היה זה אחד הרגעים הקשים והמביכים שידע ראש הקהל בחייו, ואולי הרגע הקשה ביותר.
הוא ולא אחר, ראש הקהל של פרשבורג בכבודו ובעצמו, בתפארת גדולתו, צריך לעמוד כעת כעני בפתח. נשימתו נעתקה מפיו, לשונו דבקה לחיכו, הבושה הקיזה ממנו את תמצית דמו.
הוא נקש נקישות חלושות על הדלת, והמתין במתח לפתיחתה. כל רגע של המתנה נדמתה לו כנצח.
כעבור רגעים אחדים נפתחה הדלת לרווחה על ידי רבינו החתם סופר זי״ע שהיה סבור לפי קול הנקישות כי העומד שם הוא אביון המקבץ נדבות, והנה לפניו עומד, שפוף קומה, ראש הקהל הנכבד.
'דבר סתר לי אל רבינו', לחש ראש הקהל, 'אפשר, במטותא, לשוחח ביחידות כמה דקות?'
ללא אומר ודברים נכנס עמו החתם סופר אל החדר, והושיט לאורח הנסער כיסא לשבת.
אחרי שהסדיר את נשימותיו הטרופות, פתח ראש הקהל וסיפר את סודו בקול קטוע: "הושיעני רבי כי אומלל אני! כל בני העיר סבורים עדיין כי אני עשיר ובעל יכולת, אבל איש אינו יודע כי נפלתי מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, אפילו בני ביתי הקרובים אין יודעים את הסוד כי איבדתי את כל הוני עד הפרוטה האחרונה, ועד בכלל. הכל החל כאשר חתמתי ערבות לכמה סוחרים, ונאלצתי לשלם עבורם סכומי עתק, לאחר מכן המשיך הגלגל להתהפך עלי בעוד כמה עסקאות כושלות, והנה אני כעת עני ואביון מגוזלו, ולא סתם עני, אלא חייב אני סכומי עתק לנושים היורדים לחיי…"
"בימים כתיקונם" – המשיך לתאר את המצב המייאש אליו נקלע – "הייתי אמור לנסוע מחר ליריד הנחושת בלייפציג שבגרמניה, אבל יאמין לי רבינו, שאין לי אפילו מעות עבור הוצאות הדרך, וכאשר אבדתי אבדתי…"
למשמע הדברים, עודדו החתם סופר בטללי עידוד וחיזוק, אך לא הסתפק רק בדברים בעלמא, אלא בירר הלכה למעשה:
– כמה יעלו לך הוצאות הדרך ליריד?
– לכל הפחות מאה זהובים.
– מאה זהובים אינם סכום רב, אנכי אעניק לך אותם בהלוואה. שמע בקולי, מחר תקום ותיסע אל היריד, ואנכי מזהירך שתגמור את העסק הראשון אשר יזדמן לידך. לבי סמוך ובטוח כי תראה ברכה גדולה בעסק זה, כך שבשובך הנה יוכל להשיב לי את ההלוואה.
עודו מדבר עמו, קם החתם סופר, ניגש אל הארון והוציא משם שטר של מאה זהובים, כל רכושו אשר חסך ימים מרובים, הושיטו לראש הקהל, והחל ללוות אותו אל הדלת בברכות צאתכם לשלום והצלחה מרובה.
עיניו של ראש הקהל מלאו נצנוצי דמעות "מה אשיב לרבינו על כל הטוב אשר גמלני ?.." והוסיף עוד כהנה דברי תודה ושבח, אולם החתם סופר הפסיק ואמר לו: "חכמינו אסרו גם ריבית דברים, כך שאסור ללווה להרבות בדברי שבח מלווה. אמור מעט ועשה הרבה, צא לדרכך מחר ליריד, וישועת ה׳ כהרף עין, והוא ישלח מלאכו הטוב לפניו לראות רוב הצלחה".
לבוש במיטב מחלצותיו הופיע ראש הקהל העשיר-העני בבית המלון בלייפציג, בידו תיק סוחרים יוקרתי שהיה נדמה לעיני הנוכחים כמלא וגדוש בשטרות מזומנים, ואין איש מעלה על דעתו כי התיק אינו מכיל מאומה, מלבד כמה עשרות זהובים להוצאות הדרך חזור..
מר יאעלזאהן מהמבורג שבהולנד, היה סוחר ותיק שהכיר שנים רבות את ראש הקהל של פרשבורג, וגם הוא התארח באותו מלון.
"מה טוב שפגשתי אותך היום" – הושיט מר יאעלזאהן את ידו לעבר ראש הקהל – "יש לי להציע לך הצעה עסקית שלא תוכל לסרב לה. בימים אלו אני אמור לקבל אניית משא עמוסה בפולי קפה מובחר ומשובח מברזיל, שהצלחתי להשיג במחיר מוזל במיוחד, אך יודע אני מפי יודעי דבר כי בימים הקרובים עומד מחיר הקפה לעלות. אני אישית לא יכול לעסוק כעת בעסקי הקפה, משום שאני עסוק בעסקים אחרים, ובכן אני מציע לך כידיד קרוב, לקנות ממני את כל הסחורה במחיר הקרן ששילמתי – 400,000 זהובים, ועוד 3000 זהובים מיסים ושכר הובלה. אינך צריך לשלם כעת את הסכום, אלא הבה נחתום שטר מכירה, ובאפשרותך לשלם לי גם כעבור חודשיים לאחר שתמכור את הקפה בתוספת רווחים נאים"…
לרגע אחזתו לראש הקהל פיק ברכיים, כיצד יוכל להתחייב על סך 400,000 זהובים, אך כאן צלצלו באוזניו דבריו של רבו החתם סופר: "…ואנכי מזהירו שיגמור את העסק הראשון אשר יזדמן לידו. לבי סמוך ובטוח כי יראה ברכה גדולה בעסק זה…"
הוא נטל את העט וחתם על שטר החוב על כל הסכום.
