לימוד גדול על זהירותו המופלגת שלא לבטל רגע מלימודו ומלימוד בני הישיבה, ומאידך על דרכיו הגדולים ושיקול מהלכיו בפלס, יש לנו ללמוד מהעובדא דלהלן שנשמעה מפי תלמידו הגאון רבי ישראל מילר שליט"א חבר בד"ץ וויז'ניץ ב"ב:
מורי ורבי ראש הישיבה זצוק"ל מסר נפשו ממש שלא לצאת מד' אמות של הלכה ומכותלי בית המדרש. שום סיבה לא היתה מספקת בשבילו לצאת מהיכל הישיבה, אפילו לא לדבר מצוה. לאור זה הוא אף התנגד נחרצות לערוך סידור קידושין ולשמש כסנדק. היו אף תלמידים קרובים ביותר שהתחננו אליו שישמש כסנדק לבניהם, אך ראש הישיבה מיאן.
לבני הישיבה זכורים מקרים בהם היו תלמידים קרובים שרצו לערוך את הברית לבניהם בישיבה, בכדי שראש הישיבה יוכל לשמש כסנדק בלי שיצטרך לצאת מבניין הישיבה, אלא שהוא התנגד והטעים: "עריכת ברית אורכת לפחות כ20- דקות, 20 דקות של ביטול תורה של 150 בני הישיבה, הם זמן ארוך מידי שאיני רוצה לקחת על אחריותי".
מנהג זה היה בעבורו חק בל יעבור, ואף אחד לא הצליח לשכנעו לסגת מדעתו, אך פעם אחת היה שחרג ממנהגו ויצא מהיכל הישיבה לשמש כסנדק בברית. וכך היה מעשה:
מידי שנה בזמן הקיץ הגיעו לשווייץ אדמו"רים ורבנים חשובים מארץ הקודש, להינפש ולאגור כח לעבודת ה' בזמן הבא. כל ביקור כזה כלל בתוכו ביקור בבית ראש הישיבה, שהיה שש לדבר עם גדולי התורה והחסידות כמוצא שלל רב. כאן נפגש ראש הישיבה גם עם ידידו ורעו מרן ה'שבט הלוי' זצוק"ל, ועם עוד הרבה מגדולי ישראל.
כן היה נוהג כ"ק מרן אדמו"ר מתולדות אברהם יצחק שליט"א כשנסע לנפוש בשווייץ, לסור למעונו של ראש הישיבה, ורבנו היה גומלו אף הוא בביקור משלו. כך נקשרה ביניהם להבחל"ח ידידות קרובה ואמיצה, כשרבנו מרבה להפליג בשבחו של הרבי מתוא"י שליט"א, המשמש אבוקת אש קודש בדורנו להחיות עם רב ובפרט בהכנסת טעם וחיות בעבודת שבת קודש.
שנה אחת נולד למרן האדמו"ר מתוא"י שליט"א נכד בארה"ק בעת ששהה בשווייץ, וכשהחליטו בני הבית לערוך את הברית במקום הנופש בשווייץ, הורה הרבי שליט"א לכבד את ראש הישיבה בסנדקאות. מתחילה סירב רבנו נחרצות בהטעימו שזהו מנהגו משכבר הימים לא לצאת מהיכל הישיבה לעריכת ברית, אלא שלאחר מכן התיישב בדעתו שאין זה מן הכבוד לסרב אחר קשרי הידידות האמיצה בינו לבין הרבי שליט"א להבחל"ח, על כן שלח להודיע שהוא ישתתף בברית.
אלא שכדי להמעיט ככל האפשר מביטול תורה, נסע ראש הישיבה כבר בלילה לעבר מקום הברית, ושם עשה את לילו בלימוד התורה, ולמחרת אף מיאן להישאר לסעודת המצוה, אלא מיד אחר הברית עשו מעמד 'לחיים' קצר והוא שם את פעמיו לחזור לישיבה.
מפליא לספר, שכמה שבועות אחר כך נשא רבנו שיחה בהיכל הישיבה, במהלכה פרץ בבכי והחריד את בני הישיבה כשהוא מתאונן על עצמו: "לפני כמה שבועות הייתי צריך לעזוב את הישיבה ליום אחד, וכשחזרתי הרגשתי 'נפילה' גדולה ממדרגתי שהייתי בה לפני שיצאתי; הייתי צריך להשקיע הרבה כדי לחזור לאותו מצב בה הייתי".
מפעים ומטלטל!
(הרב יוסף מאיר האס – המבשר תורני)