הרב ישראל ליוש
"עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף… וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת" (במדבר י', ב')
נמצאת אתה אומר על פי שלשה היו נוסעים: על פי הקב"ה ועל פי משה ועל פי חצוצרות. [רש"י]
שלוש הקריאות שקדמו לנסיעות ולחניות של עם ישראל במדבר: הענן, דבר משה והחצוצרות, באות להעביר מסר של אמונה, כיצד עלינו להתייחס לחניות ולנסיעות הקורות בדרכו של אדם, על פני חייו. כך מתבאר מביאורו של הגאון רש"ר הירש זצ"ל…
נבאר ונוסיף נופך על דבריו. מסע חייו של אדם נתקל לעיתים בקושי כזה או אחר. מהמורה, אתגר, או עצירה קלה במרוץ החיים, עלולים להופיע פתאום ולהפר את שגרת החיים השקטה והרגועה. יש מהם מובנים וברורים, ויש מהם אטומים וחתומים. פעמים המאותגר מבין את פשרו של האתגר, על מה ולמה הוא בא להפר את שלוותו. ופעמים אינו מבין מאומה. אין סברה ואין סיבה להפתעה שנעמדה בדרכו. והערפל והבלבול קשים לא פחות מהקושי המפתיע…
אך כמאמינים בני מאמינים, אנו יודעים שהכל, הקושי הגדול ואף זה שפחות, המובן והסתום, הנהיר והעכור, כולם מונהגים ומושגחים ע"י מנהיג הבירה, מלך מלכי המלכים, הקב"ה. ולא די בהצהרת אמונה בלבד. מי שמחד יאמין, אך מנגד ישקע בעצב ובדיכאון ולא יבין שיש לו תפקיד בחניה ובעצירה בדיוק כמו בנסיעה, הרי זו אמונה פגומה. עלינו לשתף פעולה, כביכול, עם המאורעות שהנחית עלינו הקב"ה, ללמוד את תפקידינו בעת הזאת, מה הוא רוצה מאיתנו באתגר שהעניק לנו, ולעשות זאת באמונה ובאהבה, בביטחון ובשלווה.
את כל זאת, מסמלים שלוש הקריאות המקדימות למסע ולחנית עם ישראל במדבר. הענן מסמל את האתגרים הנסתרים, אלו שמכוסים בענן וערפל. דבר משה רומז למעצורים היותר מוסברים, כתפקיד הרועה הנאמן, משה רבינו, לפרש ולבאר את דברי הקב"ה. ואילו הציווי לעשות חצוצרות ולהריע בהן בכל חניה ונסיעה, מורה על תפקידו של האדם בשעת הקשיים: תקע בחצוצרה, המלך את הקב"ה, הבן שהכל מונהג על ידו, פעל לפי ההוראות, והמשך במסע החיים בהצלחה מרובה.
הרב היה פעם חלקאי?
"כבוד הרב היה פעם חקלאי…?:"
"לא!"
"הרב עבד פעם עבודת אדמה…?"
"ממש לא!"
הדו שיח הלא ברור הזה היה בין מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אהרן ליב שטינמן זצ"ל לרופא שבא לבודקו אחר מחלה ארוכה…
בני הבית שנכחו שם לא הבינו את שאלותיו של הרופא, "וכי אינך יודע שהרב מעולם לא עזב את דף הגמרא, ומעולם לא עבד בעבודה כל שהיא, מדוע עלה על דעתך לשאול את הרב כאלו שאלות…?"
"בתקופה האחרונה" – הסביר הרופא – "עברו על גופו של הרב כל כך הרבה אירועים, ובכל זאת הלב שלו חזק, הריאות נקיות, וכל המערכות פועלות היטיב. ומלבד כל זאת, גם מצב רוחו טוב… כנראה הוא עבד בעבודה קשה כל חייו וכך חיזק את הלב ואת הריאות…".
בת שחוק עלתה בפני הנוכחים…
כבר עשיתי תשובה
סיפור אחר, אף הוא על מצב בריאותו של מרן ראש הישיבה, יסביר את תמיהת הרופא ואת פלא בריאותו האיתנה של מרן ראש הישיבה זצ"ל.
פעם סבל הרב מחולשה גודלה, וקראו לרופא מומחה שיבוא לבדוק את הרב. עברה שעה קלה עד שהרופא התפנה והגיע לבית ראש הישיבה, וכשבדקו, מצא שהכל כשורה והרב הולך ומבריא…
בני הבית התפלאו מאוד, הרי האבחנה הקודמת הראתה סימנים שהרב צריך לעבור ניתוח מורכב, ועתה הרופא לא מוצא כלום, והבעיה חלפה כלא היתה…
ראש הישיבה זיהה את פליאת בני הבית ואמר: "מה אתם לא מבינים…? הרי כבר עשיתי תשובה…!"
איזה בושות…?!
מרן זצ"ל חי תמיד בהרגשה שכל מה שקורה לגופו, הוא בגלל העבירות והחטאים שלו, הוא הבין את דיבורו של הקב"ה עימו בכל שינוי או מאורע שארע לו במהלך חייו…
פעם חלה במחלת השפעת כמה ימים, הוא התבייש לצאת לרחוב, ואמר: "אם אצא עכשיו לרחוב, כולם יגידו הנה בעל העבירה הזה יוצא מהבית בלי בושה…".
תגובה דומה היתה גם כאשר נזקק ללכת עם מקל: "כולם יראו שבעל החטאים צריך מקל…".
אתה חי בנס!
ואם כבר עסקנו במו"מ בין הרב ורופאו, הנה עוד אחד כזה, המעיד על אמונה, חכמה ושנינות…
במחלה האחרונה ממנה לא קם, למגינת לב. באחד הימים, לאור תפילותיהן הרבות של כלל ישראל, הוטב מעט מצבו, לפליאת הנוכחים והרופאים. כשפקח את עיניו אמר לו הרופא שטיפל בו: "אתה חי בנס…!" מרן הגיב במהירות: "ואתה…?"
חייך הרופא והודה: "אכן גם אני חי בנס…".