הרב בנימין בירנצוויג
"וַיַּֽעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת־משֶׁה" (במדבר ב', ל"ד)
אנו נמצאים עכשיו בערב חג מתן תורה, ננסה לעמוד קצת על הכח העצום שזכינו לו ביום קבלת התורה, וכשנדע זאת ונפנים זאת הרי השמחה שלנו והרצון שלנו לחזק אצלנו את קבלת התורה האישית של כל אחד תהיה גדולה ומכופלת.
לפני קרוב לעשור אירעה רעידת אדמה עוצמתית ביותר בנפאל, הרס רב ביותר אלפי הרוגים נורא ואיום. כמו כל אירוע חדשותי ודרמטי, גם אירוע זה תפס את הכותרות בכל האמצעים התקשורתיים.
תמונות, כתבות, דמעות, התרגשויות וכל הנלווה כמו שהעיתונאים יודעים לעשות…
כל אחד מאיתנו כשקרא את הידיעות, חשב לעצמו 'נעבאך' מסכנים הנפאלים על האסון שלהם. בזה הסתכמה שייכותו לאירוע הטראומתי של העם הנפאלי.
אבל כשבאו למרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל וספרו לו על מה שקרה שם בנפאל, הוא התעצב מאד, ואמר כל זה נעשה בשבילנו כדי שנתעורר!
כן, הוא שראשו מוצב השמימה הוא הרגיש מיד… זה לא אירוע של העם הנפאלי זה אירוע כאן, של לומדי התורה בבני ברק וירושלים!
האמת שאנחנו שומעים את הסיפור הזה אז אנחנו אומרים לעצמנו, כן ודאי הכל נעשה בשבילנו וכו', אבל האם באמת הרגשנו כך מיד ששמענו על האירוע בנפאל? האם מיד קשרנו זאת למצבנו כאן בארץ ישראל? מדוע באמת לא? אף שאנו מאמינים שכך היא האמת?
ננסה לתת מבט אמיתי שאולי ייתן לנו קצת טיפה מן ההרגשות שמרגישים בהם גדולי ישראל כשקורא אירוע בקצה העולם
מרן הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל ראש ישיבת חברון בירושלים, היה מרבה לחזור בישיבה על דברי הרמב"ן בפרשת יתרו, על דברי הפסוק בתהילים "הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן" ואומר הרמב"ן כמו שתחילת הפסוק שנאמר על קריעת ים סוף והירדן, הוא אמת לאמיתה ולא נכתב בלשון משל ושנינה, שהרי כולנו יודעים שהיתה קריעת ים סוף והירדן, וקרה שינוי הטבע הענק הזה, כמו כן סוף הפסוק "ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן" שנאמר על זמן קבלת התורה, הוא אמת לאמיתה ולא משל ושנינה.
והיה ר' יחזקאל זצ"ל חוזר ואומר תראו איזו שמחת גדולה היתה בעולם, כל ההרים והגבעות בכל רחבי העולם, האורסט בנפאל האלפים בצרפת הרי אורל ברוסיה, יחד עם החרמון והתבור בישראל, פצחו כולם ברידוק אחד ענק ומשותף פשוטו כמשמעו, 'הורה', וכן כל הגבעות ברחבי העולם עשו 'טאנץ' אחד גדול מרוב שמחה! לדמיין מה היה בעולם באותו זמן? הידיעה הזו דיה בשביל לחזק בלבנו את הרצון והשמחה במה שזכינו שהקב"ה נתן לנו את התורה ונותן לנו בכל שנה ושנה מחדש את האפשרות לקבל את התורה.
מה באמת ענין השמחה של ההרים והגבעות? וכי הם לומדים ומקיימים את התורה? עד כדי כך שהם ארגנו בכל העולם ריקודי חוצות בכל מדינה?
ישנו דבר נפלא ביותר שכתוב במהר"ל: שכל מעשה בראשית היה תלוי ועומד עד מתן תורה, ומשנתנה תורה ניתן סדר בעולם ובכל מעשה בראשית. יש תורה יש סדר בעולם, אין תורה יש חורבן בעולם רח"ל.
אם אנו יודעים ידיעה זו, אפילו שלא חיים אותה באמת, אבל עצם הידיעה כבר מספיקה כדי שכשיספרו לנו על תגובתם של גדולי ישראל לרעידות אדמה שיש בעולם או כל אסון טבע אחר רח"ל, נבין את התגובה המידית שלהם לדבר.
זה קשור אלינו, זה בגללנו, זה בשבילנו, כי כל מעשה בראשית קיים ויש לו סדר בגלל לימוד התורה, כשחסר בלימוד התורה אין סדר במעשה בראשית ורח"ל יש רעידות אדמה וחורבנות אחרות ה' ירחם.
