צוות 'לקראת שבת'
לכבוד חג מתן תורה, יצא צוות 'לקראת שבת' המורכב בחלקו מרבני 'דרשו' תלמידי חכמים מופלגים בעצמם, לסדרת שיחות עם גדולי ראשי הישיבות, שבישיבותיהם מתקיימים סדרי לימוד במסגרת תוכנית 'בני הישיבות' מבית 'דרשו'. במסגרת התוכנית לומדים הבחורים ומשננים 20 דפי גמרא מדי חודש, במסכת הנלמדת בישיבה, ואף נבחנים עליהם בסופו של כל חודש, עם מבחני חזרה וסיכום בסיום הזמן ובסופה של שנת הלימודים, למען יעמדו הדברים בזכרונם ימים רבים.
התוכנית קיימת כבר למעלה מחצי יובל שנים, והעמידה גדודים אדירים של תלמידי חכמים, כפי שהעידו גדולי התורה שליט"א, בהזדמנויות שונות, בחורים שבמשך חמש או שש שנות לימוד בישיבה זוכים ללמוד ולהיבחן מדי שנה על קרוב כ-180 שפי גמרא, ובמצטבר מגיעים סכומים נכבדים מאוד של אלף דפים ואף יותר.
במסגרת הביקורים הללו שוחחו אנשי 'דרשו' עם ראש ישיבת 'אור ישראל' הגאון הגדול רבי יגאל רוזן שליט"א, ראש ישיבת 'מאור התורה' הגאון הגדול רבי אברהם סאלים שליט"א, ראש ישיבת 'בית ישראל ודמשק אליעזר' הגאון הגדול רבי מנחם ארנסטר שליט"א, וראש ישיבת 'נתיבות אביעזר' הגאון הגדול רבי דניאל וולפסון שליט"א.
מאחר ומדובר בגאוני ארץ וגדולי תורה, החליטה המערכת לפרסם את השיחות לפי הסדר שבו התקיימו השיחות, ראשון ראשון ואחרון אחרון, ואין אנו באים חלילה לנסות ולהגדיר מי גדול ממי, שכן כולם ראשי בני ישראל המה.
ארוכה היריעה
מאחר והשיחות היו מלאות בתוכן רב וחשוב ביותר, לא נוכל להביא את כולן בחדא מחתא, ונאלצנו לחלקן על פני מספר גיליונות, כשבכל גיליון ניתן דגש על הדברים שנשמעו מפיו של אחד מראשי הישיבות הנ"ל, ועוד היד נטויה בעז"ה עם הבאת דבריהם של ראשי ישיבות נוספים בהזדמנויות נוספות בס"ד.
עם זאת, אמרנו בל נמנע טוב מבעליו, ולכן הבאנו כבר עכשיו מעט מזעיר מדבריו של כל אחד מראשי הישיבות, לפתוח הלבבות ולהבין כמה גדולה התועלת של החזרה, השינון והעמידה בכור המבחן.
ואלו דברים שאמר במהלך השיחה ראש ישיבת 'מאור התורה' הגאון הגדול רבי אברהם סאלים שליט"א, אודות התועלת שמפקידים תלמידי ישיבתו מההשתתפות בתוכנית 'בני הישיבות' של 'דרשו': "זה נותן אווירה. באופן כללי זה נותן אווירה, שיש אתגר שצריכים לגמור את המסכת. רוב הבחורים מנסים את זה. ואכן דעתי שצריכים לעשות מבחנים, לא רק חזרה ושינון, אלא גם עמידה בכור המבחן, מה שמעמיד את כל החזרה ברמה גבוהה יותר.
"אדם יוצא עם מסכת משיג מכך תועלת עצומה, מעבר לעצם ידיעת המסכת כשלעצמה זה נותן לו היקף של עניינים. היום, בדור שלנו בוודאי שחייבים את התוכניות הללו שמעודדות בחורים להוסיף ולהשלים עוד ועוד דפים בבקיאות, מפני שכמה מספיקים בעיון? עשרה דפים בזמן… אולי 12 דפים… לא יותר, ודווקא לכן יש חשיבות מרובה לתוכניות מהסוג הזה".
