בשורות הבאות נצטט מתוך שיחה מעניינת שהופיעה בגיליון 'וידעו' – גיליון לבוגרי ישיבת 'בית מדרש עליון', עם הגאון רבי נפתלי קופשיץ שליט"א מראשי הישיבה, וראש ישיבת 'דעת משה' לצעירים.
הגר"נ קופשיץ שליט"א, מפורסם בשערים בהעמדת לגיונות של תלמידי חכמים מתוך הרבצת התורה בעמקות מיוחדת וידיעות נרחבות בש"ס ופוסקים, וכן עניני הנהגת החיים שקיבל מגדולי הדור זצוק"ל.
האמת היא שאברך צעיר המטופל במשפחה ורוצה להתפלל שחרית ביישוב הדעת, אומר ראש הישיבה, אין ברירה אלא לא להיכנס לזמן הלחץ, כלומר להתפלל מוקדם שיש עוד זמן לפני שצריך לקחת את הילדים למוסדות, וכך יש לכל אחד את הפנאי להתרכז בתפילה כראוי.
אמנם לקום בנץ זה לא פשוט לכל אחד, אבל להתפלל מוקדם בזמן קבוע זה שווה לכל נפש. כך אפשר להתפלל ברוגע. גם אני בזמנו כשהיו לי ילדים קטנים ולמדתי בכולל היה לי קשה לקום להתפלל בנץ.
אבל כל ימי השתוקקתי להתפלל בנץ, בגלל שהתפללתי עם אבי זכרונו לברכה בבתי נייטין ששם היו גדולי וצדיקי ירושלים וראיתי שם תפלה של אנשים שאין דבר כזה בנמצא. היה שם את הגה"צ ר' שמואל הומינר זצ"ל בעל הספרים 'עבד המלך' ו'עולת תמיד', והגה"צ ר' יוסף סלנט זצ"ל בעל ה'באר יוסף', והגה"צ ר' שניאור פרידמן זצ"ל שהיה מצדיקי ירושלים ושמעתי שמרן הגרי"ז זצ"ל אמר עליו שהנה אמרו חז"ל כי לעתיד לבוא תחתונים למעלה ועליונים למטה, ואמר כך, כי לעתיד לבוא ר' שניאור פרידמן למעלה ויש ראשי ישיבות שיהיו למטה.
עוד התפלל שם הגה"צ ר' נחמן דובינקי זצ"ל שהיה אומר פסוקי דזמרא באופן מבהיל על הרעיון, כל מילה הוא היה בולע אותה בכזו מתיקות והיה נראה בחוש שכל מילה אצלו היא בשבילו כמיליארד דולר, היה עליו אור על הפנים כמו פרוז'קטור, כולו היה שרוי בשמחה נפלאה, בכזה מתיקות הוא אמר את הפסוקים 'יהי כבוד ד' לעולם, ישמח ד' במעשיו', היה זה מחזה מעורר השתאות וקנאה לזכות להרגשה מעין זו.
היו שם צדיקים גדולים וגם התפלה שם התארכה מעל ומעבר התפללו שם פסוקי דזמרא ביום חול כעשרים וחמש דקות. ולמשל סליחות של ערב ראש השנה התחילו בשעה שתים ועשרים והנץ היה אז בחמש ושלושים. ההשתוקקות להתפלל תפלות כראוי כאלו נחקקה בי ולכן כל ימי השתוקקתי להתפלל עם הנץ החמה בכובד ראש ובמתינות.
הבית והמשפחה בשבת קודש
שבת זה זמן נפלא שכל המשפחה יושבים ביחד ויש אפשרות להשפיע על המשפחה בצורה נפלאה, בתוך כדי סעודת השבת יש גם קדושה יתירה, זה זמן מיוחד ביותר, ולכן כל אחד צריך להתכונן לזה, צריך שיהיה לכל אחד ווארט טוב על פרשת השבוע, סיפור טוב עם מוסר השכל, צריך ממש להתכונן כראוי.
אבי זכרונו לברכה היה אומר, כי כל אחד לפני שהוא יוצא לדרך הוא צריך שיהיה לו שלושה דברים בכיס, אם הוא פוגש למדן שיהיה לו שאלה טובה לדבר עמו בלימוד, אם הוא פוגש אדם פשוט יותר שיהיה לו ווארט טוב על הפרשה, ואם הוא פוגש מישהו ברמה נמוכה יותר שיהיה לו סיפור טוב עם מוסר השכל. אם אדם אין לו בכיסו שום דבר מוכן, הוא ידבר סתם דברים בטלים, צריך שתמיד תהיה לאדם הזדמנות לדבר בלימוד.
