עמוד היומי עם גישמאק: שטן ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני.
נחלקו הפוסקים האם צריך לומר בליל יום כיפור והוא רחום לפני תפילת ערבית. והנה בימות החול נאמרו כמה טעמים לאמירתו. בספר הפרדס הגדול לרש"י (סימן ב) כתב מרבינו אליעזר הגדול מפני שאין בערבית קרבן לכפר עוון כמו בשחרית ובמנחה שהם כנגד הקרבת תמידים של שחר ושל בין הערבים. אמנם כתב ולי נראה הטעם לפי שנהגו להלקות החוטאים קודם תפלת ערבית ומיד שלקה מבקשים עליו רחמים ואומרים והוא רחום יכפר עון. ע"כ. וכטעם רבינו אליעזר הגדול כתב גם במחזור ויטרי (סו"ס ק) והביא מהמדרש (שיר השירים רבה פרשה א סוף פיסקא ט): מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון, כיצד תמיד של שחר מכפר על עבירות שנעשו בלילה, ותמיד של בין הערבים מכפר על עונות שנעשו ביום. ע"כ. ובזמן שהיה בית המקדש קיים היו התמידים מכפרים, ועכשיו שחרב ואין לנו אלא התפלה הקדימו לתפלת ערבית והוא רחום יכפר עון. ואעפ"כ בליל שבת ויו"ט נהגו לא לאומרו, וכתב בספר הרוקח (סי' מט) לפי שאין מתפללים תחנונים בשבת. ולפי טעם זה, בליל יום הכפורים שכולו מוקדש לתפלה ותחנונים ולשאלת צרכי הרבים והיחיד מותר לאומרו.
אמנם בזוהר הקדוש פרשת תרומה (קל., קלה:) כתב שאסור לפתוח בליל שבת בפסוק והוא רחום כי הוא נתקן לאומרו בערבית של חול להגן מפחד בלילות, שבאותה שעה מענישים את הרשעים בגיהנם מנה אחת אפים מעונש של יום, ואילו בשבת שאין שום פחד מדין גיהנם ולא דינים אחרים, אסור לעורר הדבר בפסוק והוא רחום, שנראה כאילו אין יכולת לשבת לבטל הדינים מן העולם, עיי"ש. ולטעם זה בליל יום הכפורים שמתעוררים בו הרחמים ולילה כיום יאיר, ואף השטן אינו רשאי להשטין ביום הכפורים כמבואר בסוגיין אין לאומרו.
ולמעשה נחלקו הפוסקים. בטור (או"ח סי' תריט) הביא מרב עמרם גאון (הלכות יום הכפורים סי' כט) שבליל יום הכפורים מתחיל השליח צבור תפלת ערבית בפסוק והוא רחום. וכן כתב בספר סדר היום שאף על פי שאין אומרים והוא רחום בערבית של שבת ויום טוב, שאני יום הכפורים שהשעה צריכה לכך לבקש לכפר על עון ולא ישחית. גם בספר שלחן גבוה (סי' תריט סק"ב) כתב שאף שלפי דברי הזוהר אסור לפתוח בפסוק והוא רחום בשבת, מכל מקום ביום הכפורים שיש בו הטעם של כפרת עון שהוא יום סליחה וכפרה, אומרים אותו אפילו ביום הכפורים שחל בשבת.
אמנם בבן איש חי (וילך אות יג) כתב דאפילו כשחל בימי החול לא יאמרו פסוק והוא רחום, וכמו שאמרו בזוהר פרשת תרומה (קל.) על השבת, וכל שכן ביום הכפורים שיש בו הארת הבינה שאפילו השטן אין לו רשות לקטרג שבודאי אין לאומרו, ולא גרע יום הכפורים משאר ימים טובים שאין אומרים אותו. ואין לסמוך בדבר זה על ספר חמדת ימים שכתב לאומרו ביום הקדוש הזה שהוא חמדת הימים של כל השנה.
(מתיבתא – פניני הלכה)