חשיבות המנעול
ראש ישיבת 'בית ישראל ודמשק אליעזר' הגאון הגדול רבי מנחם ארנסטר שליט"א מוסיף: "צריכים לעודד את הבחורים להשקיע הן בלימוד והן בחזרה. חותני כ"ק מרן אדמו"ר בעל ה'ישועות משה' זי"ע היה אומר: "היצר הרע מסכים שילמדו, אך לא שיחזרו, כי הוא יודע שאם יחזרו – יידעו, וכשיידעו, זה יעודד אותם ללמוד עוד. לזה הוא מתנגד!".
"עוד היה חותני זצ"ל אומר, אילו היה המנעולן יודע כמה חשוב לי המנעול, היה לוקח עליו כסף רב. אני נועל את הדלת עם המפתח, ואני יודע שאני יכול ללמוד כמה שאני רוצה. איזה תענוג!".
"כמו כן היה רגיל לציין את דברי חז"ל במקומות שונים בש"ס ובמדרשים בענין חשיבות החזרה על הנלמד, והיה מניח שם דגש גדול. אם יש אהבת תורה – יש חזרה, אם אין אהבת תורה – אין חזרה. וכן הוא להיפך, אם חוזרים על הנלמד ומרגישים שיודעים, מתעודדים להמשיך לעוד מסכתא ועוד מסכתא וכך מתפתחת אהבת התורה".
ראש ישיבת 'נתיבות אביעזר' הגאון הגדול רבי דניאל וולפסון שליט"א: "מרן החפץ חיים אומר, הרי כל יהודי מצווה לדעת את כל דברי התורה, ומה שנאמר 'והיו הדברים האלה על לבבך', אשרי איש שישמע למצוותיך ותורתך ודברך ישים על לבו, זה כל יהודי באמת. הוא מתקשה, הש"ס גדול קרוב ל-3,000 דף. ולזכור את כל הש"ס זה דבר קשה, זולת כמה מגאוני הדור, וגם להם זה לא קל, והוא התכוון לדורו. נראה לי שלקושיה כולם מתחברים, אבל מהו התירוץ.
"אז נכון, לשאלה כולם מסכימים. והתשובה שלו? שבכל הדורות למדו רי"ף, ולכן חיברתי ליקוטי הלכות על קדשים שאין בו רי"ף, כדי שיזכרו המסקנות. זאת אומרת שהחפץ חיים מייסד שחיוב ידיעת התורה, הוא ידיעת המסקנות.
"על זה הסיק הרמב"ם אומר שתדע תורה שבעל פה, לכה"פ המסקנות, זה גם במבחני דרשו, כמובן אם רוצים לחבר זאת לדברי החפץ חיים, צריך לבחון גם על השקלא וטריא, כי זה אחרת לגמרי כשיודעים רק מסקנות, מאשר יודעים זאת אחר כל השקלא וטריא, וטוב שההתמקדות תהיה יותר על המסקנות בסוגיות, זה החיוב בידיעת התורה, והתפקיד העיקרי של בקיאות זה לזכור את המסקנות".
קצת היסטוריה
ומכאן נעבור לשיחה המרוממת והמיוחדת שהתקיימה עם ראש ישיבת ‘אור ישראל' הגאון הגדול רבי יגאל רוזן שליט"א. את השיחה עמו קיימו הרה"ג ר' בנימין בירנצוויג, מרבני ‘דרשו' ומעורכי המשנה ברורה והשו"ע במהדורת 'דרשו', ואתו עמו מרכז תוכנית ‘בני הישיבות' הרה"ג ר' אלכסנדר הוכברגר, שהתקבלו על ידי ראש הישיבה במאור פנים נפלא, ובחביבות מיוחדת.
