרך הרב להתגורר יחד עם בני משפחתו במקום מרוחק ומבודד אשר בסביבתו כמעט ולא התגוררו יהודים.
מגוריו באותו כפר מבודד ונידח זימנו לו מספר רב של נסיונות וקשיים בעמידתו על משמר ההלכה הצרופה, ובפרט בנושא כשרות המאכלים והמשקים היות ובאותו כפר בו התגוררו כמעט ולא הובאו דברי מאכל שנוצרו בהשגחה עבור יהודים מחמת המרחק הרב.
אחד מן הדברים שקשה היה ביותר להשיגו – היה חלב ישראל. כידוע ההלכה קובעת כי אין לשתות חלב שנחלב על ידי גוי, אלא אם כן עמד איש יהודי לצידו והשגיח על החליבה.
איסור זה מגזרת חכמים הוא, שתקנוהו מתוך חשש שמא עירב הגוי חלב טמא יחד עם החלב הכשר, ולא מפני שחששו להחלפתו בחלב אחר שאינו כשר. מסיבה זו לא הצריכו חכמים השגחה עקבית על החליבה אלא הסתפקו בכך שישהה יהודי במקום החליבה ויוכל להשגיח על מעשיו של הגוי, כך יזהר הגוי מלערב חלב טמא בחלב הכשר פן יתפס בקלקלתו על ידי היהודי השוהה לצדו.
בצר להם, סיפר הרב דינר, לא נותרה בידם ברירה כי אם ללכת אל אחת הרפתות שבאזור ולעמוד בעצמם על המשמר בשעת החליבה כדי שיהיה בידם חלב כשר למהדרין מן המהדרין.
כבוד מקצועי
בל נחשוב כי פתרון זה הביא את החלב לפיהם ברחבות, כי כאשר שמעו הרפתנים הגוים את דרישת היהודים לעמוד ברפת בשעת החליבה, ראו בכך פגיעה אנושה בכבודם, כביכול חשודים הם להחליף בין חלב לחלב ולערב בו דברים לא כשורה.
ככל שניסו להסביר לרפתנים כי אין במעשיהם משום חשד פרטני כלפיהם, אלא קיום ההלכה כצורתה אשר אין בה שינוי לעולם, עדין באו הללו וטענו כי אכן אילו מצויות היו במקומם בהמות שאינן כשרות, כגון גמלים המצויים לרוב בארץ ישראל, הרי שהיה מקום לחשוש על עירוב חלב טמא בחלב הכשר, אמנם הם כיון שאינם מחזיקים בחוותיהם כי אם פרות, מאין להם להביא חלב אחר?
לאחר מאמצים מרובים וחפושים קדחתניים, עלה בידם לשכנע את אחד הרפתנים להסכים לדרישתם ולהניח לאחד מהם לבוא בכל בוקר ולהשגיח על חליבת הפרות. אכן, גם אותו רפתן לא מרוצה היה מן ההסדר שנכפה עליו, אך המחיר המופרז ששילמו בני משפחת דינר בעבור מספר בקבוקי חלב שכנעו לקבל עליו את הדין שלא באהבה.
מדי יום ביומו, בשעת בוקר, היה הרב דינר מתיצב בשעה היעודה ברפת הבקר ומשגיח על החליבה בעצמו. לנגד עיניו היה הגוי חולב כמות המספקת לחמישה בקבוקי חלב, כפי צורך ילדי הבית ושאר בני המשפחה, אותם היה לוקח עימו לביתו. ולאחר זמן, כאשר נוכח לראות כי ההסדר מול הרפתן הגוי פועל כראוי, היה הרב דינר שולח את שני בניו לעשות כן במקומו, לאחר שלימדם במשך כמה ימים את פרטי ההלכות שבהשגחה זו, כך במקום שיתייצב הרב דינר בעצמו היו בניו משגיחים על החליבה ובסיומה היו נוטלים את הבקבוקים היומיים ומשלשלים תשלום מלא לידיו של הגוי.
