השעה לא מאפשרת כמובן למסור שיעור עכשיו, אבל פתאום אני רואה שכל המשתתפים הקבועים בשיעור מתלקטים סביבי ובידיהם גמרות, הם רוצים לשמוע שיעור בשתיים וחצי בלילה. אמרתי להם, תלמידים חביבים, אני מאוד שמח שחשקה נפשכם בתורה, אבל תסתכלו מה השעה, אני אתחיל לומר שיעורים ואתם תירדמו אחד אחד, מה העניין?

יעקב א. לוסטיגמן

שיעורי 'עמוד היומי' הפכו ב"ה לתופעה נרחבת. כמעט בכל מקום אפשר למצוא היום שיעור יומיומי ב'עמוד היומי' מבית 'דרשו'. עמוד גמרא ליום, עם 'עיון העמוד' הכולל את עיקרי דברי הראשונים והאחרונים על הסוגיא, בשפה ברורה ובנעימה, תענוג של ממש.

אבל אחד השיעורים המיוחדים הוא ללא ספק שיעורו של הגאון רבי מאיר גפני שליט"א, מרבני ישיבת 'דרך התורה' במודיעין עילית, בראשותו של הגאון רבי מיכאל גרוס שליט"א.

מה מיוחד בשיעור הזה, בוודאי אתם שואלים, ואנחנו הפנינו את השאלה הזאת ישירות לרב גפני.

זה שיעור שנמסר בישיבה קטנה, אחרי שעות הלימוד, לבחורים שבוחרים מרצונם להישאר בישיבה עוד חצי שעה על חשבון זמנם הפנוי, כדי ללמוד עמוד גמרא.

למעשה השיעור הזה הוא פרי יוזמה של בחורים צעירים, ששמעו שמתחילה תוכנית חדשה של 'דרשו' ללימוד 'עמוד היומי', וביקשו ממני למסור שיעור.

האמת שהיתה לי התלבטות לא פשוטה, מצד אחד מדובר בבחורים צעירים מאוד, בני 13 וחצי עד 16 וחצי, פחות או יותר. הישיבה גם ככה מעסיקה אותם למשך יום לימודים שלם מלא וגדוש, אפשר לצפות מהם להוסיף עוד חצי שעה מדי יום ללימוד נוסף?

התייעצתי עם ראש הישיבה הגר"מ גרוס שליט"א, שחכך בדעתו ולבסוף אמר לי שכל עוד מדובר ב'נדבה' בלבד, מנדיבות לבם של הבחורים, כל אחד מהם בוחר לעצמו אם להשתתף או לא, והלימוד יתקיים כולו על חשבון זמנם הפנוי, אין בכך פסול. "אם נראה שיש בחור שזה גדול ממידותיו, נעיר לו בעדינות ונמליץ לו לוותר על השיעור", הוא אמר, וכך אכן עשינו.

ההצלחה הפתיעה אותי מאוד. אני חשבתי שמדובר בהתלהבות ראשונית שתחלוף אחרי שבועיים, או לכל היותר תחזיק מעמד עד הסיום של מסכת ברכות. אבל לא! הבחורים באים מדי ערב, למדנו ברכות, שבת, עירובין, פסחים, שקלים וכעת כבר לומדים מסכת יומא. הבחורים שהיו כשהשיעור נוסד כבר מזמן לומדים בישיבה גדולה, ואני שומע מהם שלפחות חלק מהם ממשיכים ללמוד עמוד היומי לבדם למרות שהם כבר מזמן לא בשיעור שלי בישיבה קטנה.

מה הסוד של הצלחת השיעור? איך באמת אתם מסבירים את זה שבחורים צעירים כל כך עושים מאמץ כזה מיוחד כדי ללמוד 'עמוד היומי'?

האמת שזה מורכב משני חלקים, איכות הבחורים כמובן, ב"ה לומדים אצלנו בישיבה בחורים מובחרים, אחד אחד. מטבע הדברים יש בישיבה אווירה של רצון להתעלות בתורה ולהרבות בידיעת התורה, ולכן השאיפה הטבעית של כל בחור היא להוסיף עוד ועוד על לימודיו.

החלק השני הוא התוכן והקצב של הלימוד. כמובן שכל לימוד גמרא הוא מבורך ורצוי, אבל בתוכנית של 'עמוד היומי' יש משהו מאוד מיוחד כשמצד אחד הקצב שווה לכל נפש, עמוד גמרא זה לא בשמים, אפילו בחור בן 15 יכול להספיק עמוד ביום, אם הוא שומע אותו ממגיד שיעור שהתכונן כראוי ומוסר את הדברים בשטף.