הרב בירנצוויג: ראש הישיבה זכה לשתות מבארם של מנחילי המסורה בעם ישראל מרבותיו בישיבת פוניבז', והסבא הגדול המשגיח רבי חצק'ל לוינשטיין זצוק"ל. ודאי שנוכל לשמוע מהראש ישיבה שליט"א כמה דברים שיש בהם מסורה והשקפה אמיתית והדרכה נכונה לבני הישיבות.
ראש הישיבה: אתחיל קצת עם היסטוריה. בעבר, בתקופה שאני הייתי בחור, נושא ידיעת התורה, לדעת, ללמוד, ולחזור, תפס הרבה יותר מקום.
יש כמה סיבות למה חל שינוי בעניין הזה, אבל הסיבה העיקרית לדעתי נעוצה בזה שהתחילו לצאת ה'מראי מקומות', ואחר כך ילקוטי המפרשים השונים, אני אמרתי "זה אסון". למה זה אסון? כי ברגע שיש לבחור את האפשרות – אתה מחפש ידיעה, אתה הולך לאוצר לחפש. אחר כך הגיעו גם פרויקטים ממוחשבים שאפשר לחפש ולמצוא כל דבר. כל אדם צריך להפגין יכולות, היום בחור לא יכול להפגין יכולות בידיעות. בזמננו קראנו לזה "פארווארפענער" (-זרוק, דברים הנמצאים בשוליים ואינם ידועים לכל). אין היום "פארווארפענער" – כל דבר שמחפשים מוצאים מיידית.
תועלת עצומה
"כשאנחנו אמרנו חבורות, היה חלק חשוב בחבורה, שמצאת איזה ידיעה נידחת, משהו שאף אחד לא יודע, והבאת אותה, והסברת אותה היטב זה היה חלק נכבד מהחבורה. היום, בחור בחבורה מביא ידיעה… "נו נו, מה מצאת? בחיפוש במחשב? אני אחפש ואני אמצא יותר טוב ממך". ממילא הנושא הזה של ידיעת התורה, ידיעת הש"ס איבד את הזוהר שלו בעיני הבחורים.
ואשר על כן, זה ש"דרשו" הכניסו את זה, והכניסו את זה בצורה הכי חכמה… זאת תועלת עצומה לבחורים שלומדים את כל המסכת מקצה לקצה ורוכשים ידיעות רבות.
אני אספר לכם בשעתו, כשאנחנו פתחנו את הישיבה, היו בחורים שלמדו במסגרת 'מפעל הש"ס', עשרות דפים מדי חודש. זה היה לפני ארבעים שנה או קצת יותר, ארבעים ושתיים שנה, הרב שך אמר לי "זה דבר גדול מאוד מה שעשו במפעל הש"ס, אבל זה לא מתאים לבחורים שלומדים בישיבה. אסור שבחור יהיה בישיבה ויהיה מישהו מחוץ לישיבה שיקבע לו את סדרי הלימוד. זה אסור שיהיה כזה דבר. ולכן הוא לא נתן שייבחנו ב"מפעל הש"ס", למרות שבחורים מאוד רצו, ומסוגלים לעשות את זה, הוא לא נתן את זה. לדבריו זה יסוד חשוב בצורת הקיום של ישיבה.
"בעצם הבשורה הגדולה של "דרשו", היא בדיוק בנקודה הזאת. כל החזרות והמבחנים, הכל על מה שאתה לומד בישיבה ובשיתוף הישיבה, לעולם לא מכתיבים לך מבחוץ, יש כאן גם את התועלת של סדר לימוד עם עשרים דף מדי חודש, וגם בהכוונת הישיבה".
הרב בירנצוויג: ראש הישיבה מעודד באופן יזום את הבחורים להצטרף לתוכנית הזאת?
"בהחלט. אנחנו פה בישיבה, בתחילת שיעור א', אני מקבל את הבחורים החדשים ומדבר איתם, בוועד הראשון אני מעמיד בפניהם את התכונות של הישיבה בצורה מאוד ברורה. מה השאיפה שלנו מהם ומה צריכה להיות השאיפה של כל אחד מעצמו: לצאת מהישיבה עם 'נשים', 'נזיקין' ולפחות חמישה חלקים מהמשנה ברורה, ואם בחור לומד גם חלק ד' של המשנה מה טוב.
