בימים אלו אנו לומדים: משביעין אנו עליך
בתקופת בית שני, פשתה כת הצדוקים שהאמינו בתורה שבכתב בלבד, אך לא בתורה שבעל פה. לפיכך, בערב יום הכיפורים, היו זקני בית דין משביעים את הכהן הגדול, כי ינהג בעבודת יום הכיפורים כדין התורה הקדושה, לאור דרשותיהם של חז"ל מפסוקי התורה.
אם צדוקי הוא, מה ימנע ממנו להשבע? שתי שאלות עולות בפני הלומד את הגמרא. האחת, הן אם אכן צדוקי הוא, מה ימנע ממנו להשבע לשקר? וכי תאמר, הן התורה אוסרת במפורש להשבע לשקר? ובכן, כלל יסוד בדיני שבועה קובע, כי הנשבע לבטל את המצווה, אין שבועתו חלה כלל. מאחר שהצדוקי סבור, כי יש לקיים את המצווה כדברי הצדוקים, בטוח הינו, כי שבועתו אינה תקפה כלל, מפני שהיא נוגדת את דיני התורה… לשם מה השביעוהו, איפוא?!
שבועה בעשרת ימי תשובה: השאלה הנוספת, גם בה דנו אחרונים, היא, הן נפסקה הלכה (רמ"א, "שולחן ערוך" או"ח סי' תר"ב סעי' א'), כי בעשרת הימים שבין יום הכיפורים "אין נותנין חרם וכן אין משביעים אדם בבית דין עד אחר יום כיפור".
"אין רוצים לעורר מידת הדין": מקור מנהג זה בדברי המהרי"ל (מהרי"ל, מנהגים, עמוד ש"ד): "פעם אחת, בעשרת ימי תשובה, שאלו בבית הכנסת אחר אבידה בחרם [הכריזו שיוחרם מי אשר יודע על אודות האבידה ואינו מגלה], ויחר אף מהרי"ל באיש ההוא ואמר, אין שייך לחקור בחרם בימים האלו אשר חיינו תלואים! וגם אם אדם חייב בבית דין שבועה לחבירו, ממתין עד אחר הימים הנוראים להשביעו אז". טעם הדברים, מפני שהשבועה חמורה ביותר ועל שבועת שקר "נפרעים ממנו ומכל העולם כולו" (שבועות לט/א), ואין רוצים לעורר את מידת הדין בימים אלה (ט"ז שם ס"ק א' וביאור הגר"א שם אות ח'). האם אין מנהג זה נסתר ממשנתנו, בה מפורש, כי השביעו את הכהן הגדול בערב יום הכיפורים?
היו שיישבו זאת בכך, שכאשר הנשבע חפץ להשבע, אין מניעה להשביעו (שו"ת "בית שערים", או"ח סי' רפ"ט ד"ה "ואין"). ברם, ה"חתם סופר" (שו"ת חו"מ סי' ע"ז) אינו מקבל את הדברים, מפני ששבועת שקר מזיקה לכל העולם, ואין זה משנה כלל שהנשבע עצמו אינו מפחד מכך.
רבי עמרם בלום, בעל שו"ת "בית שערים" (שם), טרח ומצא שלשה דרכים ליישוב התמיהה. ראשית, לא נאמר מנהג זה כאשר אין אפשרות לדחות את השבועה. כמו כן, אך ורק בעניינים הנוגעים בין אדם לחבירו, דוחים את השבועה אחר עשרת ימי תשובה, לא כן בדברים הנוגעים לכלל ישראל, כעבודת יום הכיפורים. זאת ועוד, יש להבחין בין הנשבע על לשעבר, שאם משקר עוונו חמור ביותר, לבין הנשבע על העתיד, שבעתיד יעשה כך וכך, שבשעת השבועה אין כל איסור, רק בשעה שאינו מקיים את דבריו, וענשו חמור פחות.
ברם, יש הסוברים, כי אין כל בסיס לתמיהה זו. הנה, בתחילת הדברים הזכרנו, כי אחרונים רבים התקשו בתועלת השבעת הכהן הגדול; הן אם צדוקי הוא, לדעתו השבועה אינה חלה כלל, שהרי היא שבועה לבטל את המצווה, ומה מטרתה? תשובות שונות נאמרו על כך באחרונים. ה"חתם סופר" (שו"ת או"ח סי' קע"ו) מבאר, כי אף את ההלכה ששבועה לבטל את המצווה אינה חלה, למדו חכמים מדרשה… והצדוקים הן אינם מאמינים בדרשות חז"ל, נמצא, שהכהן הצדוקי אנוס לקיים את שבועתו, אף שלמען האמת לא חלה [עיי"ש שהוכיח כן מלשון הירושלמי, ועיי"ש ביאור נוסף].
ואילו בעל ה"שואל ומשיב" (שו"ת תליתאה ח"ב סי' קסט) מבאר, כי מטרת השבועה אינה אלא לשם גילוי דעת, שאין הכהן שלוחם של ישראל, אלא אם יעבוד כדרך שקיבלו חז"ל ודרשו מן התורה, ואם אינו עושה כן, אינו שלוחם כלל ואינו יכול לעבוד את עבודת יום הכיפורים. יוצא, איפוא, כי שבועתו אכן לא חלה, ואין ממשנתנו כל תמיהה על המנהג שאין משביעים בעשרת ימי תשובה.
"האמת שופטן ושולט עליהם": ראוי לחתום בדברי ה"חזון איש" זצ"ל בסוגייתנו בהתייחסו לשאלת האחרונים, בה פתחנו את המאמר, מדוע השביעו את הכהן הגדול: "ואמנם החוטא אינו בעל דעה, אלא הטעיית יצר. ואף על גב שנחשדו להמשך אחר תאוות ההמראה [-לשון ממרה, כ"זקן ממרה"], מכל מקום לא נחשדו לעבור על השבועה, במה שלא נחשדו עדיין, האמת שופטן ושולט עליהם".
(מאורות הדף היומי)