בנוסף יש את החלק העיוני, 'עיון העמוד' שזה חיבור נפלא מאוד. אם 'דרשו' היה קם רק בשביל להוציא את החיבור המיוחד הזה לאוויר העולם, דיינו. מדובר בליקוט מדהים של דברי הראשונים והאחרונים, כל מה שמושך את הלב ומעניין את השכל. זה פשוט תענוג. לא מספיקים את הכול כמובן, אני אפילו לא מנסה. מה שחשוב בשיעור שנמסר בכזאת שעה לבחורים בכזה גיל, זה שיהיה מעניין ומושך את הלב.

לומדים גם רש"י בשיעור?

אני אומר בעל פה את מה שרש"י כותב, ומחדד את הנקודות שרש"י מציין, אבל לא קורא את לשונו של רש"י מילה במילה, כי אנחנו צריכים לשחרר את הבחורים הביתה ולא להחזיק אותם זמן רב מדי. גם כך זה מעל ומעבר לזמן שהם אמורים להיות בישיבה.

אבל לאחר מכן הבחורים חוזרים ומשננים את הנלמד בכוחות עצמם, בבין הסדרים, בימי שישי ובשבת קודש וכדו', ובחזרה הם לומדים עם רש"י.

הבחורים גם נבחנים על הנלמד?

כמובן, רובם עושים את מבחני 'דרשו', מדי חודש בחודשו. מעניין לציין שלפי הכללים של 'דרשו' מלגות ניתנות רק מגיל 16 ומעלה, אבל אצלנו בישיבה ראש הישיבה שליט"א החליט שהוא משלם מכספו את המלגות לבחורים, בהתאם לגובה הציון ב'דרשו'. אנחנו מקבלים רשימה מרוכזת מה הציון של כל בחור, וראש הישיבה נותן להם מלגות. זה כמובן לא קל לו, וזה מעבר למה שישיבה אמורה לתת, אבל הוא אומר שהתועלת של זה גדולה כל כך, שזאת השקעה משתלמת מאין כמוה.

זה מוגבל רק לבחורים משיעור ג'?

בכלל לא. השיעור מתקיים מדי ערב אחרי שמסתיימים סדרי הלימוד של הישיבה, וכל מי שרוצה יכול להשתתף. יש בחורים מכל השיעורים, מכל הגילאים. זה גם חלק מהייחודיות שלו, שהוא מגבש את תלמידי הישיבה שבדרך כלל מחולקים לפי גילאים וכל אחד לומד רק עם בני גילו, וכאן יש להם מעין קו מאחד ומחבר שהופך את כולם לדבוקה אחת של התעלות בתורה.

יש עידוד מיוחד להשתתף בנוסף למלגות הניתנות לנבחנים?

אנחנו משתדלים שלא לייצר לחץ, ההיפך, כל סוד ההצלחה של השיעור הזה הוא דווקא בכך שהבחורים באים מרצונם החופשי, זה נותן להם גדלות. כל היום אתה לומד כי חייבים, מה הופך בחור לבן תורה? כשהוא לומד גם כשלא חייבים, כשאף אחד לא יכעס עליך אם לא השתתפת בשיעור, כשזה לגיטימי לומר שזה לא מתאים לך ושאתה עייף מדי או שיש לך לימודים אחרים.

ההיפך הוא הנכון, לפעמים אנחנו רואים שיש בחור שזה מפריע לו להתעלות בסדרי הלימוד הרגילים, שהוא עייף מדי או שהוא מתקשה לבוא למחרת בזמן וכדו', ואנחנו ממליצים לו בחום לוותר על השיעור הזה.

הדבר היחיד שאנחנו עושים כדי לעודד הצטרפות, זה הסיומים שאנחנו חוגגים. זה סוד ישן עוד מימי חז"ל לעשות 'יומא טבא לרבנן' עם כל סיום מסכתא, וב'דרשו' ראינו איך שהפכו את הנושא של סיומים לאמנות של ממש, כשהמציאות מוכיחה שככל שחוגגים את הסיום בקול רעש גדול וחזק יותר, כך גדל מספר הלומדים במחזור הבא או במסכת הבאה. ובאמת, יש חשיבות עצומה לעשות סיומים בקול רינה והמון חוגג.

סביר להניח שמספר הלומדים בשיעור מתמעט בתקופות של לחץ, למשל בתקופות של כניסה לישיבות גדולות וכדו'…

אפשר לראות תנודות פה ושם במספרי הלומדים, אבל באופן כללי הבחורים שמשתתפים בשיעור הם מאוד מחויבים ומגויסים למטרה של הוספת ידע ולימוד מסכתות בשלמות, ולכן הם משתדלים מאוד שלא להחסיר שום שיעור.