קנייני נצח
"רוב הבחורים, כשהם יוצאים מהישיבה הם מקבלים מכתב המעיד על כך שהם שולטים בכל האמור, והם מזכירים את הוועד הזה, כמה זה נתן להם דחיפה להשיג את מה שהשיגו. כל אחד חייב להעמיד לעצמו איזשהו יעד שאליו הוא רוצה להגיע.
"למעשה חלק גדול הידיעות הללו, הבחורים קונים באמצעות תוכניות הלימוד של 'דרשו', אם זה 'בני הישיבות' או 'הדף היומי בהלכה', אבל הדרישה הזאת לא קשורה ל'דרשו', זה יעד שכל בחור ישיבה צריך להציב לנגד עיניו, גם אם אף אחד לא ייתן לו כסף על זה…".
אם כבר שאיפות, למה ראש הישיבה לא מציב שאיפות ליעד גבוה יותר?
ראש הישיבה: בנושא הזה של ידיעת התורה, מדובר ב'מים שאין להם סוף' אפשר ללמוד עשרות שנים ולא לדעת הכל. לכן צריך להעמיד לבחור דברים מוגדרים וברי השגה. כשאתה אומר דבר לא מוגדר, אין לו למה לשאוף. מסכת זה דבר מוגדר. אמרת לו. אנחנו כעת עדיין רחוקים מידיעת כל התורה כולה. נתקדם לאט לאט. תדע את המסכת. אמרת לו דבר מוגדר. אם אתה לא מגדיר לו דבר מוגדר, וידיעת התורה היא לדעת מה שיותר טוב, אז נלמד פה עשרה דפים, פה עשרה דפים… אין לו את השאיפה המוגדרת. כשאין שאיפה מוגדרת.
אז איפה נמצא קו הגבול? "כל התורה כולה". כל התורה כולה זה יותר מכפי יכולתי, זה רבי חיים קנייבסקי… זה לא אני, אני לא יכול. אבל אם אנחנו מדברים על מסכתות מוגדרות, ואם אפשר גם סדרים מוגדרים, סדר נשים, סדר נזיקין, זה דבר שנותן לו גבולות, ועם זה אדם יכול להתמודד, כל כפי יכולתו והנתונים שלו.
הטכניקה של סדר הלימוד
ומכאן התועלת העצומה של תוכנית 'בני הישיבות' של 'דרשו'. לא רק המלגות והמבחנים, אלא אפילו הטכניקה של סדר הלימוד חשובה. איך לחלק, מחלקים את המסכת, עם החזרות עד סוף המסכת, כל הדברים האלו זה נותן לבחור הרגשה נפלאה. הנה, אני יודע את המסכת, נבחנתי עליה, אני יודע אותה, וגם שכרה בצדה".
הרב בירנצוויג: ויש גם את העניין של השלמות, שלומדים את המסכת כולה…
ראש הישיבה: בוודאי, לסיום יש מעלה עצומה בפני עצמו. הרי המקור לסיום הוא בחז"ל. ויש כאן נקודה שצריכים לחדד. הרי מה זה סיום? כשמסיימים מסכת מתחילתה ועד סופה. אם זה סיום על מסכת ארוכה או מסכת קצרה, אין הבדל, בשני המקרים זה סיום. למה? כי סיום עושים על דבר שלם, בלי קשר לגודל שלו. אדם יכול ללמוד כמעט את כל המסכת והחסיר רק שני דפים – אין לו אותה. הוא לא השיג אותה בשלמותה!
חסר בשלמות
תקנה בגד הכי יקר, אבל אם יחסר לו משהו, יחסר לו כפתורים, אין לך אותו. קנית דבר זול אבל הוא מושלם, יש לך אותו. ככה זה בכל דבר. על אחת כמה וכמה ברוחניות, בתורה הקדושה, זה בוודאי ככה.
