סיפר מגיד מישרים הרה"ג רבי שמעון שפיצר שליט"א:
שמעתי מבעל העובדא איש 'סוחר' המוכר חפצים מסוימים, שהנה באמריקה יש מקום שמתקבצים סוחרים רבים, וכל אחד מעמיד סחורתו על דוכנו, ורבים באים לראות, לבדוק ולקנות (- אקספו, כעין ה'יריד' המוכר לנו משנים קדמוניות), גם יהודי זה הזמין לעצמו 'דוכן', ובהגיע 'יום השוק' פתח את שולחנו, והחל להעלות עליו את סחורתו, לפתע חשכו עיניו, כי ראה שמולו ממש יש דוכן של כתבי עת עם תמונות שחץ, ולא זו בלבד שאסור להביט בם אלא שאף אין ראוי לירא שמים לשהות מול דוכן כזה…
מיד אבה להחליף את מקום שולחנו, אבל לפי ה'סדר' אי אפשר להחליף מקומות, והכל מסודר מבעוד מועד, וגם משלמים דמי שכירות השולחן מעיקרא, ולא נותרה בידו ברירה אלא לסגור את דוכנו וללכת הביתה, ועמד בפני 'נסיון' קשה וגדול – שהרי השקיע הרבה ממון ודמים, וגם בא הנה ממרחקים כשהוא מביא עמו הרבה עוזרים ועובדים, וכי אחרי ימים ושבועות של השקעה וטרחה יעזוב הכל… לאידך גיסא, ידע היטב כי הוא שוהה כנגד פריצות איומה, והנסיון גדל עד מאד… עד שמשמיא סייעו בעדו והכניסו במחשבתו 'לחשוב מחשבות' מה היה אביו עושה במצב כזה… וחיש מהר הסיק שאביו לא היה נשאר כאן אפילו לרגע, אלא היה סוגר את השולחן ובורח לביתו, לכן גם הוא עשה כן הלכה למעשה, קיפל השולחן, אסף הסחורה ועזב את המקום, וחשב לעצמו הכל שוה 'כפרה' כנגד חשיבות ונחיצות שמירת עיניים.
בדרכו החוצה כשצרורותיו ומזוודותיו בידו, נתקעה המזוודה באיזה איש שעבר במקום, מיהר הסוחר לבקש מחילה, כי מבלי מתכוון נתקע בו, אבל זה האיש עצר אותו, ושאלו, איני מבין – לאן אתה הולך, הרי כולם מגיעים הנה ואתה עוזב כעת. סיפר לו הסוחר את כל אשר קרהו, התפעל האיש עד מאד, הוציא מכיסו כרטיס ביקור, וביקש ממנו שיבוא אליו ל'פגישה' במשרדו, באמרו הנני רוצה לשמוע מה אתה מוכר ובמה אתה מתעסק.
ויהי ממחרת, ישבו שניהם יחדיו, ועל אתר גמרו ביניהם איזה 'עסק' בסכום גדול עד מאד (הסוחר שסיפר המעשה ביקש שלא לפרסם הסכום, רק גילה שמדובר בסכום אדיר), והרוויח הרבה יותר ממה שהיה יכול להרוויח אם היה נשאר באותו דוכן.
ולדידן יש בו כדי ללמד, ראשית דבר – אין אדם שומע לי ומפסיד, ושנית, כי כל מעשה המסחר אינו אלא רק השתדלות, וממילא ברור ופשוט שאין לעשות השתדלות כנגד התורה, אדרבה, השומר עיניו לא יפסיד מאומה, וראה נא כי זה הסוחר לא זו בלבד שלא הפסיד אלא גם הרוויח פי כמה וכמה (וגם מי שלא יראה את תשלומיו מיד, עוד יזכה לראותם, כי כן הוא האמת.)
(באר הפרשה)