מבהיל כל רעיון עד כמה שאנו מצד אחד צריכים לשמוח על הכח העצום שיש לנו ביד לקיים את הבריאה בכח לימוד התורה, כמה צריכים לשמוח על כך שהקב"ה נתן לנו תורת אמת נתן לנו לעסוק בנצח בקיום, ולא סתם בהבלי הבלים ודברים ריקנים, ומצד שני כמה אחריות יש לנו בכך.
טבעם של עמלי תורה
כאן המקום להוסיף דבר נפלא ועוצמתי – ה'אור החיים' הקדוש שואל שאלה עצומה, מדוע נקבע לכל הדורות זכר לקריעת ים סוף שהיה נס עצום של שינוי סדרי בראשית, שהים נבקע באמצעו והים נהפך ליבשה, הרי מצינו עוד נס גדול כזה שנעשה לרבי פנחס בן יאיר שנבקע לו הירדן ממש כמו לבני ישראל, ומדוע לא נקבע זכר לנס הגדול הזה? הרי נס כזה שנעשה ליחיד יש בו אף יותר התפעלות?
ואומר ה'אור החיים' הקדוש יסוד עצום – נס קריעת הירדן לרבי פנחס בן יאיר היה לאחר מתן תורה, במתן תורה השתעבד כל הטבע בעולם לעמלי התורה באמת, ומשכך, אין זה נס כזה גדול שהירדן נבקע לעמל תורה גדול כזה כמו רבי פנחס בן יאיר. אבל נס קריעת ים סוף, היה לפני מתן תורה ואז עוד הטבע לא השתעבד לעמלי התורה [מעשה בראשית היה תלוי ועומד עד מתן תורה כלשון המהר"ל], וא"כ דבר כזה שהטבע משתנה והים נבקע, הוא אירוע היסטורי עצום ורב, ועליו יש לעשות זכר לדורות כדי לראות את האמונה וההשגחה העליונה.
ישנו מעשה מרטיט שסיפר 'ראש המוסד' הראשון של ישראל, שלמרבה הצער לא היה שומר תורה ומצוות. בילדותו התגורר בעיר דווינסק, עירו של מאור הגולה רבי מאיר שמחה בעל ה'אור שמח' שהיה גדול שבדורו. בעיר זו התגוררו עשרות אלפי יהודים וגם גויים, ולידה עבר נהר גדול.
פעם אירע שהנהר החל לעלות על גדותיו, ועלה ועלה, וכל העיר רעשה וחרדה, הנה הם רואים למול עיניהם את כל מעשה ידיהם טובעים בגאות הנהר, וכולם התגייסו בכוחות עצומים להרים כמויות של שקי חול בגדות הנהר כדי לחסום את גאותו. אבל הנהר גיחך למאמצים שנעשו, והמשיך לגאות ולעלות, כשראו שכלתה עליהם הרעה, רצו ראשי הקהל של היהודים לרבה של העיר הגאון הקדוש רבי מאיר שמחה שהיה שקוע בלימודו ברוב עמל ויגיעה. הם סיפרו לו על המצב הנואש, ועל כך שחייהם של אלפי אלפי יהודים ותושבי העיר בסכנה אמיתית, ועוד מעט וכולם רח"ל יכחדו הם טפיהם וכל רכושם.
קם רבי מאיר שמחה ואץ רץ לעבר הגבעה המשקיפה על הנהר, ועיני כל היהודים ושאר תושבי העיר מלוים אותו בעיניהם ומייחלים לראות מה יעשה החכם היהודי הקדוש, ואז הרים האור שמח את קולו, ואמר: 'נהר נהר אני המרא דאתרא כאן, ואני גוזר עליך בגזירת וכח התורה שתרד מיד מגאותך', באותו רגע התחיל הנהר לרדת מגאותו והעיר ניצלה מחורבן מוחלט.
איסר הראל, שתיאר את הסיפור בצבעים חיים הוסיף ואמר: כל העיר געשה ורעשה מכוחו של החכם היהודי. הוא כותב שהיה קידוש ה' גדול מאד בעיני כל הגויים, שדברו על הכח שיש לחכם היהודי בכח תורתו לשנות סדרי הטבע ולשלוט עליו.
מעשה זה מחדד לנו את דברי ה'אור החיים' הקדוש, שמזמן מתן תורה הטבע נשלט על ידי עמלי התורה, לא רק שכל סדרי בראשית קיימים בזכות התורה אלא שעמלי התורה ניתן להם כח מיוחד לשלוט על איתני הטבע כשצריך בכך.
כמה שמחה עצומה יש לנו שאנו זוכים בכל שנה שניתנת לנו האפשרות לקבל את התורה, לעמול בה ואם אנחנו נתאמץ אז גם נזכה לכח התורה הניתן לעמליה