עינוי הגוף – כפיות טובה
סיפר הגאון רבי יצחק בלאזר זי"ע, שבעיר מגוריו היה יהודי שהכל קראו לו 'פרוש', על שם שהיה פרוש מהנאות העולם הזה, לא דיבר מאומה בפיו, רק בכתב; לא ישן במיטה; אכל רק מעט לחם שרוי במים, ואף פרוסה זו היה בולע מהר שלא ליהנות מעולם הזה, ועוד סיגופים.
אך עדיין לא נחה דעתו של אותו פרוש בעבודתו, כי היה מתיירא שעדיין לא יצא ידי חובתו. ביום מן הימים כאשר נסע רבי יצחק בלאזר לקובנה, פנה אליו אותו פרוש וביקש הימנו להצטרף אליו בנסיעה ולהיכנס עמו אל הגה"ק רבי ישראל מסלנט זי"ע. מיד עם כניסתם אל חדרו של רבי ישראל מסלנט, פתח אותו פרוש את פיו ואמר: אנא, יורני רבינו דרך בעבודת ה'. השיב לו רבי ישראל סלנטר: אני חושב שעל פי חכמינו ז"ל החטא היותר גדול מכולם הוא להיות כפוי טובה, והרי הטובה היותר גדולה שנותן הקב"ה לאדם הוא בריאות הגוף, כי ע"י שהוא בריא בגופו ביכולתו לעבוד את ה', ומי שאינו משגיח על בריאות גופו, חושש אני שהוא בכלל כפוי טובה!
למה הרגת את עצמך?
נוהג היה הגה"ק רבי אברהם גרשון מקיטוב זי"ע להרבות בסיגופים ובתעניות. הנהגתו של רבי גרשון עוררה קנאה בלב אחד מתושבי העיר ברוד, שחשב כי אף הוא מסוגל לעמוד במדרגה זו, והחל אף הוא להתענות ברציפות ממוצאי שבת ועד ערב שבת שלאחריו, אלא שגופו לא עמד בכך, ליבו נחלש וכעבור ימים אחדים הוא נפטר לבית עולמו.
כשהגיעו לבית העלמין הניחו את הנפטר על האדמה, ורבי גרשון התכבד לשאת דברי הספד. פתח רבי גרשון ואמר כלפי הנפטר: 'רשע! רשע! למה הרגת את עצמך? למה הילכת בגדולות ובנפלאות ממך?! מדוע חיפשת הנהגות ומעלות שאינן מתאימות לך ולכוחותיך, במקום לעבוד את ה' יתברך בכוחות שניתנו לך' – – –
למה נטפלו אל המעיים?
כאשר ממשלת פולין גזרה בשנת תרצ"ו את גזירת השחיטה במטרה לאסור את השחיטה היהודית, גזרו באחת העיירות יום תענית על מנת להעביר את רוע הגזירה. הדבר לא מצא חן בעיני הרה"ק רבי בן ציון מבאבוב בעל 'קדושת ציון' זי"ע הי"ד, להוסיף תענית על התעניות הקבועות בשולחן ערוך, ואמר אז למקורביו: איני מבין למה הם נטפלו דווקא אל בני המעיים?… מדוע לא שמו את הדגש על העיניים והפה והאוזניים, לתקן תקנות מועילות בשמירת העיניים והאוזניים והפה, שלא להשתמש בהם לדברים בטלים, ועל אחת כמה וכמה לדבר איסור, אלא לקדשם ולטהרם כראוי…
שעה לימוד = 1,000 תעניות!
בשנת תשל"א כתב אברך תלמיד חכם מכתב אל מרן הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי, הסטייפלער זי"ע, ומתוך הדברים הבין הסטייפלער שאברך זה מרבה בתעניות. השיב לו הסטייפלער במכתב (נדפס בספר קריינא דאיגרתא, מכתב יז): "ונבהלתי מראות המובן במכתבך מתוך איזו מילים שאתה צם תעניות חלילה, תדע שזהו דרכי היצר לבטל אותך מתורה, כי בזמנינו המסגף גופו אי אפשר שלא יזיק ללימוד התורה שלו, ושעה אחת של לימוד חביב אצל הקב"ה יותר מאלף תעניות… ומה שמצאנו בחז"ל וקצת בפוסקים שהיו תלמידי חכמים מתענים, זהו כשהיו בריאים וחזקים, וידעו בבירור שלא יזיק להם כלל, אבל בזמנינו ברור שהתענית מזיק ללימוד תורה ואסור"!
('גיליון 'תורה שבכתב)