לפעמים דווקא זה שהשלים את התהליך והתקדם לשלב הבא בחייו, הוא זה שמיטיב להמחיש ולהסביר עד כמה גדולה התועלת שיכול להפיק מי שעדיין בעיצומו של התהליך. כך הרגשנו אחרי שפנינו אל האחים החשובים למשפחת בלוי. ה"ה; הרה"ג ר' דוד כיום בכולל ‘שיח יצחק' בירושלים, הרה"ג ר' ישראל מאיר כיום בכולל ‘דרך חכמה' בהר נוף, והרה"ג ר' אלעזר כיום בכולל “רכניץ" במודיעין עלית.
שלשת האחים הינם בוגרי ישיבת פוניב'ז המעטירה, ושלושתם זכו להצטרף ולהשקיע במסגרת ‘דרשו בישיבה' בשנות נעוריהם. כל אחד מהם, במבט לאחור ומבחוץ, היטיב להגדיר את התועלת העצומה שבדבר.
המדהים היה, שמיד כשיצרנו עימם קשר איך שכל אחד בשפתו ביקש להעביר את הכרת הטוב האישית שלו למקים עולה של תורה רבי דוד הופשטטר שליט"א ול'דרשו' בכללותו על המתנה הרבה שהעניקו להם בשנותם בישיבה ובעיקר להמשך חייהם. הודות לכך וההבנה שהדבר יביא בסייעתא דשמיא לעוד אלפי בחורים לזכות גם הם, גרמו להם להסכים לשתף ולהיחשף, ועל כך תודתנו אליהם. יהי רצון שיהיו הדברים לתועלת הקוראים להוסיף בקודש ולהצטרף לזכות לכתרה של תורה המונח ומוטל. כל הרוצה יבוא וייטול!
מתי ומה גרם לך להצטרף?
הרה"ג ר' דוד: הייתי אז בזמן הקיץ בישיבה, למדו אז מסכת בבא בתרא, ונחשפתי שוב ושוב למודעות הפרסום של תוכנית ‘בני הישיבות', פתאום נפל לי האסימון. ב"ה לומדים טוב בישיבה, מתענגים על סדרי הישיבה, אך כאן יש הזדמנות של ‘עול תורה אישי' שיגרום לי להשלים ולדעת את המסכתא בשלמותה, ולא רק את הדפים הנלמדים במסגרות הרשמיות של הישיבה. השלב הבא היה להצטרף לתונכית באופן מיידי.
הרה"ג ר' אלעזר: היה זה בשנתיים האחרונות בישיבה, אז זכיתי והצטרפתי. היה זה בלימוד מסכת כתובות ‘ש"ס קטן' כפי שהוא מכונה, ודיברנו כמה בחורים על כך שכדאי להצטרף לתוכנית. זה שלב שבו כל אחד כבר יותר מבוסס, אחרי שכבר מצא את מקומו בחברה, לצד ההתרגלות לסדרי הלימוד הישיבתי, כשהעול הקיים כבר לא מרגיש כבד במיוחד, ויש תחושה שאפשר להוסיף עוד. ואכן הצטרפנו קבוצת חברים יחד למסגרת המיוחדת.
הרה"ג ר' ישראל מאיר: היה זה כשכבר למדתי ב'ועד רביעי'. למדנו אז מסכת כתובות, כש'דרשו' פרסמו את התכנית המיוחדת. סדר הלימוד סודר בתבונה ובחכמה. בתחילה הפרקים שכבר למדו במסגרת סדרי הישיבה, ובהמשך היה שילוב בין דפים שנלמדו בישיבה לצד התוספת שצריכים ללמוד בין הסדרים, כך שהעול לא היה גדול מדי. כך זכיתי להצטרף לשנן את מה שלמדתי, וב"ה כה זכיתי להשלים ולדעת את כל המסכתא.
כיום, במבט לאחור, איזה תועלת הייתה לך ממסגרת חשובה זו?
הרה"ג ר' דוד: המסגרת הייתה בשבילי ‘עול תורה אישי' שגרמה לי להשקיע ולהוסיף בלימוד בין הסדרים וכדומה, לזכות לסיים מסכתות בשלימות. העניין של השלמת המסכתא, היא דבר שלפעמים לא מבינים עד כמה הדבר חשוב ונחוץ.
כשאנו לומדים חלק או חצי מסכתא, הדבר משפיע ישירות ובעקיפין לכל הגישה שלנו בלימוד המסכתא. מעת שזכיתי והצטרפתי למסגרת החשובה, לא היה לי כזה דבר שלמדנו בסדר עיון קטע, בלי שלמדתי את כל הסוגיא בהבנה ברורה. הרי, לא יכולתי לנמק לעצמי, שאני לומד רק מה שנוגע ל'רייד' הישיבתי, כי ידעתי שבסוף ממילא אני הולך ללמוד ולהיבחן על זה, כך שפשוט בזכות זה זכיתי להבין הרבה יותר אמיתי את הפרקים שלמדנו בסדרי הישיבה, כי בכל סוגיה למדנו בצורה בריאה את כל הבסיס, הגמרא רש"י והתוס'.
