הרב בנימין בירנצוויג
"וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹקֵיהֶם" (ויקרא כ"א, ו')
בימים אלו מתחילים רבים בלימוד מסכת יומא במסגרת תוכנית הלימוד 'עמוד היומי' מבית 'דרשו', ולהווי ידוע, שבמשרדי 'דרשו' עדים לתופעה מיוחדת מאוד שחוזרת על עצמה שוב ושוב.
עם כל תחילתה של מסכת חדשה, מספר לומדים מזנק באופן חד, ועם תחילתה של המסכת הבאה הוא רושם זינוק נוסף.
על פניו מדובר בדבר מתמיה מאוד. הרי ארגון 'דרשו' ידוע בכח הפרסום העוצמתי שלו, הן באמצעות במה נכבדה זו 'לקראת שבת' שמופצת לאלפי רבבות ישראל מדי שבוע, ורבים נאותים לאורה, והן בפרסום בעיתוני היראים לדבר ה', בדמים מרובים.
הקמפיין שהתנהל עם תחילת מחזור הלימוד של 'עמוד היומי' היה אחד הגדולים והאינטנסיביים ביותר שידע הציבור החרדי. ואכן, אלפים רבים הצטרפו ללימוד, שיעורי 'עמוד היומי' הוקמו בכל אתר ואתר.
מאז מתנהל מסע פרסום נוסף עם כל תחילת מסכת, אבל בהיקפים מצומצמים יותר.
לכאורה, מי שחשקה נפשו בלימוד 'עמוד היומי' נחשף לתוכנית עוד לפני תחילת המחזור, והצטרף מתחילת מסכת ברכות. אלו שהיססו יכלו להצטרף בתחילת מסכת שבת, לכל היותר.
אבל מה גורם להצטרפות המונית בתחילת לימוד מסכת 'עירובין' 'פסחים' או 'שקלים'???
התשובה היא – השפעה חברתית. אין דבר שמשפיע על האדם יותר מהדברים והאירועים המתחוללים בסביבתו הקרובה.
כשיהודי רואה את חבריו מסיימים מסכת ועוד מסכת, כשהוא רואה אותם באים מדי יום לשיעור בחדווה עצומה, או לומדים עם חברותא במתיקות נפלאה, ורואה שהם מתקדמים ומסיימים מסכת אחר מסכת, הוא נדבק! הוא רוצה להצטרף. וככל שמעגל הלומדים הולך ומתרחב, כך גם הזינוקים במספרי הלומדים עם תחילת לימוד המסכתות הבאות. כל לומד ולומד משמש כשגריר, שמרחיב עוד יותר את היכלי התורה, ומוסיף ספסלים נוספים לבית המדרש של לומדי 'עמוד היומי'.
סימוכין בפרשה
מרנא החפץ חיים הקדוש היה כל ימיו מתריע על עוון חילול ה' והעונש הנורא המגיע מזה, וכמה נזהר בכל פעולה או מעשה שלו שלא יגיע חילול השם על ידו. ואמר החפץ חיים שככל שאדם גדול יותר, כך כל תנועה ומעשה שלו יכולים להביא בקלות ח"ו לחילול ה' ויש להזהר יותר.
ועד כמה הקפיד על כך החפץ חיים, הביא בנו הג"ר לייב (שם) שבזקנותו סמוך להסתלקותו, אף שהיה לו קשה ללמוד מחמת חולשתו, היה מבקש שיניחו לפניו חומש פתוח, כדי שלא יגרם חילול השם אם יכנס אדם אצלו וימצאנו יושב בטל.
והיה החפץ חיים רגיל לתאר את מעלתו ודרגתו של ה'בן תורה' שיש לו להיזהר מאד בהנהגתו לבל יחולל שמו יתברך בגללו, וכך היו דבריו (ח"ח עה"ת אמור): 'כי בן תורה הוא בבחינת חייל ממדרגה גבוהה, אשר מכיון שהלבישוהו בגדי מלכות עם ה'פלאעטען', הוא אות המראה על מדרגתו, ועליו להתנהג בדרך כבוד, ואם לאו הוא מחלל חלילה כבוד המלך'.
גם מסופר שפעם אחת נכנס החפץ חיים ל'שטיבל' בשעת בוקר מאוחרת לקחת משם ספר כלשהו, ומכיון שחשש שמישהו יראה אותו ביציאתו ויחשוב שהתפלל בזמן מאוחר ויצא מזה חילול ה', הוא הכריז שם שהוא כבר התפלל ורק נכנס להוציא ספר. כך חשש לאבק של חילול ה' שיכול לצאת מכל פעולה קטנה שעשה.
והיה חוזר בכל עת על דברי היראים על עוון חילול שם שמים וז"ל: "ולא תחללו את שם קדשי" ומקרא זה נוקב ויורד עד התהום, ועל לאו זה ידוו כל הדווים, כי חילול ה' ישנו בכמה דברים ואין להם שיעור, שכל המבזה אפילו מצוה אחת ומיקל בכבוד שמים נקרא מחלל שם שמים.
וכשהיה מזכיר את דברי בעל היראים הללו, העיד הגר"ש גרינימן (שם), שפעמים רבות היה החפץ חיים מוריד דמעות מתוקף דבריו הקדושים והנוקבים. וכתב בנו הג"ר לייב בשם הג"ר מרדכי דב חתן אחותו של הח"ח (דוגמא משיחות אבי עמ' פו), שהעיד שאצל הח"ח העוון היותר חמור היה חילול השם, והיה חוזר ומשנן תמיד דברי בעל היראים הנ"ל.