הרב הוכברגר: האם בישיבה לא מודאגים מכך שמפאת חוסר זמן ללימוד וחזרה, הבחורים ישקיעו בזה על חשבון סדרי הישיבה?
ראש הישיבה: יש לבחורים הרבה זמן. בערב שבת קודש ובשבת קודש עצמה, אלו זמנים שכל אחד לומד מה שלבו חפץ, זה המון שעות. רק בסדרים של שישי-שבת אפשר להספיק עשרה דפים. זה תלוי כמה מתייחסים לזמנים של שישי שבת, כמה שבתות נשארים בישיבה ומוותרים על הנסיעה הביתה… אצלנו למשל, שנוסעים רק פעם בארבעה שבועות, יש לכל שלוש שבתות של שקידה והתעלות, עם עשרה דפי גמרא לכל הפחות. שלוש שבתות בחודש הרי לנו שלושים דף, זה המון. וזה רק שישי שבת. יש גם הפסקת צהריים מדי יום, יש אפשרות ללמוד בבוקר, או בלילה, הסדר נגמר שעה אחת עשרה בלילה.
היום זה לא כך
אתם יודעים, בפוניבז' בזמנו, סדר שלישי היה נגמר בשעה עשר. כי כך היה בקלם, כי בחור צריך שתהיה לו אפשרות לישון שמונה שעות בלילה, חצי שעה להתארגן לקראת השינה וחצי שעה בבוקר לפני התפילה בסך הכל תשע שעות. אם מתפללים שחרית בשבע, צריכים לגמור את הסדר באחת עשרה בלילה. במוצאי שבת, שיש 'מלווה מלכה', גמרו בתשע וחצי את הסדר. עכשיו, בחורים לא קמו בשעה עשר מהסטנדר וסיימו את חוק לימודיהם, הם נשארו עוד קצת, אבל אחרי 11 בלילה כבר היתה נוכחות דלילה בבית המדרש. היום זה לא כך.
הרב בירנצוויג: זו באמת שאלה, איך בחורים הספיקו אז בפוניבז לעמוד בקצב גבוה כשהסדר נגמר כל כך מוקדם?
ראש הישיבה: ניצלו הרבה יותר את הזמן. אנחנו למדנו ככה: בבקיאות הספקנו סדר ב' שני דפים בשבוע, וסדר ג' למדנו גם שני דפים בשבוע. ולמדנו את זה טוב, ממש טוב, 'עיון קל' מה שנקרא.
כשאתה לומד סדר מלא, מלא מהתחלה עד הסוף, בריכוז מלא ובלי כל מיני 'חורים' והפסקות, אפשר להספיק הרבה. היום חלק מהבעיה זה החסר בריכוז. בחורים לא מרוכזים, לא בגלל שיש להם בעיות קשב וריכוז, אלא פשוט העולם היום הולך לכיוון הזה.
הרב הוכברגר: ומה לגבי מבחנים? היו נוהגים אז לעשות מבחנים בישיבה?
ראש הישיבה: היה מבחן על מה שלמדו בעיון, בשיעור א' וב', כשהחליפו ר"מ באמצע חורף. באותו יום שהחליפו ר"מים, זה היה בראש חודש, היו יושבים ביחד, הר"מ הנכנס והר"מ היוצא. והיו נכנסים קבוצות של חמישה-שישה בחורים, ומדברים בלימוד. זה המבחן שהיה אז. חוץ מזה לא היו עוד מבחנים.
כשאנחנו פה ב'אור ישראל' התחלנו עם מבחנים, היו כאלו שטענו נגד, ממתי עושים בישיבות מבחנים? אמרתי להם שב'קול תורה' רבי שלמה זלמן צעק על זה, הוא אמר, אין שום סקטור בעולם שלומדים ולא נבחנים. אין שום מקום לימודים בעולם שאתה לא צריך אחר כך להראות, להוכיח מה למדת, אין כזה דבר. ככה אמרו לי בזמנו בשם רבי שלמה זלמן.