גם אחרי שלמדנו, הדבר משפיע על עניין השינון והחזרות. אני רואה בעצמי עד היום, לא דומה הההבנה שלי במסכתות שלא זכיתי להשלים, לידיעה במסתכות שכן זכיתי להשלים. המציאות היא שקשה לנו לחזור ולשנן אותן, כי בראש, יש לנו זה אי בהירות וערבוביה, איזה פרק אנו יודעים כולו ואיזה רק בחלק הראשון, וזה מוריד הרבה מהחשק…. אך ‘הודו לשם' כאמור מסכתות; בבא בתרא, מכות, נדרים, כתובות, יבמות, עליהן זכיתי להיבחן בישיבה בשלימות, יש לי פשוט הנאה וחשק לחזור שוב ושוב עד היום.
הרה"ג ר' אלעזר: למדתי אז כתובות וקידושין, כשאכן כששקלנו אז חבורת בחורים יחד להצטרף, חשבנו, מתי נספיק את הלימוד הזה. ואז החלטנו לחתוך מזמן ארוחת צהרים וארוחת ערב ללימוד והשלמת המסכתא. אני לא זוכר שנשארנו רעבים, אך מה שאני בפירוש זוכר הוא שהמסגרת נתנה לנו תמריץ ודרבון להוסיף עוד שעות ועוד זמנים בכדי להשלים דפים ופרקים לידיעת כל המסכת.
זכורני, חוזר ר' אליעזר שנים אחורה, כדרכם של בחורים היה לנו ויכוחים חברתיים, האם זה על חשבון לימוד העיון וכדו', אך ברוך השם, להזיק זה בוודאי לא הזיק, אלא כולנו הרגשנו בחוש, שהדבר מסייע לנו בלימוד העיון, כי ידיעת הפרקים האחרים במסכתא, מסייעים ומסיפים הרבה להבנת הסוגיות בשלימות.
הרה"ג ר' ישראל מאיר: ברוך השם למדתי ונבחנתי במסגרת החשובה מסכתות; כתובות, קידושין ויבמות, אך עיקר ההצלחה הייתה אצלי במסכת כתובות, שם השקעתי באמת את כל כולי, ואף סיכמתי לעצמי בכתב את כל המסכת, ונבחנתי עליה במבחן המסכם שבאמת הייתה מבחן שכולו עונג כתובות.
אך, אם מותר לי לומר, מבקש הוא להדגיש, הרווח העיקרי שאני זוכר את זה וחי עם זה עד היום, הוא לאו דווקא עניין השלמת וידיעת המסכתא. אלא, דווקא רכישת מושגים בניצול הזמן. ראיתי והרגשתי בעצמי עד כמה כשיש ‘דרייב' ו'מחייב', פתאום אנו מוצאים זמנים לא מנוצלים המתווספים בקלות יחסית לעוד דקות או שעות לימוד תורתנו הקדושה.
יש איזה רווח שהיית מצביע עליה היום שזה בזכות המסגרת בישיבה?
הרה"ג ר' דוד; עד היום אני משנן וחוזר את המסכתות שזכיתי ללמוד ולהיבחן עליהן בישיבה. כשאתה מרגיש שאתה יודע ושולט במסכתא שלימה, הדבר נותן לך הרבה חשק לשמר ולחזור עליה שוב ושוב. לצד זה, אציין, ההנאה והסיפוק שזכיתי להרגיש על בשרי במבחנים הגדולים בישיבה, שם ישבתי והרגשתי שאני זוכה לשלוט במסכתא בשלימות.
תועלת נוספת, מתוך ההיכרות שלי עם ‘דרשו' והתרומה האדירה שאדם יכול לקבל מהשתתפות בתוכניות ‘דרשו', החלטתי להצטרף למסגרת החדשה והמהפכנית ‘העמוד היומי' וכך אני זוכה ב"ה לילך מחיל אל חיל, לצד הלימודים במסגרת הכולל, לרכוש ידיעות בעוד ועוד מסכתות בש"ס.
הרה"ג ר' אלעזר: אולי ישנם כאלו היכולים להצליח ללמוד ולהתקדם לידיעת לימודם לבד. אבל לי באופן אישי ברור שכל מה שזכיתי ללמוד ולדעת את המסכתות, זה אך ורק בזכות המסגרת המיוחדת של ‘דרשו'. הרי, בזכות הצטרפותי למסגרת ‘דרשו בישיבה' הבנתי והפנמתי עד כמה ההצטרפות למסגרת מסודרת עם סדרי שינון וחזרות, מועילה בקלות יחסית לזכות לשליטה מוחלטת במסכתות. לצד התועלת שהלימוד ייכנס לזיכרון לאורך זמן.
הרה"ג ר' ישראל מאיר; ברור שיש תועלת עד עצם היום הזה. השליטה הברורה במסכתות שזכיתי להיבחן עליהן! ברוך השם, זכיתי כבר לחזור עליהן גם לאחר מכן, כי בזמנים ומקומות שבהם יש פחות ריכוז, הכי קל והכי נעים לחזור על מסכתות שאתה מרגיש שיש לך שליטה בהן. אני מאחל לכל אחד שלא זכה לכך, שינסה ויטעם מצוף המתיקות של השינון החזרה והעמידה במבחנים. זאת תרומה נפלאה לכל החיים.
לשליחת תגובות לכותב המאמר, או לשתף בטיפים וראיונות לצד דרכי הצלחה כתבו ל: [email protected]