אין אמצע…
הנה יש להתבונן בפסוק "קדושים יהיו לאלוקיהם ולא יחללו שם אלוקיהם"!
מאחר ואמר הכתוב "קדושים יהיו לאלוקיהם" היינו שיהיו במעלה הגבוהה ביותר מכל ישראל, מה מקום לצוות להם ש"לא יחללו שם אלוקיהם" שהיא מדרגה הגרועה ביותר? די לומר שלא יתנהגו באופן שלא מקדשים שם שמים, אבל למה יש לצוות שלא יחללו שם שמים?!
מבאר הגאון רבי יעקב ניימן זצוק"ל בספרו דרכי מוסר, שנלמד מכאן שבעבודת ה' אין דרך ממוצעת שאין בה קידוש ה' ואין בה חילול ה', אלא בעבודת ה' או שיש קידוש ה' ואם לא אז זה חילול ה'! כאשר לא מקדשים שם שמים אזי מחללים כבוד שמים! ולכן מזהירה התורה "קדושים יהיו" – כדי שלא יחללו שם אלוקיהם.
ומוסיף, שכן מצינו שאמרה התורה "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי לאהבה את ה' אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם… השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים", אין דרך ממוצעת בעבודת ה' או שמגיעים למדרגה של "לאהבה בכל לבבכם ובכל נפשכם" ואם לא נמצאים בדרגה זו אז יורדים ל"וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים", ואומרים חז"ל כיון שאדם סר מן התורה מיד נדבק בעבודה זרה.
בפרשת האזינו (לב, ו) כתוב "הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם וגו" האם אחד שהוא לא חכם מיד נהיה נבל? ראיתי בספר 'אור דניאל' שמביא, שרואים גם מכאן שאין דרך אמצעית בעבודת ה' ואין פשרות בזה, כי מי שלא בגדר חכם הרי הוא נבל חלילה כיוון שלולא לימוד התורה שעל ידו האדם מתחכם עלול האדם להידרדר מטה מטה עד שיהיה בגדר נבל חלילה.
המגיד הירושלמי הגה"צ ר' שלום שבדרון זצ"ל, היה בכל שבת דורש בבית הכנסת זיכרון משה שבירושלים, ורבים היו מגיעים להתענג מצוף אמרותיו ודברי חידודיו.
באחת מדרשותיו, הרעים לפתע בקולו דפק בחוזקה על הסטנדר ושאג מנהמת לבו: יהודי זיכרון משה היקרים, כשנבוא אנחנו לשמים נתבע על חילול שבת ועל גילוח בתער! מבטי תמיהה נראו בקהל, למה מתכוין ר' שלום, במה חטאו הם בתער וחילול שבת יותר מדברים אחרים שאולי נכשלו בהם בשוגג?!
ומיד המשיך ר' שלום בדבריו הנוקבים וסיפר שהוא וידיד נפשו ר' עזרא ברזל נודע להם אודות ספר ב'סמטת הספרים' המגלח בתער, הם החליטו לבוא איתו בדברים ולשדלו לחדול ממעשיו, הספר התגלה כאגוז קשה לפיצוח וגם עקשן והוא ניסה לנער אותם מעליו, בתחילה בעדינות ובסוף באיום, אך הם מצווים בהוכח תוכיח אפילו מאה פעמים, הם התמידו בדבריהם ונגשו אליו כמה וכמה פעמים לשדלו בדברים, ולאחר תקופה ארוכה חלחלו דבריהם ונשאו פרי, והלה הפסיק לגלח בתער.
חלפו מספר חודשים ונודע להם שהלה שב לסורו פותח את המספרה בשבת ומגלח בתער, הם נגשו למספרתו והוא מיד בראותם קרא 'איני רוצה להכירכם הסתלקו מפה'! הם דרשו הסבר והוא סיפר שביום השנה הראשון לפטירתו של אבי, רציתי להגיד קדיש לעילוי נשמתו, התעניינתי אצל חבר היכן אוכל לעשות זאת והוא המליץ לי על בית הכנסת זיכרון משה השוכן לא רחוק מן השוק שם מתקיימים מניינים מסביב השעון, הצטיידתי בכיפה ושמתי פעמיי אל עבר בית הכנסת, משנכנסתי צד את עיני השלט 'אסור לדבר בשעת התפילה וקריאת התורה', מתחת לשלט המפואר ישב חלפן דולרים ובאמצע התפילה מלמל לחברו דיבורים אודות השער היציג, ואז פנה אליהם ואמר, אתם באים לדבר אתי על איסורי תורה וכך מתנהגים אנשיכם?! האם הם מכבדים את הכתוב בתורה?! זהו היחס שמקבל איסור תורה אצלכם?! אפתח אני את המספרה בשבת אגלח בתער ולא תוכלו להטיף לי מוסר!
עכשיו פנה ר' שלום לשומעי לקחו ההמומים בזעקת הלב: יהודי זיכרון משה, הנכם יושבים כאן, אולם מצודתכם פרושה ב'סמטת הספרים' יהודי מחלל שבת ומגלח בתער בגללכם!!!
דוגמא מוחשית שאם אדם לא מקדש שם שמים, אז לא שהוא בדרך אמצעית, אלא הוא מחלל שם שמים, ובמעשהו גורם חילול שם שמים אף שלא ביודעים.