סיפר הרה״ג ברוך חורש שליט״א:
מסופר על הגאון המופלא רבי יחזקאל ברטלר זצ״ל שהיה עילוי עצום, הגיע לארץ ישראל בגיל שתים עשרה כילד יתום בודד ועזוב. הוא נשלח ללמוד בישיבת פוניבז׳, אולם לרוב גאונותו – לא הצליח להשתלב בשיעורים. בדקות ספורות הוא קלט את מה שהר״מ אמר וגם מה שהוא הולך להגיד… ושאר הזמן עבר עליו בשעמום נורא ובריקנות גדולה, עד שהרגיש כי אין לו מה לחפש יותר בישיבה.
כך החל יחזקאל הנער ללכת בטל, באין איש משגיח עליו, עד שבהגיע חודש אלול הוא ישב שבועיים ימים ובכל יום שיחק שחמט במשך שעות! כאב הדבר מאוד לרבי זלמן דרורי זצ״ל, אחד מבני הישיבה באותה עת, והוא ניגש למרן החזון איש זצ״ל, סיפר לו על העילוי המופלא ועל מעשיו, והתחנן כי ינסה להציל את הבחור.
ואכן, מרן החזו״א שלח את רבי דוד פרנקל זצ״ל לקרוא ליחזקאל. כאשר נכנס אל החזון איש – הוא לא הוכיחו ולא הטיף לו מוסר, רק חייך אליו בנעימות ושאלו לשמו ולמשפחתו. לאחר מכן, שאלו מספר קושיות בלימוד – עליהן השיב יחזקאל בקלות, בחריפות ובעמקות.
או אז, הקשה החזון איש על דברי הנער, ויחזקאל השיב מלחמה, כארי במלחמתה של תורה. כך נמשך הדבר מספר שעות… לכשסיימו, נפרד ממנו החזו״א בלבביות, וביקש כי יבוא גם למחרת.
כששמע רבי זלמן את אשר התרחש אצל החזו״א, התפלא עד מאוד. הוא נכנס אל מרן החזו״א ושאל: "מדוע הרבי לא הטיף לנער מוסר, ולא הוכיחו על פניו? הלא אמרתי לרב כי מדובר בבחור שבעיצומו של חודש אלול הנורא והנשגב, מבטל את זמנו במשחקי שחמט?"
הסביר לו מרן החזו״א: "הנפש זקוקה לסיפוק ולתענוג כאוויר לנשימה. אתה לא יכול לקחת לבחור תענוג אחד, ללא שתיתן לו תענוג אחר! הדרך הנכונה להעלות אותו על דרך המלך, הינה לדבר עמו ב׳לימוד' בעמקות, ללמד אותו לחוש בטעמה הערב של התורה הקדושה, וכך הוא יתלהב באהבתה, וממילא יזנח את כל השטויות ויתמסר לה בכל מאודו!".
ואכן מה׳דיבור בלימוד' לעוד שיחה בלימוד עם מרן החזו״א, נשאב הבחור יחזקאל לעולמה הקסום של התורה ולאהבתה, עד שנהיה אחד מגדולי הדור ממש, שלא היה לו בעולמו מאומה מלבד התורה הקדושה!
(רפידתו זהב, ע"פ אור השבת)