ההסדר תקתק אך לא באופן מופתי.
זעם מתפרץ
באחד הימים התעכבו הבנים מלבוא מחמת איזו שהיא סבה שהיתה להם, ובהגיעם אל הרפת גילו כי איחרו את מועד חליבת הפרות.
כאשר נכנסו לרפת קידם הרפתן את פניהם בסבר פנים יפות והודיעם כי למרות איחורם לא שכחם מלהתחשב בהם, "כאשר חזיתי כי מאחרים אתם לבוא והפרות עמדו לסיים מלאכתן מיד הכנתי עבורכם חמישה בקבוקי חלב כמדי יום והנחתים בצד עד לבואכם".
לא ידעו השנים את נפשם מה יעשו ומה ישיבו לאותו גוי נבער מדעת.
עם זאת חששו לשוב לביתם בידים ריקות מחלב, כך עמדו על מקומם בתהיה ובלבול כיצד עליהם לנהוג בשל האיחור הבלתי מתוכנן שהכניסם על כרחם לפלונטר בלתי צפוי. במורת רוחם החלו להעלות בליבם צדדי התר לקחת עמם את בקבוקי החלב להרוות בהם בני משפחתם כבכל הימים, הרי החלב נצרך להם כל כך, ובוודאי לא ערב הגוי חלב זר בחלב הפרות בשעה שרק פרות נמצאות ברשותו של הגוי, אשר לבטח גם נזהר בעצמו מלפגוע באמון הטוב שרוכשים לו היהודים.
אך מצד שני, למרות כל הנימוקים, את החליבה עצמה עיניהם לא ראו כפי שמורה ההלכה ולפיה עליהם לוותר על החלב היומי ולשוב לביתם בידיים ריקות.
לאחר דקות התלבטות ארוכות ומיגעות לא הצליחו לבוא השנים לכלל החלטה כיצד ינהגו. הגוי הרפתן שהבחין בהם קפואים על מקומם ודנים בינם לבין עצמם בעודו ממתין למסור להם את החלב שהזמין עבורם החל לצעוק עליהם שיקחו מהרה את החלב ולא יבזבזו את זמנו.
שני בקבוקים
דוקא צעקותיו של הרפתן הן אלו שגרמו לשנים להגיע לפשרה בהחלטתם, וכדי לפיס את הגוי נמנו וגמרו לקחת רק שני בקבוקים במקום החמש שהיו רגילים בכל יום, שילמו עליהם ולקחום לביתם עבור מזון התינוקות שבבית שלבטח מחכים מאד לחלב שיבוא, ולגבם יש להקל בשתיית חלב גוי בשעת דחק שכזו.
בינתים המתינו בני המשפחה לבואם של השנים עם החלב בידיהם כרגילותם בכל יום ולא הבינו את הסיבה שבגינה מאחרים לבוא.
בשובם אל הבית כאשר רק שני בקבוקים אחוזים בידיהם, גברה פליאתם ביותר, והשנים גלגלו באזנם את דבר האיחור שבגינו נמנו לקנות רק שני בקבוקים עבור מזון התינוקות.
כאשר שמע האב כי השנים אחרו לבוא אל הרפת ולא חזו בעיניהם בשעת החליבה, קם מיד והודיע נחרצות כי לא ייקח מן הגוי אף לא טיפת חלב אחת, גם לא לצורך התינוקות.
כיון שכך פנה האב לבניו והורה להם לשוב אל הרפת עם בקבוקי החלב הטרי ולומר לגוי כי אביהם אסר להם את החלב בשתייה ועל כן חפצים הם להשיבו.
עלבון עמוק
אלא שמהר מאוד קלטו השנים כי לא הכל מתנהל כאות נפשם. בבואם אל הגוי מאן הלה להשיב את כספם ששילמו על החלב ולא זו בלבד אלא שהודיעם נחרצות כי אם יוסיפו לדבר עמו ולבלבלו בענין זה שוב לא יניחם להראות את פניהם ברפת מן אותו יום ולעולם.