אני יכול לספר לכם סיפור שבעיני הוא פשוט מדהים. משהו שלא האמנתי שאזכה לראות בעיניי.

היה זה כשיצאנו לשבת התאחדות במושב תפרח. אנחנו קוראים לזה 'שבת רוממו' כי באמת בשבתות האלו כל האווירה של הישיבה מאוד מיוחדת, הבחורים מתרוממים ומתעלים לפסגות רוחניות נפלאות.

הבחורים אמרו לי, הרב, אם אנחנו בשבת בצוותא חדא, למה שלא נקיים את השיעור גם בשבת, במקום לעשות השלמות אחר כך ביום ראשון.

הצצתי בתוכניה ואמרתי להם, רבותי, תסתכלו מה קורה פה, השבת מלאה וגדושה בשיעורים, תפילות, דרשות, שירות ותשבחות, אני לא רואה שיש פה זמן לשיעור 'עמוד היומי'. אבל הבחורים אמרו לי "מה הבעיה, נעשה כמו בישיבה, אחרי שנגמרים הסדרים, כשכולם הולכים לישן, אנחנו נשב לשיעור". אמרתי להם, זה יהיה באחת בלילה, מאוחר מדי! אבל הם התעקשו ונאלצתי להסכים.

בסופו של דבר ה'שבת אחים' בליל שבת נמשך ונמשך, היתה אווירה מיוחדת מאוד, שרו בהתלהבות וברגש רב, היו כמה דרשות מרוממות, והדרשן האורח דיבר כל כך חזק, שכולם נשאבו לדרשתו שנמשכה והתארכה מאוד, עד שבסופו של דבר סיימו את ה'שבת אחים' בשעה שתיים וחצי בלילה…

לא עלתה על דעתי שהם יעמדו ברצונם הראשון, השעה לא מאפשרת כמובן למסור שיעור עכשיו, אבל פתאום אני רואה שכל המשתתפים הקבועים בשיעור מתלקטים סביבי ובידיהם גמרות, הם רוצים לשמוע שיעור.

אמרתי להם, תלמידים חביבים, אני מאוד שמח שחשקה נפשכם בתורה, אבל תסתכלו מה השעה, אני אתחיל לומר שיעורים ואתם תירדמו אחד אחד, מה העניין? בואו תרדו לקרקע המציאות, תלכו לישון ובעזרת ה' יהיה שיעור ביום ראשון…

לא היה עם מי לדבר, הם לא הסכימו לוותר ואני נאלצתי להיכנע להם. מה אומר ומה אדבר, הם השתתפו בשיעור, שאלו והשיבו, היה שיעור מיוחד מאוד שנמשך עד אחרי השעה 3:00 לפנות בוקר ואף אחד לא נרדם. לא האמנתי למראה עיני, אני חייב להודות שזה אחד הרגעים המרגשים ביותר שחוויתי כר"מ בישיבה. אין תענוג גדול מזה לראות את התלמידים כשהם משתוקקים לשמוע עוד ועוד, זה מחזק ומרומם באופן בלתי ניתן לתיאור.

אתם מכירים עוד שיעורים שנמסרים ב'עמוד היומי' בישיבות קטנות?

שמעתי פה ושם שיש יוזמות כאלו, אני לא יודע אם זה בצורה של שיעור עם מגיד שיעור רשמי מהישיבה או שזה בחורים שלומדים בינם לבין עצמם. דבר אחד אני יכול לומר, אני חושב שבכל ישיבה שווה לנסות את זה, זה נראה קצת מוזר, קצת תמוה, מה פתאום להוסיף עוד סדר לימוד 'התנדבותי' אחרי יום לימודים עמוס כל כך.

התועלת הכי גדולה בעיני היא התאווה שהבחורים האלו מקבלים לסיים מסכתות. פשוט תאווה, אין לזה הגדרה אחרת. משהו נדלק אצלם בפנים, והם לא מוכנים להרפות, רוצים לדעת עוד, להתקדם עוד, להשלים ולהשתלם בתורה.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להודות באופן אישי בסוד ישרים ועדה, לנשיא 'דרשו' הגאון רבי דוד הופשטטר שליט"א, על היוזמה והחזון וגם על הביצוע בפועל, המבחנים החודשיים והחוברות עם הפירוש הנפלא 'עיון העמוד' ש'דרשו' מדפיס כסדר. הוא מחולל מהפכה של ממש, אין לי ספק שזה מה שמקרב את הגאולה השלמה שנזכה לה במהרה.