ולכן מי שרוצה שהשולחן שבת שלו יהיה מרומם כראוי הוא צריך להיות מוכן עם כמה סיפורים טובים שמתאימים לילדים, שמתאימים לאישה. ווארט טוב על הפרשה, מוסר השכל, או שאלה טובה בהלכות שבת.
שיטה מעניינת ללימוד הלכה
יש הרבה שרוצים ללמוד הלכות שבת, יש אפשרות ללמוד מתוך ספר, אבל יש אפשרות יותר מעולה על ידי שאומרים שאלה מעניינת בהלכות שבת וכולם מנתחים את השאלה ואחר כך גם מביאים מסקנות מדברי הפוסקים, זה מלמד וגם מחבר הרבה יותר. שמעתי שאצל הגה"צ ר' זאב כהן שליט"א נוהגים לעשות כך, תמיד מדברים על שאלה חדשה בהלכות שבת, כשמביאים ומדברים על נושאים מעניינים כולם מתחברים וגם הדברים נחקקים בהם כראוי.
ועוד דבר, אני תמיד השתדלתי שיהיו לי אורחים בסעודות שבת, כי המציאות היא שאם אחד יושב רק עם ילדיו הקטנים זה לא מחייב, כי בעצם בן אדם בזמן סעודת שבת הוא כבר עייף מכל השבוע וקשה לו, ובבית הוא משוחרר והוא מתנהג בהתאם, באווירה משוחררת באווירה ביתית שלא מחייבת, ולא בצורת מכובדת ומרוממת כראוי לסעודת שבת קודש.
ולכן כשיש אורחים בעל הבית צריך להתנהג בהתאם, הוא צריך להתנהג בצורה מכובדת, ומצד אחד רוצים שקט להיות משוחררים בלי אנשים על הראש, וכשיש אורחים זה עבודה, אבל מצד שני על ידי כך כל הסעודות שבת מתרוממות, כי צריך לדבר בלימוד ולכבד את האורחים, ויש בזה גם מצווה אם מדובר בבחורים שצריכים את ההכנסת אורחים הזו. בפרט אם הם רוצים לשמוע ולקבל יש בזה תועלת נפלאה, וגם הילדים למדים מזה הכנסת אורחים, כולם נהנים מהדבר הנפלא הזה.
לימוד עם הילדים הבוגרים
כמה שלומדים עם הילדים יותר, יותר טוב, גם כשהם בישיבה כשהילדים באים הביתה כדאי מאוד ללמוד איתם.
אני אומר על בשרי, אמנם זה לא כל כך ראיה כי אני בן יחיד, אבל אני הייתי מנצל את אבי זכרונו לברכה בכל הזדמנות שרק יכולתי. מסיבה מסוימת הייתי חוזר הביתה לשבת מישיבת חברון, ובשבת נהפכתי להיות תלמיד בישיבת 'תורה אור' הייתי אמנם אוכל בבית אבל היה לי קשר עם הבחורים. כל שבת, בחורף בליל שבת ובקיץ בשבת אחר הצהרים, הייתי לומד עם אבי זללה"ה מן הסתם שלוש שעות ביחד, וזה היה עבורי תענוג עילאי. הייתי פשוט מחכה לזה כל השבוע, היו באים בתוך כדי הלימוד לדבר עם אבי זללה"ה בלימוד והייתי שומע מה שואלים וכיצד הוא עונה להם, ועד היום יש אנשים שאומרים לי שאנחנו זוכרים איך למדת עם אביך כל השבת אחה"צ שעות ארוכות.
כיבוד אב ואם
פעם ביקשתי ברכה מהגרח"פ שיינברג זצ"ל עבור ילדיי, והוא בירך ואמר שהם יזכו לקיים מצוות כיבוד אב ואם. אמרתי לו אני רוצה ברכה שהם יהיו תלמידי חכמים, והגרח"פ השיב לי כי אם הם יכבדו את ההורים הם יהיו תלמידי חכמים כי ההורים רוצים שהם ילמדו טוב ויקיימו את המצוות ויעבדו את ד'.
אומרים שהחתם סופר אמר לבנו בבר מצווה כי מהיום בכל מצווה שהוא יקיים הוא יקיים שני מצוות, גם קריאת שמע וגם כיבוד אב ואם, כי ההורים שמחים שהילדים עושים רצונו של מקום.
ואם אדם מעניק לילדים אהבה אמיתית ואת הכבוד הראוי להם, ואינו מבקר את הילד כל הזמן אזי הילד משתוקק לכבד את אביו ולעשות את רצונו, מצוות כיבוד אב ואם מלבד מה שהיא מן המצוות החמורות מעשרת הדיברות ושמי שמכבדם הוא כאילו כיבד להקב"ה, יש בה גם חלק שאדם רוצה מעצמו לקיים אותה לעשות את רצון הוריו.
