קול התורה הדהד ברמה.
כותלי הישיבה וגם תושבי העיר כבר הורגלו בכך. קול התורה האדיר שהדהד בין כותלי הישיבה הרמה בפרשבורג, שעמדה תחת עינו הפקוחה של רבם הגה"ק רבינו החתם סופר זיע"א, הקול הקדוש שלא פסק משם יומם ולילה, ובין כתליו הספוגים בקדושה וביראה, גדלו וצמחו מאות תלמידי חכמים מופלגים, עמודי התורה וההוראה של הדורות הבאים.
באחד הימים, נפתחה דלת בית המדרש, ובפתח עמד יהודי נכבד, אשר הדרת פניו ושמונת בגדיו העידו כמאה עדים כי תורה וגדולה נתאחדו על שולחנו. ואכן, גביר ותלמיד חכם היה האיש, וניכר היה כי טרחה מרובה טרח בדרכים עד שהגיע אל הקודש פנימה.
הגביר לא התמהמה, מיהר למצוא את חדרו של גאון ישראל והדרו, ראש הישיבה הנערץ, ולאחר שזכה לקבל את פני רבן של ישראל, פתח האורח את סגור לבו ושפך את שיחו. בת יחידה לו, סיפר, בתו יקירתו אשר גידלה וטיפחה בדרך ישראל סבא, כלילת המעלות ומופלגת ביראת שמים טהורה. הגיעה לפרקה, וכל משאלת לבו היא להעמידה תחת החופה עם בחור תלמיד חכם מופלג, "מרא דכולא ביה", אשר ישב על התורה ועל העבודה כל ימי חייו, ללא כל טרדות ועול פרנסה. "ואנוכי", הבטיח הגביר, "אשא בכל הוצאות הנישואין וכל מחסורם של הזוג הצעיר יהיה עליי ועל צווארי, למען יוכל חתני המיועד לעלות ולהתעלות במעלות התורה הקדושה ללא דאגה".
נענה מרן ה'חתם סופר' ואמר לו כי הוא נכון לעיין בדבר ולבחור עבורו את הראוי והמובחר שבתלמידיו. "שוב לאכסנייתך, יהודי יקר", הורה לו הרב, "וכאשר אחליט, אשלח אליך את הבחור הנבחר ובידו מכתב חתום וסגור. כשימסור לידך את האיגרת, דע כי הוא המיועד לבתך, ואז תוכל לשוחח עמו בדברי תורה ולתהות על קנקנו".
האורח הנכבד שב למלונו בלב קל ומלא תקווה, מצפה בכיליון עיניים לפגוש את הבחור שאותו עומד החתם סופר לייעד עבורו כחתן לבתו כלילת המעלות. והחתם סופר שקע במחשבותיו. עיניו הטהורות עברו על פני כל תלמידיו היקרים, בני העלייה המצוינים, ולבו נטה אל תלמידו החביב והמובחר, העילוי המופלג 'נתן פייטל' שמו. בחור זה היה מופלג בשקידתו ובהתמדתו, ובקיאותו העצומה בים התלמוד הייתה לשם דבר.
נטל ה'חתם סופר' קולמוס וכתב בכתב ידו הקדושה מכתב קצר ובו שורות קצרות: "הבחור המביא איתו מכתב זה, הוא התלמיד המובחר של ישיבתנו, והוא ראוי להיות חתן עבור בתו המושלמת". קרא לתלמידו נתן פייטל, מסר בידו את המכתב כשהוא סגור וחתום בתוך אגרת חתומה, וציווה עליו: "לך נא אל המלון, שם שוכן האורח הנכבד, ומסור לו המכתב הזה. המתן עד שיקרא את הכתוב, כי אולי ירצה להשיב לי דבר על ידך".
נטל הבחור המתמיד נתן פייטל את המכתב, הוא כמובן לא העיז לפתחו ולקרוא את תוכנו. אך בטרם הלך לקיים את שליחות רבו, חזר אל הגמרא שלפניו רק כדי לסיים סוגיא חמורה שהיה שקוע בעמקותה. אך מתיקות התורה שאבה אותו, ושעה ועוד שעה חלפו ביעף. כשנזכר לבסוף בשליחותו וקם ממקומו, חש לפתע חולשה קלה שאחזה בו.
פנה נתן פייטל אפוא לחברו הטוב, בחור ירא שמים ובעל מידות תרומיות ושמו אשר אנשיל, וביקש ממנו טובה: "אנא, עשה עמי חסד וקיים אתה את שליחות רבינו. לך אל המלון ומסור את המכתב הזה לאורח הנכבד". אשר אנשיל, שלא ידע מאומה מתוכן המכתב, נענה ברצון ויצא לדרך.
בפנים מאירות קידם הגביר את פניו של אשר אנשיל. הוא נטל את המכתב, שבר את החותם, ועיניו רצו על פני השורות. אור גדול נגה על פניו. הוא הביט בבחור שעמד לפניו, אשר הדרת פניו העידה על טוהר מידותיו ועדינות נפשו, אך הידיעה כי רבינו החתם סופר, מאור הדור, העיד עליו כי הוא המובחר שבתלמידיו, גרמה לו להעריך את הבחור הזה עוד לפני שפצה את פיו…
שבוי כולו בקסמו של הבחור, ומתוך ידיעה כי הוא נבחר על ידי מאורן של ישראל והוכתר כבחיר הישיבה, פתח עמו בשיחה בדברי תורה. התפעלותו הלכה וגברה מרגע לרגע. הוא נוכח לראות כי לפניו עומד תלמיד חכם בעל שיעור קומה, רוב תבונה לו, וידיעות רחבות היקף בש"ס ופוסקים. לאחר שיחתו, נפרד ממנו לשלום, ומיד שיגר מכתב תודה נרגש ל'חתם סופר', בו הודיע כי הבחור מצא חן בעיניו עד למאוד, וכי בדעתו לשוב בעוד ימים מספר עם כל משפחתו כדי לגמור את השידוך בכי טוב.
כעבור זמן קצר, הגיע הגביר בשנית לפרשבורג. הוא נכנס אל הקודש פנימה, אל מעונו של ה'חתם סופר', כשהוא מלווה בחתנו המיועד, הלא הוא הבחור אשר אנשיל. תמהונו של החתם סופר היה גדול עד למאוד. הרי הוא שלח את נתן פייטל! לאחר בירור קצר, נתגלתה כל השתלשלות העניינים המופלאה. כיצד נתן פייטל היה שקוע בלימודו, כיצד חש בחולשה, וכיצד שלח את חברו במקומו.
אור גדול נגה על פניו הקדושות של רבינו, והוא פנה אל הגביר הנכבד ואמר בהתפעלות: "מה' יצא הדבר! הן אמת כי מתחילה חשבתי להציע לך בחור אחר, אך בראותי כי מן השמים גלגלו את הדברים כך, אות היא כי מהשם מצעדי גבר כוננו, וראוי לך לגמור השידוך עם אשר אנשיל במזל טוב ויהי רצון שיבנו בית נאמן בישראל!" לא נתקררה דעתו של החתם סופר עד שאמר לכל הנוכחים בהתפעלות: "זכינו לראות עתה בחוש את ההכרזה השמיימית: בת פלוני לפלוני, לפלוני זה דייקא!"
(מתוך גיליון 'תורת החתם סופר', מקור: ספר תפארת למשה ח"ב עמוד צ"ה)