הרב צבי גטקר
"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם" (ויקרא כ"ג, ט"ו)
ימי הספירה הם ההכנה לקבלת התורה, ומתוך התבוננות בעניין, זכיתי לתובנה מעניינת. הלא הגמרא בקידושין דף ל' אומרת, למה נקראו חכמים סופרים, שהיו סופרים כל אותיות שבתורה, וכמו"כ עתה למדים אנו במסכת שקלים במסגרת עמוד היומי, כי עזרא הסופר היה סופר כל אותיות שבתורה, וגם סופר את האותיות בתורה שבעל פה.
אם כן, ההכנה הנכונה והראויה, למתן תורה, לקבלת התורה, היא הגישה ללימוד התורה, ב'דרשו'ית, ברצון ללמוד ולדעת, ולדעת ברמה כזו, של כמו שהגמרא אומרת שם, בסוף העמוד, תנו רבנן, ושננתם, מה הלימוד במילה ושננתם, כלומר, "שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר, אל תג-מ-גם, ותאמר לו, אלא אמור לו מיד".
חז"ל למדו שגם כאשר התורה נלמדה, ונלמדה היטב, ברמה של 'על לבבך', האדם יודע טוב את ההלכות, ושולט בתורה היטב, עדיין יש חובת 'ושננתם', והיא שזה יישלף מהשרוול כביכול, שזה יהיה אמור לו, מיד!
שהתורה תעמוד מול עיני הלומד, ברמה של 'וספרתם לכם', שהיו סופרים כל אותיות שבתורה.
איי חולין!
אלפי לומדים, נבחנו כבר על רוב הש"ס, רבי רבבות לומדים, בלי עין הרע, מתקדמים עוד צעד ברכישת קניינים בתורה.
מסכת חולין! לראות אותו את היהודי המבוגר/צעיר, שיושב איתנו יום יום, מלטף את הכריכה, בעיניים עורגות, ולוחש כמו מחלום 'חולין'. איי חולין.
מתחילים עכשיו, היום, את המסכת. שעליה שמעתי את העובדה הנפלאה, המרגשת, שכמו יוצאת מתוך המחשבה הזו, של 'וספרתם לכם', שההכנה היא ללמוד ברמה של 'דרשו', של 'סופרים אותיות שבתורה'.
סיפור זה שמעתי מהג"ר שלמה מילר שליט"א, ששמע מהגאון רבי אליעזר טורק שליט"א, בשם הג"ר דוד גריינימן זצ"ל, אחיו התאום של הגאון המפורסם רבי חיים זצ"ל.
ולחיבתו, ולגודל מסריו, שאלתי את הרב טורק שוב מה בדיוק אמר החזו"א, ובאיזה נוסח, ומסר לי במדויק, כפי ששמע מרבי דוד גריינימן. הסיפור הזה מחייב, מחייב בשמחה ובתשוקה, מה זה לדעת את התורה. לדעת רבותי, לדעת!
אצל הדוד הגדול
כנודע האחים לבית גריינימן היו מקורביו ואחייניו של מרן בעל ה'חזון אי"ש', אימם הייתה אחותו. אביהם הגאון רבי שמואל זצ"ל, נצרך לשהות תקופה ארוכה בארה"ב, למען הכלל ויסוד מוסדות התורה בארה"ב ובא"י, ואת בניו, הפקיד בידי לא אחר מהדוד הגדול.
החזו"א, היה ממש ה'מדריך הרוחני', של אחייניו הגדולים והמפורסמים, אחיו וגיסיו בקשוהו לחנך וללמד את בניהם.
כך עשה מרן הסטייפלער עם ילדיו. כל ימי חייו של מרן החזו"א, לא הייתה שאלה בבית, בכל ענין שהוא, שהוא לא הפנה אל החזו"א. כן היה עם אחיינו הגדול בן אחותו רבי ניסים קרליץ, כך גם עם ר' שלמה שמשון בן אחיו, וכך גם עם הבנים הגדולים של גריינימן, ועוד מאחייניו המפורסמים.
כאמור תקופה ארוכה בנערותם של בני משפחת גריינימן, היו הם 'בניו' של החזו"א, ובשנים אלו כשגילם נע בין שנת ה-12 ל-18, היו האחים גריינימן, דבוקים במרן החזו"א, ולמדו ממנו תורה הרבה. המסכת המפורסמת שהוא למד עמם, הייתה, מסכת חולין.