הרב בירנצוויג: כדי להוכיח? או מצד זה שזה גורם ומחייב אותך לחזור?
ראש הישיבה: כן, תוכיח שאתה יודע. אבל באופן כללי בעולם הישיבות לא היו מבחנים, לא היה בכלל. המושג מבחנים היה זר ומנוכר… אנחנו התחלנו פה מבחנים לפני 35 שנה אני חושב, בערך, מלחמת המפרץ כמה שנים זה?
הרב בירנצוויג: 'אור ישראל' היו הראשונים, אני עוד זוכר את ה-100 דולר שהיו מקבלים תלמידי 'אור ישראל' שנבחנו על כל המסכת, תלמידי הישיבות האחרות היו מסתכלים עליהם כמו על מיליארדרים… אז לא היו מושגים כאלו בשום מקום…
אבל באמת פה יש באמת שאלה מעניינת. הרי את החלק הזה שמשלימים, הרי לא לומדים בעיון, היכן הגדר של זה? כמה זה נקרא 'ללמוד בקיאות' ומתי זה נקרא לימוד שטחי שנמצא מתחת לרף הנדרש כדי שייחשב כלימוד רציני? צריכים ללמוד גמרא רש"י וזהו? או גם תוספות? מה נחשב אצל בחור שהוא ירגיש שלמות בידיעת המסכת?
ראש הישיבה: אי אפשר להגיד בזה כללים לכולם, לכן אדבר באופן כללי. בחור בא ואומר לי אני רוצה לדעת איך ללמוד, אני אומר לו תלמד גמרא רש"י תוספות. אבל תוספות קשים אתה יכול להרשות לעצמך לדלג… מה זה נקרא תוספות קשים? שתוספות מחשבן מתוך הסוגיא, אתה יכול להרשות לעצמך לדלג. אם אתה רוצה שלא יהיה דילוג, שייקרא שיש לך סיום, תקרא את זה, תקרא את המילים ואל תתעכב על הבנה מלאה של כל דברי התוס'.
ההשלמה יכולה להיות פחות עיונית, כדי להשיג את השלמות של המסכת כולה, וזה לא פוגע בצמיחתו של הבחור, להיפך, זה ייתן לו תיאבון במשך הזמן ללמוד יותר טוב.
רוצה להוכיח את עצמו
הרב הוכברגר: האם ראש הישיבה יכול לומר שבחורים שעושים את המבחנים האלו במסגרת תוכנית 'בני הישיבות', הם בחורים שהופכים להיות מחויבים יותר גם ללימודים הרגילים של הישיבה?
ראש הישיבה: זה פשוט מסברא, זה ברור שככה, שבחור שרוצה להוכיח את עצמו במבחן, הוא גם משקיע יותר. גם יש להם את הסיפוק אחר כך שמדברן להוסיף ולהשקיע עוד ועוד.
הדבר שהכי מדרבן את האדם, זה הסיפוק. הוא גמר את המסכת, הוא יודע והוא מרגיש שהוא יודע. בסוף הזמן יש חזרות. הבחור מקבל סיפוק ענק, יוצאים לבין הזמנים בשמחה. חוזרים הביתה בשמחה, ב"ה למדו, חזרו על כל המסכת, נבחנו. סיפוק ענק. זה המנוע הגדול ביותר להשקעה ולהצלחה.
בסיום הדברים מבקש ראש הישיבה לנצל את הבמה הנכבדה כדי להודות ל'דרשו' על התועלת העצומה שמפיקים תלמידי הישיבה מתוכנית ‘בני הישיבות':
יש כאן בהחלט עניין של הכרת הטוב, וחשוב שידעו שהתוכנית הזאת משמשת ככלי עזר משמעותי מאוד לצמיחתם של הצורבים הצעירים, שרבים מהם כבר הפכו מאז למרביצי תורה ויושבי על מדין, ול'דרשו' יש חלק משמעותי מאוד בצמיחתם ובניינם הרוחני.