לא עבר אלא שבוע ימים, וראש הקהל כבר מצא שני סוחרים שרכשו ממנו את כל ספינת הקפה במחיר יקר של 500,000 זהובים, כך שראש הקהל גרף לכיסו ריווח נקי של 100,000 זהובים טבין ותקילין!
לאחר עסק זה המשיך ראש הקהל להשקיע בעוד כמה עסקים ביריד, ובכל מקום ששלח ידו האירה לו ההצלחה פנים למעלה מדרך הטבע, עד שהרווית סכומי עתק, שהיה בהם כדי לשלם את כל חובותיו, ואף לחזור להיות עשיר גדול יותר ממה שהיה תחילה.
בלב מלא שבח והודאה להשי״ת, וגדוש בהכרת הטוב לרבינו החתם סופר, החליט ראש הקהל לרכוש עבורו מתנה יקרה, טבעת יקרה משובצת ביהלום יקר, "הרי החתם סופר הוא מבין גדול באבנים יקרות, וכנראה ישמח במתנה זו", הרהר העשיר בלבו.
תיכף עם חזרתו לפרשבורג, עוד בטרם צעדו רגליו על מפתן ביתו, סר אל בית החתם סופר, שם מצא אותו שקוע בלימוד עם שני תלמידים, אחד מהם היה בנו הגה״ק רבי שמעון סופר זי״ע, לימים אבד״ק קראקא.
הוא עמד מן הצד עד שעצרו מלפלפל באחת הסוגיות, ואז ניגש אל החתם סופר ואמר: "בראש ובראשונה אשיב את ההלוואה בסך מאה זהובים, אחרי שברכתו של רבינו התקיימה במידה גדושה, ועוד אבוא לכאן בלילה לספר באריכות את כל השתלשלות הדברים, אבל עתה לא אעזוב את הבית מבלי להגיש לרבי מנחת תודה והוקרה אשר הבאתי לו, את הטבעת היקרה הזאת".
"יהלום נקי ונוצץ כזה לא ראיתי מימי" – הפטיר החתם סופר בהפעלות וברוב עוז וחדווה, בעודו מעיין בטבעת היהלום ובוחן אותה מכל צד "אה! פלאי פלאים! יקר שביקרים!".
חזיון זה עורר תימהון והשתוממות גדולה בלב שני התלמידים. אחד מהם לחש לחברו בתמיהה: "ריבית … הלא ראש הקהל לוה מאה זהובים … אולי עלינו להעיר לרבינו על כך…", "וכי נסתרה בינתך ?!" גער בו חבירו "וכי סבור אתה שנעלם מרבינו איסור ריבית ?…"
"במקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד אפילו לרב" – התנצל הראשון.
"בכל זאת, הבה נמתין עד שראש הקהל יצא מהחדר" – הציע השני – "ואז נעלה את ההערה לפני רבינו".
עודם מתלחשים ביניהם, והנה שומעים התלמידים את החתם סופר אומר לראש הקהל, בפנים צוהלות וקורנות מרוב שמחה: "אני חוזר שוב על דברי, שמעולם לא ראיתי יהלום יקר כזה, ואכן, אילו היה מביאה אלי טרם הלוויתי לו כסף, הייתי לוקח זאת מידו בתשואות חן, אבל כעת לא אוכל לקבלה מידו, כי יש בה משום איסור ריבית, תן את הטבעת לזוגתך שבוודאי תשמח לקבל אותה"…
למשמע הדברים, חפן ראש הקהל את ראשו בין בשתי ידיו, והוכיח את עצמו בתוכחת מוסר "אוי לי, איך שכחתי מאיסור ריבית, הלא בור ועם הארץ אנכי…". הוא התנצל על המבוכה ועזב את הבית בברכות שלום וברכה.
לאחר שסגר את הדלת אחריו, פנו שני התלמידים אל החתם סופר בקול נכנע: "ילמדנו רבינו, תורה היא וללמוד אנו צריכים, ימחל ויסלח נא לנו רבינו, כי אותות השמחה וההתפעלות אשר גילה תחילה כלפי היהלום גרמו לנו להרהר אחרי רבינו בחשש איסור ריבית, אך אחר כך נוכחנו לראות מסוף מעשה שמתחילה לא עלה על דעתו כל לקחתו, אם כן, לשמחה מה זו עושה, מדוע שמח תחילה מהיהלום?"
"שאלתכם נאמנה" השיב החתם סופר, וכאן עלה קולו בהתרגשות ואמר "כאשר הלה הושיט לי את טבעת היהלום, התמלאתי שמחה רבה, שמחה של מצוה, כי באה לידי אפשרות לעמוד בנסיון של מניעה מלקיחת ריבית, דבר שאינו מצוי ושכיח אצלי, כי בדרך כלל אין לי מעות להלוות לאחרים, וגם אין מי שירהיב עוז להציע לי ריבית, ועתה כאשר באה לידי אפשרות לקיים מצות ה׳, איך לא אשמח בשמחה רבה ?!"
(מקור: חוט המשולש. וראה בספר בן גרני לתלמיד רבינו בעל הגרן דוד, סוף פרשת נח, מה שהוסיף ע״פ עובדא זו)
(גיליון 'היכל החתם סופר)