הגוי שלא היטיב לעמוד על סירובם לקבל את החלב נעלב עד עמקי נשמתו וכעס מאוד על הנערים, "אם כך מעזים אתם לפגוע בשמי הטוב ולהטיל ספק בנאמנותי הרי שאיני צריך את כספכם ולכו תחפשו לכם אנשים אחרים!"
השנים, שלא רגילים היו בצעקות מעין אלו, נמלטו על נפשם מן המקום מרוב בהלה. כאשר שבו אל אביהם, הבין האב כי עליו לגשת בעצמו אל הרפתן ולנסות לפיסו, שמא נעלב הגוי מכך שאינם חפצים לרכוש ממנו את החלב ושמא אחד מן הנערים אף פלט בפניו מילה שאינה מכבדת שהתסיסה אותו.
האב שחשש לחילול שם שמים בעקבות המעשה מיהר אל הרפת כדי לפייס את הרפתן, בכך ראה אף חובה כלפי משפחתו שיהיה להם מהיכן להמשיך ולרכוש חלב כשר.
בקשת סליחה
תגובתו של הגוי למראה הרב הדהימה אותו ביותר. "אל תתקרב לכאן!" צעק הרפתן, "אינני מעונין למכור יותר חלב לאנשים אשר אין להם טיפת כבוד לבריות ואינם מאמינים לאיש!"
אך הרב דינר לא נרתע. אט-אט התקרב ובא לגבולו של הרפתן הזועם והחל לדבר אליו בשפה יפה לבל יכעס. "אינך צריך למכור לי מאומה", אמר לו, "רק שמע את דברי וקבל ממני את בקשת הסליחה שבאתי לבקש מאתך, אם דיברו אליך ילדי שלא כראוי".
דבריו הרכים של הרב השפיעו במקצת על נפשו הסוערת של הרפתן, שפתח את דלתו בפני הרב והמשיך לדבר אליו בשפה רוטנת אך נינוחה יותר. "מזה תקופה ארוכה מוכר אני למשפחתכם חלב בכל יום, חלב נקי וכשר בהתאם מדויק לדרישותיכם המוזרות", אמר הרפתן בקול פגוע וכעוס, "וכי עדין אין אתם מאמינים לי? וכי משום שפעם אחת אחרתם לבוא הפכתם אותי לאיש בלתי אמין? לא זו בלבד שלא קניתם את הכמות הקבועה, אלא שאף את אותם שני הבקבוקים שקניתם שבתם להחזיר. איני מסוגל לעבור לסדר היום לאחר פגיעה נוראה שכזאת".
הבין הרב לרוחו הסוערת של הרפתן ופנה אליו בלשון רכה ובדברי נועם: "חלילה לנו מלחשוד בך! לא יעלה על הדעת שמפקפקים אנו ולו במעט בישרותך כלפינו! אלא שכך תקנו לנו חכמינו הקדמונים ואת גזרתם לא נוכל לשנות".
בכדי שיתיישבו הדברים על נכון באזניו של הרפתן הגוי, המשיך הרב וביאר טעמה של תקנת החכמים שאסרו לרכוש חלב מן הגוי, "בימי קדם", הסביר הרב, "היו חלק מן הרפתנים מערבים חלב בהמה טמאה בחלב הפרות הכשר ומשום כך תקנו חכמים שלא לרכוש חלב מן הגוי שיהודי לא ראה בחליבתו וקבעו את התקנה באופן שאין לבטלה אף לא באופן מקרי כלל. תקנה זו אינה שייכת כלל למדת נאמנותו של הרפתן ומחיבת כל יהודי בכל אופן שהוא".
לשמע הדברים, נאלם הרפתן דום. נראה היה כי הדברים חדרו אל ליבו הרבה מעבר למצופה והשפיעו עליו לטובה. לאחר ששבו עשתונותיו, הזמין הלה את הרב בסבר פנים יפות לתור אליו לפינתו שבמשרד.