עשה רצונה ותעשה רצונך
דודי הגאון הגדול ר' נתן קופשיץ שליט"א אמר לי הדרכה לפני החתונה, אם אתה רוצה שאשתך תלך עמך בכל הרצונות שלך בענייני רוחניות, אם תעשה כך, שבכל הדברים הגשמיים תלך אתה עימה ותסכים לכל רצונותיה (לא דווקא בהוצאות כספיות אבל למשל אם היא רוצה שהחלון יהיה פתוח תסכים שהחלון יהיה פתוח, וכדו') – היא כנגד זה תלך עמך בכל רצונותיך בענייני רוחניות. אבל אם תתווכח על ענייני הגשמיות לא תצליח גם ברוחניות.
כמו שאמרו חז"ל כי במילי דביתא האשה קובעת, ובמילי דשמיא הבעל קובע, אבל תמיד הוויכוח מה נחשב מילי דשמיא ומהו מילי דביתא… ולמעשה מי שיש לו סדר ברור והוא מכבד כראוי את אשתו, ומשמח אותה במה שיש בידו לשמחה ולתת לה, היא רוצה תמיד מה שהוא רוצה והכל הולך למישרין.
פחות גשמיות, יותר רוחניות
ראינו אצל גדולי ישראל כי כמה שהיתה להם פחות גשמיות היתה להם יותר רוחניות, אלו שהיה להם גם בית יותר לעילא גם הרוחניות שלהם היתה פחותה משל אחרים, אלא אם כן הם קיבלו זאת בדרך אגב בלא שהם התעניינו בזה כלל וכלל. הרי כולם ראו כיצד היה נראה ביתו של הסטייפלער זצ"ל, של רבי חיים קניבסקי זצ"ל, של רבי אהרן לייב זצ"ל, בדרך כלל התעסקות בגשמיות נוטלת חלק מהרוחניות.
שמעתי שגביר אחד אמרו עליו שיש לו תורה וגדולה במקום אחד, ואמר על זה גאון אחד כי אם הגדולה שלו היא כמו התורה שלו אזי מצבו גרוע מאוד מבחינת… בדרך כלל המצב הזה הוא סתירה, ורק מי שהכל בא לו בדרך אגב בלא שרצה והתעסק בזה אלא הוכרח לזה ולא בא אליו מרצונו, לא נגרע מערך הרוחניות שלו.
הכסף ירד לטימיון
ואני בעוניי, השווער שלי הגאון רבי ליפא שכטר זצ"ל, תמיד היה עוזר לי, והיה לי קצת כסף אחרי החתונה שאחד הדודים הביא לי כסף להשקיע, ובתחילה זה היה מונח באיזה בנק והיה לי מזה קצת פרנסה.
אבל עם הזמן כבר לא היו רווחים באותו מקום והציעו לי השקעה במקום אחר, להשקיע בקניית מניות, היה זה כמובן אצל אדם נאמן אחד מקרובי המשפחה, וכך עשיתי ובאמת הייתי מקבל מזה פירות, באותה תקופה הייתי צריך מזגן וקיבלתי סכום שיכלתי לקנות מזגן, וכך נמשך הדבר תקופה מסוימת.
כעבור שנתיים וחצי הפסדתי את כל הכסף והכל ירד לטמיון, היה זה סכום גדול כעשרים וחמש אלף דולר שבאותם הימים היה אפשר לקנות בזה חצי דירה בבני ברק באזור טוב וכל הכסף אבד, ואני כל ימי מברך את הקב"ה על זה, מכיון שהרגשתי שזה הפריע לי בלימוד.
אני זוכר את התקופה הזאת הייתי קצת מתעניין מידי פעם היכן הכסף מושקע ומתי אפשר לדעת אם יש רווחים, וברוך ד' הקב"ה עזר והכל ירד לטמיון, ומיד אח"כ הקב"ה סידר לי פרנסה שנהייתי מגיד שיעור בישיבה, והיה לי שפע גדול כל החיים, ואני ממש מברך את הקב"ה בכל ליבי שהפסדתי את הכסף באותה התקופה ונשארתי שקוע בלימוד.
וכמו שכתב הרמב"ם (הל ת"ת פ"ג ה"ז), "שמא תאמר עד שאקבץ ממון אחזור ואקרא, עד שאקנה מה שאני צריך ואפנה מעסקי ואחזור ואקרא, אם תעלה מחשבה זו על לבך אין אתה זוכה לכתרה של תורה לעולם, אלא עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי ולא תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה".
('וידעו' גיליון לבוגרי ישיבת 'בית מדרש עליון')