מושגים של רב ותלמיד
"זו הייתה התקופה בה דבק הגר"ח גרינימן בכל ליבו ברבו החזו"א", מספר הגר"א טורק שליט"א, "ובזכרוני שאחיהם רבי מאיר, תיאר בהספדו, כיצד החליט אז רבי חיים להידבק בכל גופו ונפשו אל החזו"א. הם עסקו יחדיו בתורה בעומק העיון, ומאכלו לא היה כי אם שיירי מאכלו של החזו"א, עד כדי שבאותה תקופה השיל ממשקלו כ20- קילוגרמים (!) מרוב דבקות עד כלות בדודו החזו"א ותורתו. מושגים של רב ותלמיד.
וכך ישבו להם האחיינים ודודם, בצילם של עצי הפרדסים הקרובים אל בית גדול הדור, ולמדו בכל נפשם את כל מסכת חולין. לדידם, העולם חדל עוד מלהתקיים, ולא היו לדוד ואחייניו בעולמם כלום, כי אם מסכת חולין. מרישא ועד גמירא.
נקל לתאר את ידיעתם, ושליטתם המושלמת בקרביה ועמקיה של מסכת זו, אחרי לימוד עם הרבי הגדול מכולם, במסירות מופלאה שכזאת.
קען זיין בעסער
והנה לאחר התקופה בא הגאון רבי דוד גרינמן להבחן על תלמודו אצל החזו"א שאכן בחן אותו בשמחה. לאחר המבחן, שיבח החזו"א את אחיינו על ידיעותיו במסכת חולין.
אבל, סיים החזו"א, בחיוך אוהב, "טייערער דוד", דוד היקר, כתוב הרי במסכת קידושין, תנו רבנן 'ושננתם' שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד.
דוד, אתה יודע מצוין, ותשובותיך אינם גמגום, אם כן הרי אתה יצאת ידי חובת 'אל תגמגם', אבל האם זה כבר ברמה של "אמור לו", אני חושב ש"קען זיין בעסער" – יכול להיות יותר טוב… לך תלמד שוב את המסכת, תחזור, ואני אבחן אותך שוב.
והבחור הצעיר דוד, המתמיד המופלג, הלך וחזר, מרישא ועד גמירא, שוב ושוב, את מסכת חולין, והופיע שוב לפני החזו"א וביקש להיבחן. החזו"א בחן אותו, ובסיום, ציין לשבח את שליטתו המלאה.
אבל, אמר לו החזון איש, דוד היקר, אתה זוכר הרי שהגמרא במסכת קידושין אומרת, ש'ושננתם' זה שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד.
ברוך השם דוד, זה אל תגמגם, וברוך ה' זה כבר אמור לו, אבל האם זה "מיד"?, אני חושב ש"קען זיין בעסער", יכול להיות יותר טוב, תחזור שוב, ותבחן שוב.
עוד לא 'מחודדים'
ודוד המתמיד, הלך ונטמן שוב בבית המדרש, שכח מכל העולם כולו, וחזר עוד פעם ועוד פעם, על המסכת, מכל צדדיה וענייניה, ובא שוב לחזון איש, וביקש להיבחן.
החזו"א בחן, ונהנה מאוד, פניו הפיקו אור של נחת והנאה, בסיום הבחינה הוא לא חדל מלשבח את דוד על ידיעותיו.
אבל, אמר לו החזו"א, 'טייערער דוד', דוד היקר, הרי כתוב במסכת קידושין ת"ר ושננתם וכו'. ב"ה זה כבר ברמה של 'אמור לו', ו'מיד', אבל האם ניתן לומר שהמה 'מחודדים'? אני חושב ש"קען זיין בעסער", יכול להיות יותר טוב, כדאי שתחזור שוב.
ודוד, הלך וחזר, שינן, והגה עוד פעם ועוד פעם בכל המסכת, עד שחש שידיעתו היא עצם מעצמיו ובשר מבשרו, ואו אז, חזר אל הדוד הקדוש, וביקש להיבחן על מסכת חולין.
החזו"א בחן אותו, ומרגע לרגע, משאלה לשאלה, אורו עיניו, פניו הבהיקו משמחה, ובסיום הבחינה, נעמד החזו"א, ואמר לו:
"דוד היקר והאהוב, היום זכית לקיים מה שכתוב בגמרא במסכת קידושין, 'תנו רבנן ושננתם שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך. שאם ישאלך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד, שנאמר אמור לחכמה אחותי את'".
שנזכה כולנו, אנחנו וצאצאינו.