גילוי האמת
לאחר שנכנס הרב אל החדר, סגר הרפתן אחריו את הדלת ונעלו בבריח. לאחר מכן הגיף את תריסי החלונות ורק כאשר משוכנע היה כי אין כל חשש להאזנה כל שהיא פנה אל הרב דינר ואמר לו בלחישה: "שמע נא רבי יהודי, רוצה אני לגלות לך סוד כמוס, אך תנאי קודם למעשה הוא שלא תגלה את הדבר לאיש. דע לך כי הרבנים שתקנו את תקנת החלב עליהם דברת, חכמים הם הרבה יותר ממה שאתם היהודים סבורים. אותם רבנים ידעו היטב על מה הם מדברים וחששם על עירוב חלב אחר בחלב הפרות נכון וצודק במיוחד".
המשיך הרפתן ולחש לאזנו של הרב: "רוצה אני להודות על האמת ולהתוודות בפניך על סוד כמוס אשר איש אינו יודע מלבדי.
דע לך, כי מאחורי הרפת, בחלל נסתר, מחזיק אני בדיר בהמות טמאות ממין 'דבר אחר' האסורות לכם באכילה, והחלב שנותנות אסור לכם בשתיה, ואת חלב הבהמות הטמאות מערב אני בתוך חלב הפרות.
ואם תשאל למה לי לעשות כן, אבאר לך: על פי החוק הבריטי חל איסור מוחלט למהול מים בקנקני החלב, ונציגי הרשויות מסתובבים בין הרפתות ומנהלים רישום ובקרה מדוקדקת לכל רפת אחר החלב שהיא מיצרת. הללו יודעים היטב את אחוזי השומן השכיחים בחלב, ואם במהלך הבדיקה מגלים הם כי האחוז נמוך מן הראוי, מיד פוסלים הם את החלב למכירה וקונסים את בעל הרפת על שעבר על החוק.
אמנם אני לא ויתרתי", סיפר הרפתן, "ומצאתי דרך עוקפת לבל יבחינו נציגי הרשויות שמוהל אני מים בקנקני החלב. כיון שחלב 'דבר אחר' מצויים בו אחוזי שומן גבוהים בהרבה מחלב הבקר, משום כך מערב אני מעט מחלב זה בחלב הבקר, וכך יכול אני למהול מים מבלי שיבחינו המבקרים בירידת אחוזי השומן על ידי המים ואת הכסף הגדול עושה אני מתעלול זה".
סיים הגוי את דבריו ואמר: "אשריכם היהודים ואשרי חלקכם, על כי זכיתם ברבנים חכמים ומופלגים המכוונים אל האמת, ומעתה ואילך – אתן לך חלב ככל אשר תבקש".
ראו את המציאות
את דבריו בספרו סיים הרב דינר בקריאה נרגשת: "ראו נא כמה גדולים דברי חכמים! ממעשה זה למדתי כי אל לנו לערב את שיקול דעתנו במקום בו הכריעו חכמינו ז"ל את שעלינו לעשות, ועלינו לדעת כי עיניהם הצופיות חזו למרחוק דברים אשר לא נוכל אנו להעלות על דעתנו ודבר מדבריהם לא נפל ארצה.
גם בימינו, ישנם הסבורים כי מחמת הפיקוח ההדוק שמקיימים פקחי המדינות על איכות החלב, שוב אין מקום לחשוש לתערובת חלב בהמה טמאה עם החלב הכשר, ומחמת כן מקילים הם בשתית חלב נכרי.
אמנם לאמיתו של דבר – לא כך הם פני הדברים, היות וחכמינו ז"ל ראו את המציאות בעינים שונות, הרבה יותר טוב מאתנו, ודבריהם חיים וקימים לעד ולעולמי עולמים, וכיון שעמדו החכמים וגזרו שלא לשתות חלב נכרי, אסור לנו להקל בדבר בכל זמן ומכל סיבה שהיא".
(נערך ונלקט מתוך סדרת ספרי 'ספיר ויהלום')